" למחרת הופיעה שמש גדולה ברקיע, הנמיכה, והאירה את השדות והחורשות. לרגלי הגבעות פכפכו המים וגושי שלג גדולים התגלגלו במדרונות. חיילים הביאו עוד משאית עם מצרכים וחילקו לכל דורש. האנשים זללו ואגרו והשמיעו קולות צהלה שסימרו את השערות.
כך התחלפו חיי היערות בחיים של מותרות. הפליטים היו כל כך טרודים באגירת מזון שחדלו לדבר. לפעמים נדמה היה שהם שכחו מיהם, מה עוללו להם, ומעתה עסוקים יהיו רק באגירת מזון. החיילים התבוננו בהם בתמיהה: אלה יהודים ? אותנו כנראה לשו הימים באופן אחר. ימי הרעב הארוכים הותירו אותנו בלא חמדה. אנחנו שותים תה ומתבוננים בשלג הנמס. "
כך התחלפו חיי היערות בחיים של מותרות. הפליטים היו כל כך טרודים באגירת מזון שחדלו לדבר. לפעמים נדמה היה שהם שכחו מיהם, מה עוללו להם, ומעתה עסוקים יהיו רק באגירת מזון. החיילים התבוננו בהם בתמיהה: אלה יהודים ? אותנו כנראה לשו הימים באופן אחר. ימי הרעב הארוכים הותירו אותנו בלא חמדה. אנחנו שותים תה ומתבוננים בשלג הנמס. "
אהרן אפלפלד, "והזעם עוד לא נדם", כנרת, זמורה־ביתן, דביר - מוציאים לאור בע"מ, עמ' 98
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה