"למחרת לא התאפקתי והכיתי שני פליטים. אילו היו לועגים לי בשקט ולא קוראים לי אינווליד, לא הייתי מכה אותם. המילה 'אינווליד' חשפה אצלי כאב נושן ועשתה אותי ברייה פרועה. הללו נדהמו ונמלטו מן המקום.
המחשבה שמעתה נהיה שונים וחיינו יהיו שונים אינה אלא אשליה כנראה. אנחנו נוהגים כפי שנהגנו קודם, אותו כעס, ולפעמים הוא חריף יותר. קשה לנו לשאת ביזיונות והשפלות, ואנחנו מגיבים בחֵמה. אבא ואמא, אף שהיו לוחמים נועזים, לא הכִו איש. אולי מפני שהיו חזקים באמונתם. הֶרשׁ ואני מגיבים בחופזה.
שוב ניגש אלי אחד הנוודים ושאל, 'כלום אין אתה בנו של ברומהרט. אני ישבתי עם אבא שלך שנה בבית הסוהר, באותו התא ממש. מה אתה עושה כאן ?'
סיפרתי לו."
אהרן אפלפלד, "והזעם עוד לא נדם", כנרת, זמורה־ביתן, דביר - מוציאים לאור בע"מ, עמ' 113 מפי "בּרוּנוֹ בּרוּמהַרט".
המחשבה שמעתה נהיה שונים וחיינו יהיו שונים אינה אלא אשליה כנראה. אנחנו נוהגים כפי שנהגנו קודם, אותו כעס, ולפעמים הוא חריף יותר. קשה לנו לשאת ביזיונות והשפלות, ואנחנו מגיבים בחֵמה. אבא ואמא, אף שהיו לוחמים נועזים, לא הכִו איש. אולי מפני שהיו חזקים באמונתם. הֶרשׁ ואני מגיבים בחופזה.
שוב ניגש אלי אחד הנוודים ושאל, 'כלום אין אתה בנו של ברומהרט. אני ישבתי עם אבא שלך שנה בבית הסוהר, באותו התא ממש. מה אתה עושה כאן ?'
סיפרתי לו."
אהרן אפלפלד, "והזעם עוד לא נדם", כנרת, זמורה־ביתן, דביר - מוציאים לאור בע"מ, עמ' 113 מפי "בּרוּנוֹ בּרוּמהַרט".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה