כותב הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל בספרו "חיי עולם":
"תמציתה של פרשת ויגש היא לכאורה הירידה למצרים, אבל ההפטרה ( ביחזקאל לז ) , על עץ יהודה ועץ אפרים, מעתיקה את מרכז הכובד מן הנושא הזה אל המפגש, או שמא ההתנגשות, של יוסף ויהודה. זה, לפי ההפטרה, השורש של הפרשה, וכל השאר שייך בעצם לסיפור אחר.
.....
רבות דובר ונכתב בנגלה, ברמז ובנסתר - על היחס בין יוסף ויהודה, בצורות ובמובנים שונים ומרובים. העניין הזה נמשך עד לעת קץ; גם בנאמר על העתיד לבוא, מצויה החלוקה בין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.
....
ליוסף, ולשבטי יוסף, יש במהותם סוג של שלמות, אבל השלמות הזו היא מאוד שבירה - לאחר שנוצר שבר הם אינם מסוגלים לתקן אותו; זהו מצב של או־או, של הכל או לא כלום, ואילו יהודה הוא המהות שיודעת להתרומם מחדש.
....
בכל מקום שרואים את יהודה ויוסף נפגשים, רואים את הפגישה בין דבר שיש לו שלמות לבין דבר משתנה ללא הפסקה. גם כאן וגם במקומות אחרים יוסף נראה כמשהו השייך לזוהר, כמעט להרואיות - ושבט יהודה הולך תמיד עם איזו רגל שבורה, תמיד עם איזה עניין; ואחרי כל זה יהודה תמיד מתגבר.
....יש פה שני עולמות. עולם אחד של יוסף, שהוא לא רק איש פרטי, אלא מהות שלמה, ומהצד השני עולם של יהודה, שהנקודה הבסיסית שלו היא שהוא מתחיל מלמטה - הוא זה שמתחיל ממשבר, הוא זה שמתחיל מהצרות, ומהפרטים הקטנים של החיים.
....כשאומרים ששני צדדים אלה צריכים ללכת ביחד, אין הכוונה שהם יתחברו כפי שמחברים שני קרשים חלקים. כאשר עץ יהודה ועץ יוסף מתחברים, הם צריכים להתחבר כמו שמחברים כינור: ישנו לוח כזה ולוח אחר והם צריכים להתחבר כמו שני דברים שונים, ועדיין להישאר כל אחד בפני עצמו - זה מה שעושה את הקושי, וזה גם מה שעושה את היופי.
....כפי שזה נראה, הרי שעד נצח נצחים שני הדברים הללו יישארו: אחד העומד על מכלול ועל שלמות, ואחד העומד על פגם ועל בנייה; אחד היונק את כוחו מכך שהוא מושלם, והאחר - מן היכולת להתחדש. שני אלו לא יתחברו להיות דבר אחד לגמרי, אבל ביחד הם בונים - כמו הישר והמעגל, הקשת והמיתר - את מתח החיים שלנו. אנו נמצאים בין שניהם, ומשניהם יחד נוצר כלי חדש."*
שבת שלום
ג'ף
*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוך המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 97 - 108
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה