כמה מילות הקדמה:
א. אני מרגיש לא נוח בימים אלו, בעיקר לפני יום הזכרון, לעסוק בנושאים שאינם נוגעים ישירות לשכול. עם זאת -
ב. השכול נמצא חזק ברקע
ג. "במותם ציוו לנו את החיים" - יש חשיבות גדולה לעסוק בשאלה האם אנחנו כחברה בדרך הנכונה ? על אף ולצד
ד. "אחרי מות - קדושים - אמור"
אחרי מילות הקדמה אלה - השאלה שאני רוצה להציב כאן, כחומר למחשבה ולדיון היא - האם הדברים להלן של מנחם בן ז"ל שפורסמו ב2006 בתחילת הנספח לספר "משלמה המלך עד שלמה ארצי מיונה הנביא עד יונה וולך שיחות על שירה" עדיין רלוונטיים ?
"לימודי הספרות ( והתנ"ך והשירה בכלל זה ) הגיעו בישראל למדרגה של אסון תרבותי, שהרחיק את נפש התלמידים מן הכתובים העבריים המופלאים ביותר, שהם גם המהויות הרוחניות הכי משוכללות. אם יש הסבר אחד מרכזי לעליבות המחשבתית, לעילגות העברית, לריקנות הרוחנית ( עם עגיל באוזן), המאפיינות את רוב הישראלים החילוניים ואת מיטב הנוער העברי החילוני; אם יש הסבר מרכזי אחד להתרחקות מאהבת העברית ( לטובת אמריקניזציה וערביזציה עלובות ודוחות), להתנכרות לאהבת הארץ, לאיבה או לאי־ההתחחברות לתנ"ך העברי, ספר הספרים של העולם, הרי כל אלה טמונים במערכת החינוך האומללה שלנו, ששום שר חינוך זה עשרות שנים לא הצליח לשקם אותה ולקומם אותה מהריסותיה הרוחניות. שורש הרע, שורש העיוות, מקור הקילקול, מונחים בעיקרם בהשפעה הנוראה של האקאדמיה ומושגיה על הוראת המקצועות העבריים, הלשון, הספרות, התנ"ך. כל הדיבורים על 'מהפכות' במערכת החינוך ( בנוסח דו"ח דוברת) אינם נוגעים לעיקר הזה, ולכן אינם רלוואנטיים. כי העיקר הוא להאהיב מחדש את העברית ואת הספרות ואת התנ"ך. בלי זה שום דבר לא יתקון."*
* מנחם בן, משלמה המלך עד שלמה ארצי מיונה הנביא עד יונה וולך שיחות על שירה, האוניברסיטה המשודרת, הוצאת משרד הביטחון, עמ' 167-166
א. אני מרגיש לא נוח בימים אלו, בעיקר לפני יום הזכרון, לעסוק בנושאים שאינם נוגעים ישירות לשכול. עם זאת -
ב. השכול נמצא חזק ברקע
ג. "במותם ציוו לנו את החיים" - יש חשיבות גדולה לעסוק בשאלה האם אנחנו כחברה בדרך הנכונה ? על אף ולצד
ד. "אחרי מות - קדושים - אמור"
אחרי מילות הקדמה אלה - השאלה שאני רוצה להציב כאן, כחומר למחשבה ולדיון היא - האם הדברים להלן של מנחם בן ז"ל שפורסמו ב2006 בתחילת הנספח לספר "משלמה המלך עד שלמה ארצי מיונה הנביא עד יונה וולך שיחות על שירה" עדיין רלוונטיים ?
"לימודי הספרות ( והתנ"ך והשירה בכלל זה ) הגיעו בישראל למדרגה של אסון תרבותי, שהרחיק את נפש התלמידים מן הכתובים העבריים המופלאים ביותר, שהם גם המהויות הרוחניות הכי משוכללות. אם יש הסבר אחד מרכזי לעליבות המחשבתית, לעילגות העברית, לריקנות הרוחנית ( עם עגיל באוזן), המאפיינות את רוב הישראלים החילוניים ואת מיטב הנוער העברי החילוני; אם יש הסבר מרכזי אחד להתרחקות מאהבת העברית ( לטובת אמריקניזציה וערביזציה עלובות ודוחות), להתנכרות לאהבת הארץ, לאיבה או לאי־ההתחחברות לתנ"ך העברי, ספר הספרים של העולם, הרי כל אלה טמונים במערכת החינוך האומללה שלנו, ששום שר חינוך זה עשרות שנים לא הצליח לשקם אותה ולקומם אותה מהריסותיה הרוחניות. שורש הרע, שורש העיוות, מקור הקילקול, מונחים בעיקרם בהשפעה הנוראה של האקאדמיה ומושגיה על הוראת המקצועות העבריים, הלשון, הספרות, התנ"ך. כל הדיבורים על 'מהפכות' במערכת החינוך ( בנוסח דו"ח דוברת) אינם נוגעים לעיקר הזה, ולכן אינם רלוואנטיים. כי העיקר הוא להאהיב מחדש את העברית ואת הספרות ואת התנ"ך. בלי זה שום דבר לא יתקון."*
* מנחם בן, משלמה המלך עד שלמה ארצי מיונה הנביא עד יונה וולך שיחות על שירה, האוניברסיטה המשודרת, הוצאת משרד הביטחון, עמ' 167-166
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה