אלו דברים לשבת פרשת קרח תש"ף

היינו במשבר לפני הקורונה.

מי זה היינו ?!

העולם המערבי, העולם הפוסט מודרני.

הקורונה, מבחינה זו, היא אך בגדר המחשה.

לפני שאלות של אמונה, יש שאלה אחת ( לפחות ) והיא שאלת השפה.

כאיור ( אילוסטרציה ) של שאלת השפה אציג כאן  שלש אמרות.

אמר המשורר האמריקאי היהודי, פיליפ לוין המנוח:

"אם אני בוגד בשפה, השפה תבגוד בי."

אני יודע שהמשפט הזה צריך עיון. אז צ"ע

so be it

השל אמר: "אחת החולשות הגדולות של הצויליזציה של ימינו היא שאנו חיים בעידן בו כולנו עסוקים 'חיסול השפה'"

maybe the great weakness of our civilization today is that we  live in a time when we are all involved in 

liquidating  language

והאמרה השלישית היא של המשורר הרוסי-האמריקאי ( שהיה גם יהודי ) ג'וסף ברודצקי

שאמר ( בתרגום שלי לעברית ): "רק אם החלטנו שהגיע הזמן שהומו ספיינס יחדלו מלהתפתח, כי אז על הספרות לדבר בשפה של העם. מלבד זאת - על העם לדבר בשפה של הספרות"

ובמקור -

"It is only if we have resolved that it is time for Homo sapiens to come to a halt in his development that literature should speak the language of the people. Otherwise, it is the people who should speak the language of literature."*

- Joseph Brodsky

השבוע "אנחנו בשבוע של קורח". יש כל כך הרבה מה להתבונן על הפרשה הזאת, על סיפור קורח ועדתו

השל אמנם אמר ש"התורה מקדימה אותנו" The Bible is ahead of us

חז"ל ראו במחלוקת קורח ועדתו אב־טיפוס למחלוקת שהיא אינה לשם שמים.

כשמביטים היום מסביב יש לנו דוגמאות למכביר למחלוקות מעין אלה.

מעניין אכן להתבונן היטב בפרשה הכתובה בתורה ולהשוות בין הפרשה דאז לבין הנעשה בימים אלה כאן במדינת ישראל.

אכן צריך עיון

ולסיום הערה אגב אורחא - מוכוונת לחברייי בירוחם. ראיתי שבאחד מקבוצות מייל או באחד הדפים הירוחמים של הפייסבוק - שידידתי חני בריגע כתבה על הודעה של המועצה בענייני רעש והתגובות והשיח שהתפתח בנושא הזה לאחרונה. מלבד מה שכתבה חני לא ראיתי שום דבר מכל זה. ובכל זאת אני רוצה להתייחס כאן לעצם הדיון, לפורום שבו מתקיימים דיונים. אני רוצה לומר כאן משהו על דיונים בפייסבוק. "דיונים" בפייסבוק הם ככלל רעה חולה, הם נוטים להיות הצהרתיים, קולניים, קיצוניים, שאבלוניים וחסרי קשב. למה זה כך ?! אני לא יודע. אמר כבר הוגה הדעות האמריקאי מרשל מקלוהן לפני כמה עשרות שנים : "המדיום הוא המסר". זה משום מה, טיבו של המדיום הזה. כדי לקיים דיונים שבו תשמענה דעות נוגדות, תשקלנה באופן רציני ויהיה סביבן שיח מכובד - צריך לקיים מפגשים פנים אל פנים בין הניצים השונים. אני מציע לקיים את המפגשים האלו תחת הכותרת : "על מה כל הרעש ?"

שבת שלום

   ג'ף

על שיר של יום כד בסיון תש"ף

"אחד מהיבטי השכר שזוכה לו מי שחי כיהודי הוא ההתעלות השקטה, המסוגלות לחגוג. רוחו של החינוך היהודי באה לידי ביטוי באמירה שהפנה רבי עקיבא לתלמידיו :

          זמר בכל יום

          זמר בכל יום             

                   <סנהדרין צט, ע"ב>"

א.י השל,  The values of Jewish education "ערכי החינוך היהודי" (הכותרת באנג') , ב"אלוהים מאמין באדם", תרגם וערך דרור בונדי, בהוצאת כנרת, זמורה, ביתן, דביר, עמ' 276

המשך ב"נ יבוא

על ברודסקי

העימוד של ההעתק / הדבק להלן מאתר המשורר הלאומי האמריקאי מחורבש, מומלץ להגיע לדברים ישירות דרך הלינק שלהלן

Joseph Brodsky: Online Resources

Compiled by Peter Armenti, Digital Reference Specialist Joseph Brodsky, U.S. Poet Laureate, 1991-92Photograph by Bengt Jangfeldt On May 10, 1991, Librarian of Congress James H. Billington appointed Joseph Brodsky (1940-1996) the fifth Poet Laureate Consultant in Poetry to the Library of Congress. As noted in Contemporary Literary Criticism, Brodsky "was known for poetry in which he used complex rhythm and meter and extensive word play to address such themes as exile, loss, and death. He also frequently incorporated classical Western mythology and philosophy as well as Judeo-Christian theology into his works."1 Brodsky served one term as poet laureate, finishing his duties in spring 1992. During his term as laureate, Brodsky initiated the idea of providing poetry in public places--supermarkets, hotels, airports, hospitals--where people congregate and "can kill time as time kills them." Shortly after his term ended, Brodsky collaborated with Andrew Carroll to form The American Poetry & Literacy Project, whose mission is to increase American's access to poetry by distributing books in public places. One of the project's first efforts was to distribute free copies of Six American Poets, edited by Joel Conarroe and featuring works by Emily Dickinson, Walt Whitman, Langston Hughes, Robert Frost, Wallace Stevens, and William Carlos Williams to hotels, hospitals, and homeless shelters throughout the United States. This guide compiles links to resources on Joseph Brodsky throughout the Library of Congress Web site, as well as links to external English-language Web sites that include features on his life or selections of his work. To suggest additions to this guide, please contact the Digital Reference Section.

https://www.loc.gov/rr/program/bib/brodsky/

אלו דברים לשבת פרשת שלח־לך תש"ף

בהביטי על אירועי התקופה האחרונה, בארץ ובחו"ל ( בעיקר בארה"ב )  על כל העוולות והשטויות  שבהם, חיפשתי מטבע הדברים טקסט "מורה דרך". לטקסט שלהלן, קטע מפרק כ"ח בספר איוב, הגעתי, אם להודות על האמת, דרך כלי שני. מבקר הספרות האמריקאי- יהודי המנוח הרולד בלום, קרא לאחד מספריו המאוחרים "וְהַחָכְמָה, מֵאַיִן תִּמָּצֵא ?" (בתרגום לאנגלית).


יב  וְהַחָכְמָה, מֵאַיִן תִּמָּצֵא;    וְאֵי זֶה, מְקוֹם בִּינָה.
יג  לֹא-יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ;    וְלֹא תִמָּצֵא, בְּאֶרֶץ הַחַיִּים.
יד  תְּהוֹם אָמַר, לֹא בִי-הִיא;    וְיָם אָמַר, אֵין עִמָּדִי.
טו  לֹא-יֻתַּן סְגוֹר תַּחְתֶּיהָ;    וְלֹא יִשָּׁקֵל, כֶּסֶף מְחִירָהּ.
טז  לֹא-תְסֻלֶּה, בְּכֶתֶם אוֹפִיר;    בְּשֹׁהַם יָקָר וְסַפִּיר.
יז  לֹא-יַעַרְכֶנָּה זָהָב, וּזְכוֹכִית;    וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי-פָז.
יח  רָאמוֹת וְגָבִישׁ, לֹא יִזָּכֵר;    וּמֶשֶׁךְ חָכְמָה, מִפְּנִינִים.
יט  לֹא-יַעַרְכֶנָּה, פִּטְדַת-כּוּשׁ;    בְּכֶתֶם טָהוֹר, לֹא תְסֻלֶּה.
כ  וְהַחָכְמָה, מֵאַיִן תָּבוֹא;    וְאֵי זֶה, מְקוֹם בִּינָה.
כא  וְנֶעֶלְמָה, מֵעֵינֵי כָל-חָי;    וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה.
כב  אֲבַדּוֹן וָמָוֶת, אָמְרוּ;    בְּאָזְנֵינוּ, שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָהּ.
כג  אֱלֹהִים, הֵבִין דַּרְכָּהּ;    וְהוּא, יָדַע אֶת-מְקוֹמָהּ.
כד  כִּי-הוּא, לִקְצוֹת-הָאָרֶץ יַבִּיט;    תַּחַת כָּל-הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה.
כה  לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל;    וּמַיִם, תִּכֵּן בְּמִדָּה.
כו  בַּעֲשׂתוֹ לַמָּטָר חֹק;    וְדֶרֶךְ, לַחֲזִיז קֹלוֹת.
כז  אָז רָאָהּ, וַיְסַפְּרָהּ;    הֱכִינָהּ, וְגַם-חֲקָרָהּ.
כח  וַיֹּאמֶר, לָאָדָם--הֵן יִרְאַת ה', הִיא חָכְמָה;    וְסוּר מֵרָע בִּינָה.

שבת שלום
     ג'ף

more Levine

אלו דברים לאמצע השבוע, סיון תש"ף

אנשים הם שונים.
דה.
אנשים שונים חושבים אחרת.
מה ? באמת ?
בגילי המופלג  - יחסית  כמובן - שמתי לב לתופעה המשונה הזאת - שיש דפוסי חשיבה שונים, בזכות כמה דיאלוגים שקיימתי לאחרונה ב"אקדמיה" של  הפייסבוק. כיליד ארה"ב וכבוגר "מערכת החינוך" שלה, עד כיתה ז' ( כולל ) - אני נוטה "לתת קרדיט" לאנשים. אבל יש גבול לכל דבר, ולאחרונה התחלתי "לחתוך".הבנתי שיש אנשים שמבחינתי "מדברים שטויות" וחבל על הזמן והעצבים שלי שכרוכים בעיון בדבריהם.
אחד הדברים המופלאים בעולם הוא הגיוון העצום שלו.
נתעלם לרגע, מהעולם הפיזי, הביולוגי או הגאוגרפי. הביטו בעולם הרוח שמוצא את ביטויו בין דפי הספרים בספריה הנפלאה של ירוחם. תמצאו שם את צבי ינאי, קפקא, לאה גולדברג, הרב סולובייציק, השל, זלדה, שייקספיר ואפלפלד ( רשימה חלקית מאד כמובן ). עולמות שונים, עולמות מגוונים, וכן הם אינם מוצאים אחד את השני אלא דרים בכפיפה אחת. בינינו אבל, נמצא אנשים ש"עושים סלקציה" ביטוי קשה. ראיתי אגב כותרת של ספר של איש תקשורת אירי מופלא, שבניגוד לאחרים שמניתי לעיל יבדל הוא לחיים ארוכים  הכותרת היא "שייקספייר קשה אבל גם החיים". סלקציה במובן הזה שעיקר ענינם בX ולא בY.  מדעי הטבע מדברים אליהם, הא ותו לא. שירה מדברת אליהם, הא ותו לא. ספורט מדבר אליהם, הא ותו לא........מדבר/ת אליהם  הא ותו לא. "צר עולמי" כפי שאמרה המשוררת , " כעולם נמלה".
תודה אגב לאברשה, המורה שלי לספרות ולעוד כמה דברים, מהתיכון. "תיכון חדש" קראו למקום. "אין חדש תחת השמש" אמר קוהלת. "ואני חולק על קהלת" הפטיר השל בראיוון האחרון עימו.
ומה לגבי הפרגמנטים, השברים, החלקיקים, דברי הדברים שמרכיבים את חיינו ?
ומה לגבי השלמות, השלמות הנחזית או זו הנעלמת מן העין ?
עולמו של הרב קוק ( האב) או עולמו של פרנץ קפקא ?
עולמם של הפוזיטיביסטים או זה של הפרגמטיסתים ?
ומה לגבי ילדי ביאפרה, ילדי תימן, ילדי סוריה, ילדים כאן וילדים שם, במקומות ששימוס היני המנוח קרא "המקומות הפצועים" מקומות שוטטי דם, על פני כדור הארץ.
הילדים של ארצות הברית, ארץ שפעם היתה "גדולה" מנהיגה.
פלויד ג'ורג' ז"ל.
איאד אל־חלאק ז"ל.
קורבנות הקורונה - שכל אחד מהם יש שם.
קורבנות "השיטה" - עלומי השם.
עת הקפה השני של הבוקר הגיע.

אלו דברים לשבת פרשת בהעלותך תש"ף

שיימוס היני, המשורר האירי, זוכה פרס נובל בספרות לשנת 1995,  דיבר באחת משיחותיו על התמונה של הקטר הנכנס לאושוויץ כאחד הדימויים המעצבים של הדור.
היה זה בהקשר לשיר שכתב שנקרא "ספה בשנות הארבעים" a sofa in the forties. השיר מתאר ילדים משחקים ב"רכבת"' כולם ישובים על גבי הספה שבסלון הבית, אחים מגדול ועד קטן. אחד הילדים אוסף את הכרטיסים הדמיוניים ומנקב אותם, כולם מנענים את גופם על גבי הספה לשקשוק הרכבת הנוסעת. היני גדל כילד בחווה פסטורלית באירלנד, כ"שבחוץ" רוגשת המלחמה, מלחמת העולם השנייה. הוא מדבר על הסביבה השלווה העוטפת ומגינה, עולמו המוגן של הילד מצד אחד, לעומת הזוועות המתרחשות בחוץ, הרחק מתודעתו, זוועות המסומלות ברכבת אחרת, הרכבת השחורה הנכנסת לאוושוויץ. זוועות אלו נודעו כמובן לילד רק כעבור שנים כשבגר.
אנחנו חיים היום, בארץ ובעולם כולו, מרביתו בכל אופן, בימים סוערים.
מה אפשר לומר ?
מה צריך לומר ?
מה צריך לעשות ?
בשיחה אחרת של היני, ואולי היתה זו אותה שיחה, הוא מתאר את הדילמה הזאת כפי שתוארה על ידי משורר אחר , W H Auden. אודן שאל - למול מראה של בית שעולה באש - מה צריך לעשות ? היה זה בעידן הטרום שירותי הכבאות, אנשים היו מתארגנים בתור ארוך ובדליים מביאים מים ממקור מים סמוך כדי לנסות ולכבות השריפה. יש כבר באותו התור די והותר  אנשים, אולי הצטרפותו של האדם הנוסף הזה, המשורר, רק תפריע ?

אגב דילמות, אמיתיות או מדומות, סיפר השבוע חבר פייסבוק, את הסיפור הבא על הרב נחום לאם זצ"ל, מעמודי התווך של "האורתודקסיה המודרנית" באמריקה שהלך לעולמו השבוע. אני מביא את הדברים בתרגום שלי :

"סיפר לי פעם הרב לאם שנכנסו אליו תלמידים, למשרדו בישיבה והלינו על כך שהרב פלוני, מורה בישיבה אוניבריטי, אמר להם שאסור לתרום דם שמא הדם יגיע לגוי.

הרב לאם קרא לרב פלוני למשרדו ושאל אותו: 'האם נכון הדבר ?'. הרב פלוני הכחיש. 'זה לא נכון' אמר. מה שהוא אמר היה ש'הוא לא בטוח אם ההלכה מתירה זאת'. סיפר הרב לאם שאמר לרב פלוני כך:

'אתה לא בטוח ? אתה לא בטוח ? תקשיב טוב ! תדאג לכך מייד שתהיה בטוח וצא מהמשרד ותאמר לתלמידים שלך לתרום דם לכל בן אדם לרבות גוים !'"

השבוע, הופיע  בynet מאמר של הרב נפתלי רוטנברג יבדל"א אודות המצב היום בעולם. כותב הרב נפתלי כך בפתיחת הדברים :

"מצב האי-ודאות הוא שעתם הגדולה של אנשי הוודאות התמידית: יום-יום בחודשים האחרונים מוצף השיח הציבורי הגלובלי ב"הסברים" של פעילי סביבה, תיאולוגים, חוזים, נומרולוגים, מדיומים וקוראים בקפה ובקלפים - "למה זה קרה לנו?" ו"מה הטבע או אלוהים מנסה לומר לנו?". הם אומרים לנו שאחרי הקורונה ישתנה יחסנו לסביבה, או לדת, נהיה חומרניים פחות, רוחניים יותר, מוסריים וטובים יותר.

 תופעה זו מובנת ואין לבוא בטענות אל אנשי הוודאות התמידית ולדרוש דווקא מהם לוותר על הזדמנות שיווקית גלובלית של אחת למאה שנה. כמעט כמו למסכות ולאלכוג'ל, יש לסחורה הזאת דרישה בציבור הרחב ויש לכבד זאת. עם זאת, ראוי תמיד לאפשר למי שמבקש לבחון דברים מפרספקטיבה אחרת, לשמוע דברים פחות פופולריים".

להמשך המאמר ראו ב  https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5736610,00.html

אברהם יהושע השל כשדיבר על "בעיית הדור" אליבא דידו, העיר, ש"בעיה אמיתית היא בעיה אישית. אם בעיה כלשהיא לא טורדת את מנוחתך - אם אינה גורמת ללכת לאבד שינה בלילה - אין זו הבעיה שלך - שכח ממנה". בעיית הדור אליבא דידו אגב, היתה השאלה : "מיהו אדם ?".
רשמתי הדברים לעיל בארבע לפנות בוקר באחד הימים השבוע. אי אפשר לומר הכל בבת אחת, ממילא לא צריך. קל וחומר שאי אפשר לפתור את כל בעיות בהנף קולמוס או בבת כאחד. וכדברי רבי

טרפון הידועים:
" לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה."

לסיום, ואגב "דימויים מעצבים" ראו הצילום  להלן מהנעשה השבוע בארה"ב:

ראיתי הצילום בפייסבוק ללא ציון שם הצלם, נכון וראוי לתת את הקרדיט למי שצילם ואשמח לעשות זאת בעתיד כשיוודע שמו/ה.

שבת שלום

    ג'ף