בוקר טוב ירוחם.
התלבטתי איזה תוכן לצקת לתוך "אלו דברים" הבוקר, ערב שבת פרשת מטות מסעי, סוף ספר במדבר.
ספר במדבר הוא, כדברי הרב דניאל אפשטיין, ספר מסע.
הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל מלמד אותנו בספרו "חיי עולם", כי במסע הזה הדרך איננה ברורה וכי "רק בסופה מגיעים לנקודה בה ניתן להבין גם את ה'מוצא' וגם את ה'מסע'. רק אז נקבל את המשמעות , ואת התוכן, של כל מה שהיה קודם לכן."
"חלק מהקושי של ניסיון המדבר, שהוא גם ניסיון ישראל התמידי, הכללי והפרטי" אומר הרב עדין, "הוא שאם הייתי מבין את הצעדים שלי, הייתי יודע שאני עומד כך וכך נקודות מהנקודה האחרונה, והייתי יודע מהו הפתרון - הכל היה יותר פשוט. הקושי הגדול הוא שנדמה לי שאני הולך צפונה ופתאום אני מתחיל לנוע דרומה; אני חושב שאני עולה בהר, ופתאום אני מתחיל לרדת אותו. מבעיה הזו נוצרת התמצית של כל תפיסת הגורל היהודי. אם הייתי יודע שהמהלך הזה מוביל למהלך ההוא והייתי יודע שאני הולך ומתקרב, הכל היה נראה אחרת. אבל מכיוון שאני לא יודע, אז אני צריך רק לזכור ש'אלה מסעיהם למוצאיהם' - בכלל ישראל ובפרטיו. אנחנו חוזרים כל פעם על אותם המסעות, עומדים, נופלים; חלק מאיתנו נבלעים באדמה, חלק יוצאים; לפעמים אנחנו חוטאים, לפעמים אנחנו עושים צדקות; יש תחנה שבה אדם עשוי לקבל תורה, ויש תחנה שהוא עלול להיבלע בארץ; ולפעמים התחנות מתחלפות ביניהן, ואם הייתי יודע בדיוק מה התחנות, הייתי יכול להיזהר. רק כשנגיע לתחנה האחרונה, נוכל להגיד: 'הנה, זהו. היינו צריכים להגיע לנקודה הזו."*
שבת שלום
ג'ף
*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 380.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה