בקובץ מאמרים "לחגים ומועדי השנה היהודית" של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל שנקרא "חיי שנה" ישנו מאמר שכותרתו " אין מחילה בעולם האלילים".
כותב הרב עדין כך:
"מקומו של החטא
יום כיפורים מעורר הרהורים יותר מכל יום אחר בשנה. בין שיום זה משמש חוויה שלמה כשלעצמו, בין שהוא פועל רק מכוחם של זכרונות ילדות מתעממים, ואפילו אם פוגשים את היום רק בלוח השנה, יש בעצם שמו 'יום כיפורים' להזכיר שורה של מושגים קרובים־רחוקים: חטא, אשמה, סליחה, כפרה.
ככלל, יום הכיפורים מעורר בחברה המודרנית בעיקר רגש של מבוכה. הוא מזכיר את המושג 'חטא', אשר החברה המתירנית מנסה לכאורה לעקור מן העולם; לעקרו מן החוק, מדעת הקהל ומן המצפון האישי. 'חטא' משמעו - שיש דבר מה שהוא אסור באמת, שיש משהו מאוס ובזוי בעצם, שיש מעשה שאי־אפשר לעשותו. אולם, כאשר התפיסה היא שהכל מותר - אי אפשר לחטוא עוד, ואם כבר אין אלים - אין גם למי לחטוא. העולם בו אנו חיים, מנסה להעמיד תמונה של חיים חופשיים ומשוחררים, ללא אלים וללא חטאים, ללא יסורי נוחם וכאבי חרטה, עולם שכולו דרור.
אך באמת, תמונה זו היא רק דמות ראווה חיצונית, שאיננה משקפת את המציאות בפועל. גם העולם החדש והנועז הזה, לא פחות מן החברה הישנה אותה הוא מחליף, כבול במאות חוקים וכללים, בעבותות של מושגי־יסוד ובחוטים דקים של מנהג ומסורת משלו. אמנם, פעמים רבות אין חוקים ומנהגים אלה דומים בדיוק לאלה של דורות קדומים, אך כמוהם ממש - הם מוצקים ומגבילים, אלה הם תחליפי אלים.
לא רק דתות ממוסדות - מודרניות ועתיקות יותר - מייצרות תחליפי אלים, אלא גם אותן חברות הקוראות בעליצות: 'לית דין ולית דיין' או גם 'אכול ושתה כי כבר היום אנו מתים'* - גם לאלה יש אלים; מעורפלים יותר ומטושטשים, אך לא פחות מחייבים ושולטים.
טעמו של הדבר פשוט - ניתן לאדם לכפור בבורא עולם ומנהיגו, ניתנת לו האפשרות להדיח כביכול מכיסאו את הקדוש ברוך הוא, אך אין הוא יכול מעצם טבעו ומתוך יסודות אישיותו, להשאיר את המקום פנוי. מישהו יהיה חייב לשבת על הכיסא הרם והנישא - אידיאה, מושג או אדם."^
( המשך יבוא ב"נ )
* על פי ישעיהו כב, יג
^הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "'חיי שנה' מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית",מתוך המאמר "עיצומו של יום מכפר",הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ומשכ"ל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 56-57
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה