להלן המשך לדברים שהובאו כאן בשבוע שעבר מתחילת הפרק האחרון בספרו של שלום רוזנברג , "גשר צר";
"האמונה היא אם כן משימה מתמדת, מלאכה שלא נוכל לסיימה לעולם, ולמרות זאת אין אנו רשאים להיפטר ממנו, כמו שכותב ר' נחמן 'נמצא בעולם הבא כשיזכו להשגה יתירה באלקותו, בודאי יתחרטו ויעשו תשובה על השגת העולם הזה' (ליקוטי מוהר"ן, חלק א, ו, ג). זו הרי משמעות תפילתנו בפיוט המופלא 'אנעים זמירות': 'תיקר שירת רש בעיניך'. אנו מנעימים זמירות תיאולוגיות, אבל אנו יודעים שהם תפילתו של אדם 'רש', עני בשפתו הדתית, בן אנוש המהמר ומנסה לפסוע אל מעבר לגבולות הפילוסופיה והמדע, אשר חייב לתקן את נוסח 'הימורו' בכל פעם ולהמשיך - למרות הכול - ללכת. התשובה שאנו חייבים לעשות בכל יום, כמצווה מתמדת, מחייבת אותנו לנסח מחדש את אמונתנו, אך לעשות זאת מתוך עמדה אורתודוקסית ולא פונדמנטליסטית. אנו נמצאים במעין מדרש מתמיד: 'אל תקרי 'מורשה' אלא מאורשה ( שמות רבה, לג, ז) - אין 'מורשת היהדות'; יש אירוסין מתמידים המתחדשים בכל דור ודור.
כיצד נראים אירוסין אלה כיום, בעולמנו המודרני ?" שואל שלום רוזנברג ותחילת תשובתו לשאלה זו היא:
"רוצה אני להתחיל בקטע מאחד מסיפוריו של ר' נחמן מברסלב שהזכרנו בפרקים קודמים, ' מעשה מבן מלך ובן שפחה שהתחלפו' ( מעשה יא בספר 'סיפורי מעשיות' ):
מעשה במלך אחד, שהיתה שפחה אחת בביתו שהיתה משמשת את המלכה...והגיע זמן לידתה של המלכה, וגם השפחה הנ"ל הגיע זמן לידתה באותה העת. הלכה המיילדת והחליפה הוולדות, למען תראה מה תצמח מזה ואיך יפול דבר. והחליפה הוולדות והניחה בן המלך אצל השפחה ובן השפחה אצל המלכה...
כך נוצרה הסיטואציה הטראגית: הגיבור שלנו, בן המלך, אינו מכיר את זהותו האמיתית. הוא גדל כבן שפחה, אך כפי שלומדים אנו בהמשך הסיפור, מישהו מגלה לו את הסוד הגדול, שהוא בעצם בן מלך. הוא עצמו אינו משוכנע, אך על כל פנים, החשד הזה - האפשרות שהוא בן מלך - גורם לו צרות צרורות. בגינו הוא סובל, ובגללו הוא מגורש לניכר. וכך ממשיך הסיפור:
וחרה לו הדבר מאד לבן...על אשר נתגרש ממדינתו בחנם, כי הסתכל בעצמו למה ועל מה מגיע לי זאת להתגרש. אם אני בן המלך בוודאי אינו מגיע לי זאת. ואם איני בן המלך, גם כן אינו מגיע לי זאת...כי מה חטאי ? והרע לו מאוד. ומחמת זה לקח את עצמו אל השתיה, והלך לבית הזונות ורצה לבלות בזה את ימיו להשתרר ולילך בשרירות לבו, מחמת שנתגרש בחנם.
כפי שהטעמנו כמה פעמים לאורך הספר," מעיר שלום רוזנברג, "כוונת רבי נחמן לומר שכל אדם ואדם הוא בבחינת בן שפחה שנתגלה לו שהוא בן מלך. הסיפור מתאר את האדם המתייסר בספקות , הקרוע במתח שבין שני התיאורים של מהותו; בין האמונה הדתית האומרת שהוא בן מלך, לבין אלו הטוענים שלית דין ולית דיין. והוא לא יותר מבן שפחה. המשך הסיפור מתאר גם את מצבו של בן המלך המשוכנע בזהותו האמיתית. הוא מאמין בעצמו, אך הוא צריך להוכיח זאת אל מול מציאות הטוענת שהוא בן שפחה.
סיפור זה," אומר ש.ר, "מתאר נכונה את מצבו האקזיסטנציאלי של המאמין. המציאות יכולה להיות מוסברת בשתי צורות, מזווית הראייה של המאמין ומזווית הראייה של הממאן. אלא ששני הילדים התחלפו ואין שום אפשרות אובייקטיבית להכריע ביניהם. הפילוסופיה והמדע האובייקטיביים חייבים לשתוק ולהימנע מלנסות לתת תשובה חד משמעית, שכן היא אינה בגבולות יכולותיהם. כאן מקומה של האמונה."
שלום רוזנברג "גשר צר - אמונה בעולם של ספק על פי ר' נחמן מברסלב" ספרי מגיד, הוצאת קורן, עמ' 204 - 206
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה