אני "בגדול" משתדל להמנע מהתבטאויות דרמטיות. במיוחד אחרי שהכרתי את אפלפלד, יצירותיו והדגש שהוא שם על הביטוי המינורי. הדבר נכון גם ואולי בעיקר בכל הקשור להתבטאויות בפייסבוק. השבוע חרגתי ממנהגי זה ושיתפתי פוסט שהיה בו הרבה מן הדרמה. חבר מחו"ל, איש אקדמיה ו/או פסיכולוג עד כמה שאני מבין - פירסם תמונה של ילד אפריקאי קטן שניכר שהוא גווע מרעב ממש. מעל התמונה רשם אותו חבר (באנגלית - ולהלן בתרגום שלי ) :
"יש וירוס בעולם שהורג 8000 ילדים ביום.
יש תרופה לוירוס הזה והיא נקראת אוכל !
אבל איש אינו מדבר עליו."
הכריכה בין הקורונה לבין צרות - מרעין בישין -אחרות, גם היא בעיני, לא חפה מבעיתיות.
התמונה לעיל הציקה ומציקה לי ולאחרים - זה ברור.
יש כל כך הרבות עוולות שאולי אין מנוס מלהתעלם מהן - אם חפצי חיים אנחנו, בוודאי אם חפצי חיים שקטים שלווים ועוד כהנה אנחנו. שאלה היא עד כמה ההתעלמות הזאת היא מוצדקת, עד כמה היא הכרחית. יש לי סברה לגבי המענה לשאלות אלו אך איני רוצה לפרטה כאן. אעיר רק שכל אחד, בפועל, בוחר לעצמו/ה ממה לא להתעלם.
אני מביא את הדברים כאן כחומר למחשבה.
שבת שלום
ג'ף
"יש וירוס בעולם שהורג 8000 ילדים ביום.
יש תרופה לוירוס הזה והיא נקראת אוכל !
אבל איש אינו מדבר עליו."
הכריכה בין הקורונה לבין צרות - מרעין בישין -אחרות, גם היא בעיני, לא חפה מבעיתיות.
התמונה לעיל הציקה ומציקה לי ולאחרים - זה ברור.
יש כל כך הרבות עוולות שאולי אין מנוס מלהתעלם מהן - אם חפצי חיים אנחנו, בוודאי אם חפצי חיים שקטים שלווים ועוד כהנה אנחנו. שאלה היא עד כמה ההתעלמות הזאת היא מוצדקת, עד כמה היא הכרחית. יש לי סברה לגבי המענה לשאלות אלו אך איני רוצה לפרטה כאן. אעיר רק שכל אחד, בפועל, בוחר לעצמו/ה ממה לא להתעלם.
אני מביא את הדברים כאן כחומר למחשבה.
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה