" סגולתה הבולטת של יצירת קפקא...[היא]...ביכולתה האמנותית הבלתי שגרתית להציג לפני הקורא, בו בזמן, תמונת עולם המשקפת שתי אמיתות מנוגדות - המשלימות זו את זו. הטלטלה התמידית בין הטבעי לחריג, בין היחיד לאוניברסאלי, בין הטרגי ליומיומי ובין האבסורדי להגיוני, מצויה בכל יצירתו, ומעניקה לה את איכותה ואת משמעותה כאחת."
שרה לייב, עולמו של קפקא, סדרת האוניברסיטה המשודרת, הוצאת משרד הביטחון, עמ' 183
שרה לייב, עולמו של קפקא, סדרת האוניברסיטה המשודרת, הוצאת משרד הביטחון, עמ' 183
" הנסיון לומר משהו לא הירפה מאיתנו גם ברגעים הרדומים ביותר; אך כל שעלה בידינו לומר לא היה אלא גמגום. חמור יותר, מלים מן האוצר הישן. וממילא הזיוף. רק לימים הבנו כי בלא מלים חדשות ונעימה, לא ייאמר דבר.
העזרה באה ממקום שלא ציפינו לה, מאיש שלא היה בשואה, אבל את הבלהות כבר חזה בימים השלווים של הממלכה ההבסבורגית השוקעת, הרי הוא היהודי פראנץ קפקא. אך נגענו בדפי 'המשפט' לא הירפתה מאיתנו התחושה, כי הוא היה עמנו בכל גלגולנו. כל שורה אמרה אנחנו. בשפתו של קפקא מצאנו מצד אחד את החשד ואת הספקנות ומאידך את הכיסופים החולים לפשר. קפקא החזיר לנו פתע את המלים. אלמלא קפקא ספק אם היה בכוחנו להעלות מן הנבכים אפילו מלה אחת. מבחינתנו, הוא לא רק היה מורה אלא גואל. המחשבה, שאין אנו בודדים בנסיון שלנו, לא רק הקלה עלינו אלא הכניסה אותנו אל המעגל הרחב של הסבל הרוחני."
אהרן אפלפלד , "מסות בגוף ראשון ", הוצאת הספריה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית, עמ' 15
העזרה באה ממקום שלא ציפינו לה, מאיש שלא היה בשואה, אבל את הבלהות כבר חזה בימים השלווים של הממלכה ההבסבורגית השוקעת, הרי הוא היהודי פראנץ קפקא. אך נגענו בדפי 'המשפט' לא הירפתה מאיתנו התחושה, כי הוא היה עמנו בכל גלגולנו. כל שורה אמרה אנחנו. בשפתו של קפקא מצאנו מצד אחד את החשד ואת הספקנות ומאידך את הכיסופים החולים לפשר. קפקא החזיר לנו פתע את המלים. אלמלא קפקא ספק אם היה בכוחנו להעלות מן הנבכים אפילו מלה אחת. מבחינתנו, הוא לא רק היה מורה אלא גואל. המחשבה, שאין אנו בודדים בנסיון שלנו, לא רק הקלה עלינו אלא הכניסה אותנו אל המעגל הרחב של הסבל הרוחני."
אהרן אפלפלד , "מסות בגוף ראשון ", הוצאת הספריה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית, עמ' 15
אפרוריזמים
"דרך הישר הולכת לאורכו של חבל, המתוח לא בגובה, אלא סמוך לפני־הקרקע. דומה שנועדה שייכשלו בה יותר משנועדה שיפסעו בה."
פרנץ קפקא, מחברות האוקטבו, הוצאת עם עובד, תרגום שמעון זנדבק, עמ' 25
“The true way goes over a rope which is not stretched at any great height but just above the ground. It seems more designed to make people stumble than to be walked upon.”
וראה
1. הדרך האמיתית עוברת מעל חבל, שאיננו מתוח בגבהים, אלא מעט מעל הקרקע. הוא נראה יותר כמכוון להכשיל מאשר להניח לעבור.
"במאבק בינך ובין העולם, עמוד לימין העולם"
פרנץ קפקא, מחברות האוקטבו, המחברת השלישית ,תרגום שמעון זנדבק הוצאת עם עובד, עמ' 51
אונגר: "קפקא ניסה להבהיר לקוראים שלו, לא שאין משמעות אלא שאין משמעות למושג משמעות."
<iframe width="560" height="315" src="https://www.youtube.com/embed/bHxk7x6uT9U" frameborder="0"
allow="accelerometer; autoplay; encrypted-media; gyroscope; picture-in-picture" allowfullscreen></iframe>
https://youtu.be/6b73AntYD0w
<iframe width="560" height="315" src="https://www.youtube.com/embed/6b73AntYD0w" frameborder="0" allow="accelerometer; autoplay; encrypted-media; gyroscope; picture-in-picture" allowfullscreen></iframe>
כותבת שרה לייב בפרק האחרון לספרה "עולמו של קפקא" בסדרת האוניברסיטה המשודרת:
"ביצירתו רבת הפנים של קפקא, יש מידה מסוימת של סירוב להכריז על ייאוש. באי הוודאות הקפקאית יש בין השאר גם אי ייאוש: כלומר, קפקא מסרב להביע ודאות ובכך הוא מסרב להכריז על ייאוש. התקווה היחידה המקובלת עליו, היא התקווה הנובעת מקיומן של אפשרויות רבות. אילו היתה בו ודאות אחת מוחלטת, הייתה התקווה ניטלת ממנו - שהרי מספר האפשרויות היה מצטמצם לאחת, וכישלון אפשרות זו היה סופי וללא כל תקנה."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה