ראשית אני צריך להבהיר כי כעקרון ובגדול - הטורים האלו - של אלו דברים - אינם עוסקים בהכרח בפרשת השבוע, או בפרשנות על פרשת השבוע.
ולכן אני על כל פנים מדייק בכותרת "אלו דברים לשבת נחמו - פרשת ואתחנן" למשל ולא אלו דברים על שבת נחמו , או על פרשת ואתחנן וכו'.
מבחינתי הציון של שבת בצורף שמה ו/או הפרשה הוא בראש ובראשונה ציון של זמן. זו לא המצאה שלי, הרבה יהודים מתייחסים לשבוע כשבוע של פרשת בראשית , פרשת דברים וכדומה וכך גם מתייחסים לשבת - שבת פרשת בראשית וכדומה
הקשר הראשון לפרשה הוא אם כן קשר של ציון זמן.
אמנם לפעמים אני מתייחס ישירות לפרשה, בדרך כלל באמצעות פרשנים שונים כרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ או לייבוביץ ואחרים אבל כאמור עבורי קשר לתוכן הפרשה אינו קו מנחה מחייב אותי בטור הזה.
בתחילת הדרך - וזה היה לפני כעשור קבעתי שמטרת הבלוג בשם זה/ ( שהטור השבועי המופץ במיילים הוא חלק ממנו ) היא להתייחס לאירועים אקטואלים בראי הגותם של כל מיני הוגים ויוצרים שהיו חשובים לי אז ( וחשובים לי גם היום ) כגון בוב דילן, הרב שטיינזלץ, אברהם יהושע השל ואחרים.
יחד עם זאת, קשרים סמויים אל הפרשה בדרך כלל קיימים - וכאן לעיצומה של שאלתך -
א. אנחנו נמצאים בעיצומו של הקיץ - היצירה ממנה הבאתי את הדברים הפעם מתייחסת לזה ישירות , שם הספר של אפלפלד : לילות קיץ ארוכים
ב. אנחנו לקראת שבת פרשת נחמו - שההפטרה של הפרשה - ופרשות הבאות בשבתות הבאות נועדו להביא דברי נחמה לעם ישראל - הקטע הספציפי הזה של אפלפלד - אני מוצא בו הרבה נחמה.
במה הנחמה ? : בשפה הפשוטה שבו. בתיאור של היחסים הפשוטים בין הסבא לבין הנכד, ביחס הפשוט שלהם לטבע, לאוכל , ולמיעוט הדיבור.
היחס הפשוט הבלתי אמצעי, המאופק ( עם דגש על איפוק בכל הקשור לשפה ולדיבור ) לחיים בכלל וליחסים בין אדם לחברו הוא משהו שמאד חסר היום (בעיקר בתקשורת, בשיח הציבורי של הפוליטיקאים, במגיבים בפייסבוק ועוד ) . התלהמות לצערנו מזינה אלימות, אלימות עלולה להביא לחורבן
