א. אני רוצה להמליץ על ספר של יעקב צ' מאיר שנקרא "דרישות - קריאה במדרשי חז"ל על סדר פרשת השבוע". אני רוצה להפנות במיוחד לדברים שכותב מאיר בספר על פרשת השבוע, פרשת מטות, תחת הכותרת "מרחב השכחה של משה". מפאת אורך הדברים ונסיבות נוספות כפי שאפרט להלן אציב, בלי נדר, את הדברים בבלוג והמעוניינים יוכלו לעיין שם, או לשים יד על הספר...
ב. הגעתי לספר הזה השבוע "במקרה". טוטי ואני היינו בירושלים ונכנסנו לאחת החנויות ברשת של חנויות ספרים חברתיות שנקראת "סיפור חוזר". שם מצאנו את הספר, יחד עם ספרים אחרים, חלק מהם ספרים שאנחנו חיפשנו וחלק ספרים שחיפשו אותנו. הספר של מאיר שייך, כפי הנראה, לקטגוריה השניה. חנות ספרים חברתית - על שום מה ? על שום שמועסקים בחנות אנשים בעלי צרכים מיוחדים.
ג. טעימה מהספר המיוחד הזה אפשר לקבל על ההתחלה, בדברי הקדשה שהציב המחבר לפני תוכן הדברים וללא כותרת. וכך כותב שם מאיר:
"בילדותי היינו הולכים בכל ערב שבת לסעודה אצל סבתי, שם הייתי מוצא את סבא אברהם ארזי, אביה של סבתי, יושב במטבח, שותה כוס תה וגמרא פתוחה לפניו. סבא אברהם היה נושק על לחיי ושואל: 'נו, באיזה דף אתה ?' כאומר: נו , מה שלומך ?
ניסיתי להסביר לו שאנחנו לא לומדים ממש מתוך גמרא, שבבית הספר שבו אני לומד יש לנו מין חוברת כזאת לתלמידים עם ציורים של שור שנגח את הפרה, אבל מהר מאד למדתי שישנה תשובה בטוחה אחת בלבד לשאלה הזו: 'ברכות דף ב' עמוד א'. סבא אברהם היה מיטיב את משקפיו, נשען לאחור, לוגם מן התה, מבטו היה מתרחק לרגע, ותמיד, בכל ערב שבת , היה מוצא דבר חדש לומר לי על דף ב עמוד א בברכות."*
ד. כל שבוע אני מתמודד עם המתח שקשור בלומר משהוא על הארועים שקורים אותנו ב"ימי הקורנה". בדרך כלל אני מתגבר על היצר, וחלף לומר דברים מפורשים על עניני דיומא, מביא אני בפניכם דברי משוררים שמדברים בעד עצמם. השבוע הארוע המרכזי קורה ביום רביעי בערב וקשה לי, ממש קשה לי לעבור עליו לסדר היום. אני נזכר בדברי הנביא "המשכיל בעת ההיא ידום" ומחליט בכל זאת להבליג, לדבוק במנהגי ולהביא דברים של מישהו אחר. המישהו האחר הזה חווה את כל חייו למצער כארוע הזוי אחד גדול. הגם שאולי לא נוכל ללמוד ממנו ישירות לעניינו, נוכל בכל זאת להתבסם מכתיבתו המשובחת.
וכך כותב קפקא בתחילת הפרק השני לספר "המשפט":
"הודיעו לקַ' בטלפון שביום א' הקרוב תיערך חקירה קצרה בעניינו. הוברר לו שחקירות אלה יתקיימו לעתים קרובות, גם אם לא בכל שבוע. מצד אחד, האינטרס המשותף מחייב להביא את המשפט לסיום מהיר, מצד אחר חייבות החקירות להיות יסודיות מכל הבחינות, ובשל המאמץ הכרוך בדבר אין הן צריכות להימשך זמן רב מדי. לפיכך בחרו כמוצא בחקירות הקצרות והתכופות הללו. ימי א' נקבעו לחקירה כדי שלא להפריע לק' לעסוק במקצועו. מניחים שהוא יסכים לכך, אך אם יעדיף מועד אחר, יתחשבו ככל האפשר בבקשתו. למשל, אפשר לערוך חקירה גם בלילות, אך יש להניח שבלילה ק' לא יהיה ער כל צורכו. מכל מקום, כל עוד לא יתנגד ק', הן ייערכו בימי א'. מובן מאליו שהוא חייב להופיע דרך קבע, ולמותר להעיר את תשומת־לבו לכך. נקבו במספר הבית שעליו להתייצב בו; זה היה בית ברחוב נידח של פרבר, שק' לא הזדמן אליו מעודו."^
שבת שלום
ג'ף
ב. הגעתי לספר הזה השבוע "במקרה". טוטי ואני היינו בירושלים ונכנסנו לאחת החנויות ברשת של חנויות ספרים חברתיות שנקראת "סיפור חוזר". שם מצאנו את הספר, יחד עם ספרים אחרים, חלק מהם ספרים שאנחנו חיפשנו וחלק ספרים שחיפשו אותנו. הספר של מאיר שייך, כפי הנראה, לקטגוריה השניה. חנות ספרים חברתית - על שום מה ? על שום שמועסקים בחנות אנשים בעלי צרכים מיוחדים.
ג. טעימה מהספר המיוחד הזה אפשר לקבל על ההתחלה, בדברי הקדשה שהציב המחבר לפני תוכן הדברים וללא כותרת. וכך כותב שם מאיר:
"בילדותי היינו הולכים בכל ערב שבת לסעודה אצל סבתי, שם הייתי מוצא את סבא אברהם ארזי, אביה של סבתי, יושב במטבח, שותה כוס תה וגמרא פתוחה לפניו. סבא אברהם היה נושק על לחיי ושואל: 'נו, באיזה דף אתה ?' כאומר: נו , מה שלומך ?
ניסיתי להסביר לו שאנחנו לא לומדים ממש מתוך גמרא, שבבית הספר שבו אני לומד יש לנו מין חוברת כזאת לתלמידים עם ציורים של שור שנגח את הפרה, אבל מהר מאד למדתי שישנה תשובה בטוחה אחת בלבד לשאלה הזו: 'ברכות דף ב' עמוד א'. סבא אברהם היה מיטיב את משקפיו, נשען לאחור, לוגם מן התה, מבטו היה מתרחק לרגע, ותמיד, בכל ערב שבת , היה מוצא דבר חדש לומר לי על דף ב עמוד א בברכות."*
ד. כל שבוע אני מתמודד עם המתח שקשור בלומר משהוא על הארועים שקורים אותנו ב"ימי הקורנה". בדרך כלל אני מתגבר על היצר, וחלף לומר דברים מפורשים על עניני דיומא, מביא אני בפניכם דברי משוררים שמדברים בעד עצמם. השבוע הארוע המרכזי קורה ביום רביעי בערב וקשה לי, ממש קשה לי לעבור עליו לסדר היום. אני נזכר בדברי הנביא "המשכיל בעת ההיא ידום" ומחליט בכל זאת להבליג, לדבוק במנהגי ולהביא דברים של מישהו אחר. המישהו האחר הזה חווה את כל חייו למצער כארוע הזוי אחד גדול. הגם שאולי לא נוכל ללמוד ממנו ישירות לעניינו, נוכל בכל זאת להתבסם מכתיבתו המשובחת.
וכך כותב קפקא בתחילת הפרק השני לספר "המשפט":
"הודיעו לקַ' בטלפון שביום א' הקרוב תיערך חקירה קצרה בעניינו. הוברר לו שחקירות אלה יתקיימו לעתים קרובות, גם אם לא בכל שבוע. מצד אחד, האינטרס המשותף מחייב להביא את המשפט לסיום מהיר, מצד אחר חייבות החקירות להיות יסודיות מכל הבחינות, ובשל המאמץ הכרוך בדבר אין הן צריכות להימשך זמן רב מדי. לפיכך בחרו כמוצא בחקירות הקצרות והתכופות הללו. ימי א' נקבעו לחקירה כדי שלא להפריע לק' לעסוק במקצועו. מניחים שהוא יסכים לכך, אך אם יעדיף מועד אחר, יתחשבו ככל האפשר בבקשתו. למשל, אפשר לערוך חקירה גם בלילות, אך יש להניח שבלילה ק' לא יהיה ער כל צורכו. מכל מקום, כל עוד לא יתנגד ק', הן ייערכו בימי א'. מובן מאליו שהוא חייב להופיע דרך קבע, ולמותר להעיר את תשומת־לבו לכך. נקבו במספר הבית שעליו להתייצב בו; זה היה בית ברחוב נידח של פרבר, שק' לא הזדמן אליו מעודו."^
שבת שלום
ג'ף
* יעקב צ' מאיר, "דרישות קריאה במדרשי חז"ל על סדר פרשת השבוע", משכל - הוצאה לאור מייסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד
^ פרנץ קפקא, המשפט, הוצאת שוקן, תרגום מגרמנית: אברהם כרמל, עמ' 33
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה