היו היה פעם...

אלו דברים לשבת פרשת החודש - תזריע תשע"ד

אין דבר יותר קל מלתקוף את עולם ה"כללי-חילוני" שבתוכו אנו חיים על הפריצות הפושה בו, ולתלות בכך את העליה המשמעותית בפשעים מיניים בקרב בני הנוער.
על משקל האמירה שאומרת - "זה שאתה פראנויאיד - לא אומר שלא רודפים אחריך" - נראה שאין מנוס מלומר כפי שפתחנו - שעל אף שאין דבר קל מזה - זה לא אומר שאין דברים בגו.
אני כותב את הדברים האלה על רקע פרשות ספר ויקרא העוסקות בענייני קדושה, טומאה וטהרה. עניינים שהחברה המודרנית מתקשה מאד "להתחבר" אליהם.
ואני אומר לעצמי: "אולי ננסה ?"
בלשון המעטה אפשר לומר לעצמנו: "חברה' משהו כאן חורק לאללה."
"אולי טעינו ? - אולי אנחנו טועים בגדול כחברה, כלפי עצמנו וכלפי בני הנוער שלנו "
אולי צריכים לא רק להיות ביקורתיים יותר בראייה העצמית שלנו  באיתור חולשותינו כחברה ויצירתיים יותר בחיפוש אחר פתרונות. אולי אנחנו צריכים להיות גם אמיצים יותר - ללכת נגד הזרם -  ולומר כמו שאמר בזמנו  אחד העם  - לא זו הדרך! - כלפי עצמנו, כלפי "גיבורנו" התרבותיים , כלפי מעצבי דעת הקהל העלומים , הבמאים למיניהם של רדידות ופריצות תה תה תה דם...
ואולי ואולי רק אולי אנחנו צריכים להיות  קצת צנועים יותר, תרתי משמע.

הדברים לעיל נכתבו באמצע השבוע בתגובה לפרשת האונס של נערה בת 13 על ידי מספר נערים - תלמידי תיכון ממרכז הארץ.

לקראת סוף השבוע, פרשת "אולמרט - שולה זקן" קבלה תפנית דרמטית עם הפיכתה של זקן לעד מדינה נגד פטרונה לשעבר. במבט על הפרשה הזו - על מה שקורה לשני בני אדם שפעם נחזו להיות מאד קרובים וכנראה גם היו,  נדמה שצריכים אנחנו לכאוב כאב גדול על התפרקות היחסים האלו. להרגיש חמלה ועצב ולהשתומם כנגד הדרמה האנושית הזאת. יחד עם זאת, אין מדובר כאן רק בטרגדיה אנושית. מדובר כאן גם באנשי שררה שסרחו. אנשים - כמוני וכמוך - שהגיעו לעמדות עוצמה שלטונית בכירות ולא שעו ולא הפנימו את האזהרות שבתורה כפי שקבלו ביטוי חוזר ונשנה של "נביא הזעם" שפעל בתקופת זוהרם, ישעיהו  ליבוביץ, על הסכנה האינהרנטית שבשלטון. כדבריו : "עצם השלטון יש בו לקלקל ולהשחית את האדם." דברי  אזהרה אלו קבלו ביטוי בכתב בדברים של ליבוביץ על פרשת השבוע מלפני כשבועיים, לפרשת ויקרא, על הפסוק "נשיא אשר יחטא"  בעמ' 67 לספר ה"קטן הכחול אדום צהוב" "הערות לפרשיות השבוע" הוצאת אקדמון עמ' 67.

וראו הדברים שם.

הפסקה השניה לעיל נרשמה בבוקרו של היום - יום ששי. הרגשתי שאי אפשר לעבור לסדר היום על הדרמה הזאת שבפרשת אולמרט- זקן - דרמה שתגיע לשיא נוסף בהכרעתו של השופט רוזן בשבוע הבא באם לפתוח מחדש את משפט הולילנד.

וואלס סטיבנס, המשורר האמריקאי אמר פעם שהשירה "מסייעת לנו לחיות את חיינו".
היצירה האמנותית מכה בנו ומחלחלת בנו... ובכך בסופו של דבר גם מסייעת לנו במאמצנו לנסות להבין מה קורה כאן ...

הנה שיר של פיליפ לוין בתרגום לעברית מאת דורית ויסמן שמצאתי באתר שנקרא "מקום לשירה" :

מה זו עבודה / פיליפ לוין
מאנגלית: דורית ויסמן

עומדים בגשם בשורה ארוכה
מחכים בפורד היילנד פארק. לעבודה.
אתה יודע מה זו עבודה – אם אתה
מספיק מבוגר לקרוא את זה אתה יודע מה זו
עבודה, למרות שאולי אתה לא עובד.
שכח ממך. זה על ציפיה,
מעביר משקל מִרֶגֶל אחת לשניה.
מרגיש את הגשם הקל נופל כמו ערפל
לתוך שערך, מטשטש את ראיתך
עד שאתה חושב שאתה רואה את אחיך שלך
לפניך, אולי עשרה אנשים קדימה.
אתה משפשף את משקפיך באצבעות,
וודאי שזה אח של מישהו אחר,
צר יותר משלך בכתפים
אבל עם אותה עמידה רפויה עצובה, החיוך המעושה
שלא מסתיר את העקשנות,
את הסירוב העצוב להתייאש
בגלל הגשם, בגלל השעות שהלכו לאיבוד,
בגלל הידיעה שהיכן שהוא לפניך
איש שמחכה יאמר "לא,
אנחנו לא מקבלים היום", מכל
סיבה שירצה. אתה אוהב את אחיך
ופתאום אינך יכול לעמוד
באהבה ששוטפת אותך לאחיך,
שאינו לצדך או מאחוריך או
לפניך כי הוא בבית מנסה
לישון אחרי משמרת לילה עגומה
בקדילק, על מנת שיוכל לקום
לפני הצהרים כדי ללמוד את הגרמנית שלו.
עובד שמונה שעות בלילה על מנת שיוכל לשיר
וַגְנֶר, האופרה שאתה הכי שונא,
המוסיקה הגרועה ביותר שנוצרה אי פעם.
כמה זמן עבר מאז אמרתָּ לו
שאתה אוהב אותו, אוחז בכתפיו הרחבות,
פותח את עיניך לרווחה ואומר את המלים האלו,
ואולי מנשק את לחיו? מעולם
לא עשית משהו פשוט כל כך, ברור כל כך,
לא בגלל שאתה צעיר מדי או טיפש מדי,
לא בגלל שאתה מקנא או רע
או לא יכול לבכות
בנוכחות איש אחר, לא,
זה רק בגלל שאתה לא יודע מה זו עבודה.

שבת שלום

    ג'ף

"נספחים" :

להאזנה לשיר מפיו של לוין בעצמו ולדיון בנושא ראו :

http://www.poetryfoundation.org/features/audioitem/606

(וראו גם שיר אחר של לוין שנקרא They feed they lion. הוא השיר השני שפיליפ לוין מקריא בלינק הנ"ל ; את השיר הזה לא מצאתי ברשת בתרגום לעברית...)

אני ממליץ גם לצפות בראיון עם השחקן יו ג'קמן בתוכנית "הסטודיו של השחקנים" ששודר השבוע באחד הערוצים
http://www.tubeplus.me/player/2119846/Inside_the_Actors_Studio/season_18/episode_6/Hugh_Jackman/%22

מיהו בן חורין ?

אלו דברים לשבת פרה - פרשת שמיני תשע"ד

"חופש פנימי הוא בעיניי תנאי לעבודה רוחנית"
 - אביבה גוטלייב זורנברג

חכמינו אמרו: " בקש שלום במקומך". אל תבקשו את השלום בשום מקום אלא כל אחד בקרב עצמו. כתוב: "אין שלום בעצמי מפני חטאתי". כשהקים אדם שלום בתוך עצמו, מסוגל הוא להקימו בכל העולם."

- ר' שמחה בונם

נזכרתי השבוע  וזימרתי שיר שלא קיים. הלכתי ברחוב ושרתי לעצמי  - there are changes in my past.
" ישנם שינויים בעֲָָָבָרִי..."

"שברתי את הראש", סרקתי שירים בזיכרון, החל משיר של פול סיימון, עבור דרך שיר אחר של דון מקלין עד שהגעתי לשיר הפותח  את הרשימה הזו של ג'יימס טיילור והבנתי שהחלפתי את המילים places מקומות  ו faces פנים בchanges שינויים.

אכן אני עסוק בשינויים שקורים בזמן האחרון, שינויים אצלי ושינויים אצל בני משפחה הקרובים אלי מאד. ועל אף שהתכוונתי להביא כאן דברים מתוך הראיון עם אביבה גוטלייב זורנברג שהתפרסם ב"מקור ראשון"  - כבשבוע שעבר - לא ממש תכננתי לעשות את זה כך.

זורנברג מדגישה, במיוחד בספרה השלישי - הראשון שיוצא בעברית - "תהום אל תהום"  - את המקום המרכזי של התת מודע בחיי גיבורי התנ"ך ובחיים של כל אחד מאתנו.

אגב "ללכת ברחוב ולזמר שירים שלא קיימים" - זורנברג מפנה את הזרקור בראיון לארועים מרכזיים בחיי אברהם אבינו - ארועים ש"לא התקיימו" ועל כל פנים אין להם זכר במקרא - בבחינת "העיקר חסר מן הספר".

נשתדל להדגים את הדברים הנ"ל תוך עיון בקטעים מתוך הראיון:

צור ארליך - המראיין - כותב : " זורנברג טוענת ....שאברהם לקח את יצחק לעקדה כעיבוד לטראומה שחווה מידי אביו תרח בכבשן האש; שהעקדה היתה טיפול פסיכואנליטי על ספתו של הקב"ה "

לסיפור אברהם בכבשן האש - אין כזכור זכר בטקסט המקראי. זה מופיע במדרש.

אומרת זורנברג בראיון:

"לענייננו, אני לא רואה ניגוד רב בין פסיכואנליזה ליהדות. להפך. הפסיכואנליזה שואפת להשגת חופש פנימי. חופש פנימי הוא בעיניי תנאי לעבודה רוחנית. במובן זה, הפסיכואנליזה הוא מעין אימון לקראת מימוש הערכים היהודיים של אחריות ובחירה חופשית. אבל מטבע הדברים, דווקא אנשים דתיים לפעמים חוששים מפני חופש".

שואל המראיין: "יש לך דוגמה לדמות מקראית שהשתחררה על ידי ההכרה העצמית הזו ?"

זורנברג: " אני משערת שאברהם אחרי העקדה. אנחנו לא פוגשים  אותו באופן משמעותי אחרי העקדה; אבל זה הנסיון העשירי האחרון שלו- מה שמראה שכל החיים הוא היה בחיפוש, או השם היה בחיפוש אחריו. סוף הניסיונות הוא ההכרה העצמית האולטימטיבית. התורה לא מראה לנו את השלב הזה. מציגה בפנינו אנשים עם קונפליקטים ועם יחסים שאינם מתוקנים. אנשים עם חיוניות רבה. ושחרור וחיוניות הוא אולי הסוד הגדול של מה שאני מוצאת בפסיכואנליזה. זה מה שמאפשר את ההכרה העצמית. והקונפליקטים , המורכבות החיוניות - כל זה לא מוריד מגדולתם של גיבורי התנ"ך".

שואל צור ארליך: "את מוצאת אצל חז"ל את המורכבות וחוסר השלמות של גיבורי המקרא - אבל יש שמוצאים אצל אותם חז"ל דווקא את המסר שגיבורי המקרא מושלמים כמלאכים. איך את מסבירה את זה ?"

זורנברג: "תשאל אותם. הם למדו מדרש ? זה לא מה שכתוב במדרש. וחוץ מזה, לפי הגישה הזאת, מה התורה בעצם אומרת לנו ? הרי לכאורה אין קשר בין האנשים שהיא מספרת עליהם לבינינו ! איך זה נוגע בנו ?".


שבת שלום
    ג'ף

The times they are a changin ? (המשך להמשך)

The times they are a changin ?

הזמנים משתנים כל הזמן, אך רק כעבור דורות רבים, ניכרים השינויים המשמעותיים. הבוקר שמעתי ברדיו מישהו שדיבר על ההבדל בין מזג האויר לבין האקלים. מסתבר, שההבחנה, בין מזג האוויר לבין האקלים דומה להבחנה בין שינויי העתים התדירים וה"לא משמעותיים" ב"מבט ארוך" (in the long run ) לבין השינויים המשמעותיים.

חשבתי על כל זה בהקשר למאמרים שהופיעו במוסף השבת של "מקור ראשון" לשבת פרשת ויקרא. "גודש של חומר טוב" היה שם - זה נשמע נורא אני יודע, אבל ניתן היתר לכתוב דברים מסוג זה במוצ"ש של פורים, כך על על פנים הבנתי מהtweets שראיתי לפני כמה דקות.

ובכן לעניינו, הרב דר' מ. אברהם, יצא לאחרונה בביקורת נוקבת נגד הממסד הדתי. שאלתי חבר הערב  - כהקדמה לשאלה אחרת:  "האם הוא צלול ?" והתשובה היתה "מעולם לא הייתי". על אותו משקל אפשר וכנראה צריך לומר שמ. אברהם גם הוא מעולם לא היה ממסד דתי, והביקורת שלו על הממסד איננה, על כן, דבר חדש. יחד עם זאת, ניכרת בו,  לענ"ד , יותר מבעבד, הנכונות  לשאת דגל של "הצורך בשינוי" כנגד  הממסד.

כיוון שהרב מיכי הוא חד כתער ו"נשיכתו נשיכת שועל", צריך לדייק במה שהוא שהוא אומר, ככל שמתייחסים לדברים, וביתר שאת לנסות לרדת לסוף דעתו. ואחרי הכל, גם זה לא יעזור....

בכל מקרה...

(המשך יבוא)

המשך ההמשך

לא הצלחתי להמשיך לכתוב בפוסט הקודם אחר הטבלה, אז עברתי לפוסט חדש.
חטפתי ביקורת על השיחה שנתתי, (לצד שבחים )  מכיוון מוכר; נטען כלפיי שהשיחה היתה לא קוהרנטית מספיק. חשבתי על זה, אחרי הצריבה ( the initial sting ) הראשונית של ביקורת, מדובר בענין חיובי, בונה ומאתגר, לכיוון הזה אני מבקש לקחת את הדברים.
לא היה סיפק בידי לפתח את כל המרכיבים שבטבלה, והם בגדר ראשי פרקים, לכיוון שאני מבקש למצות אותו.
אגב  - אני יוצא מתוך הנחה שאף אחד  - כמעט - לא קורא את הבלוג הזה - למעט  הרשומות שנשלחות במכוון לקראת שבת  - כ"אלו דברים לשבת פלוני או אלמוני" - ולכן ככל שאני טועה אשמח לאיתותים - מאלו שבמקרה כן רואים את הדברים. בינתיים אני מדבר אל עצמי.
הכיוון שדורש מיצוי הוא התייחסות  לשינויים נדרשים ב"יהדות זמננו". הנושא שהטריד אותי לקראת פרשת צו היתה הרלוונטיות של הקרבנות. מלבד המחלוקת המוכרת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב הנושא הזה, מטרידה אותי חוסר הענין הטוטלי של חלק גדול מחבריי לעצם השאלה.
אני נזכר בדברים שאמר פעם הרב דוד הרטמן המנוח לגבי ההפתעה הלא נעימה שלו כשהוא ניגש לתפקיד הראשון שלו כרב קהילה בקנדה ובאמתחתו צרור של תשובות שרכש בבית המדרש לרבנים, וכשהגיע לתפקיד גילה שהתשובות שבאמתחתו לא רלוונטיות כי קהל הבאים בשערי בית הכנסת שבו כיהן - לא הוטרדו כלל מהשאלות שהעסיקו אותו, ושהוא הכין תשובות בעבורן.
אחד הדברים שעמדו ביסוד הכותרת לשיחה שלי : "מה שלומך אלונה ?" "הילד חוזר מהצבא " "קילו אנטריקוט" - היא ההכרה שלי שחלק גדול מהציבור "חי" את תכניות הראלטי הרבה הרבה יותר מאשר שאלות על פרשת השבוע בכלל ולגבי עניינים הנוגעים לקרבנות בפרט. ואז התחלתי לחשוב וראיתי בסצנה הזאת (מהפרסומת של שופרסל דיל )  משהו שהזכיר לי את המניע האנושי הבסיסי שייתכן והיה ביסוד התופעה הזאת של קרבנות. אפשר להסתכל על זה מנקודת המבט של האמא, שהוקל לה שהבן עבר עוד שבוע בשלום בצבא וחוזר הביתה לחופשה; ואפשר להסתכל על זה מנקודת המבט של הקצב ועוזרו - ששותפים  - כן - שותפים בדרכם - בקורות את אלונה. ידוע התפקיד המרכזי שנועד לאוכל -ולבשר - בפולחנים בכלל וביהדות בפרט. יש באמירה הקצרה  - בהוראה הקצרה - של הקצב לעוזרו להכין על אתר לכבוד אירוע שיבתו של הבן הביתה "קילו אנטריקוט" משהו מאר ראשוני, שיש לו קשר, כך חשבתי, לעצם הרצון להביא קרבן תודה...
(המשך יבוא)

המשך השיחה בשבת זכור באפיקים

להלן דף שהכנתי לקראת שיחה שנתתי בבית הכנסת אפיקים בנגב בירוחם בשבת פרשת צו - שבת זכור, אתמול.

"מה שלומך אלונה ?"

"הילד חוזר מהצבא" – "קילו אנטריקוט"

שיחה באפיקים בפרשת זכור – פרשת צו תשע"ד

"דבר תורה" "בעקבות" תכניות הבישול ("מאסטר שף" ו"משחקי השף" ) –

[  ] בחירת הנושא ==================  [  ] בחירת המרכיבים

[  ]  "הצילחות"

(מרכיב הזמן)

המרכיבים:

"the Bible is really ahead of us"	הבחירות לרב העיר בירוחם
פרשת צו (קורבנות)	הפגת החרדים נגד גיוס לצהל
פרשת זכור	תבלינים:
צו גיוס אלחנן	-        עשבי תיבול
זורנברג*	-          מלח - פלפל
הראיון עמה במקור ראשון	-          אילן בן יעקב
"תהום אל תהום"
- על אסתר	ר' שמחה בונם
	הכרת תודה עמוקה – קיומית (רציונל ק')*
ר' שמחה בונם	מקום לשאלות -           נחמה ל. על פרשת זכור
סיפורים	פולמוס ברית המילה
-          חלום האוצר תחת הגשר	A whiter shade of pale""
בשר	עולמות שונים בירוחם / עולמות שונים בירוחם?
-          הקורבנות	יהדות ואלילות לא. כשר
מוסף השבת לפ' ויקרא – מקור ראשון -           מאמר בונדי -           מאמר יואב שורק -           מאמר הרב מ אברהם -           מאמר אלחנן ניר -           מאמר הרב רחמני -           הראיון עם אניטה שפירא	"שו"ת ירוחמי" -          "בנוסח אפיקים בנגב"
ר' שמחה בונם	נעשה ורק אח"כ נשמע
ה"רלוונטיות של הקורבנות" – תוצאות גוגול: שו"ת באתר "כיפה" "תשובתו" של  תומר פרסיקו^	"No problem can be solved from the same "level of consciousness that created it Albert Einstein -
5 מלפפונים	י. לייבוביץ על הפרשה
פרויקט זוג	^קץ עידן הקורבנות , גדליה סטורמזה
-          ניתוח לב פתוח ואמונה*	?יהודים ומילים , עמוס עוז ופניה עוז זלצברגר ?
-          "המחלה"
"ברוקלין" של אהוד בנאי	ד"ת דר' מרק קירשבאום על פורים ב"תיקון"