"על עשרים וחמש השנים שקדמו למלחמה הגדולה של 1914־1918 מאפילים לא פעם האסונות המאוחרים יותר. כפי שמציין ההיסטוריון גורדון א' קרייג, השנים האלה נחקרות בדרך כלל 'רק לצורך הרמזים הטמונים בהן לקטסטרופה העתידה להתרחש.' דבר זה יוצר 'עיוות מצער, משום שכאשר בוחנים בזכות עצמה את התקופה שבין 1888ל־1914 היא מצטיינת...ביציבות מוסדית, ( מתינות פוליטית ) קדמה טכנולוגית ושגשוג כלכלי.'* התפתחויות חדשות הפריכו פחדים ישנים. מבחינה צבאית וכלכלית היתה גרמניה המדינה החזקה ביותר ביבשת אירופה, אך מלחמות נחשבו יותר ויותר כבלתי סבירות ולו בשל מחירן הכבד. יציבותה של החברה הבורגנית היתה מושתת על שלטון החוק. בהעולם של אתמול, שנכתב לאחר עליית היטלר לשלטון, ראה סטפן צוויג בעשורים אלה את 'תור הזהב של הביטחון'. הוא עצמו גדל בתקופה זו במשפחה יהודית אמידה בווינה. הכל 'נראה מבוסס על יציבות, והמדינה עצמה היתה הערובה העיקרית ליציבות זו.' כל מי שבנה בית ראה בו מקום מגורים בטוח לילדיו, לנכדיו ולנינו. בספרו על ילדותו בברלין בסוף המאה תיאר ולטר בנימין תחושה דומה של יציבות בורגנית סולידית בגרוּנֶוולד, פרבר ברלינאי אמיד על שפת אגם, שם גרה משפחתו. הוא גדל, אמר, בקרב זן שהיה 'בטוח כליל בעצמו ובעמידותו' גם אם נכנע לגחמות האופנה המשניות. בדירתה של סבתו בת 'שנים־עשר־או־ארבעה־עשר־החדרים', על מושבי החלונות המרופדים, הקירות המכוסים ספרים, הציורים המשובחים ושכיות החמדה, הבחין בנימין ב'תחושות בלתי נשכחות של ביטחון בורגני כמעט נצחי שהפיצו החדרים הללו.'"^
עמוס אילון, רקוויאם גרמני, כנרת, זמורה־ביתן, דביר - מוציאים לאור בע"מ, תרגם מאנגלית דני אורבך, עמ' 222
* הערת השוליים מס' 1 הושמטה
^ הערת השוליים מס' 2 הושמטה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה