רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום ראשון, 18 בפברואר 2024

אלו דברים ליוד אדר א תשפ"ד

 היה היה פעם אדם  בשם ריילי

ריילי נעצר בעוון גניבת סוס

ונידון למוות בתלייה

על ידי שופט מקומי בארה"ב.

הידיעה הגיעה לביתו של ריילי

שמייד עלתה על סוס, רכבה כל הלילה

על מנת להגיע לשופט ולהתחנן על 

נפשו של אביה. השופט, זקן חרמן, 

הביט בה בעין עקומה והבטיח לה

שאם תשכב עימו יינצלו חיי האב,

הוא יחוס עליו. למחרת בבוקר 

ביתו של ריילי ראתה את גופת אביה

תלוי על עץ. אחרי הסיפור הזה 

בוב דילן שם בפי הבת שבע קללות

שיפלו על ראשו של השופט.

השיר נקרא שבע קללות ומלבד

דילן, שרה אותו ג'ואן באאז.

השיר בביצועה מופיע במארז של 

4 תקליטורים המכיל שירים של 

דילן בביצוע אמנים אחרים; המארז

יצא בהוצאת ארגון אמנסטי לציון 50

שנות פעילות הארגון  ונקרא

"צלצלולי חירות"

Chimes of Freedom

https://www.youtube.com/watch?v=Jx-ObTheIXY

יום רביעי, 14 בפברואר 2024

עיונים ב"יואל הופמן" - "בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת" (א) (ב) (ג)

(א)

 "בצהריים השיל גוסטב מעל עצמו את המעיל והאדון סולימקין ספר את תפוחי האדמה. אלף ומאתיים עכברים עברו משמאל לימין. כמה כאב קבור בקופסת תכשיטים אחת ? אברבנאל לא ידע. אבל הוא ידע גם ידע שאגן הירכיים של אורסולה. ובשולי האירועים האלה עמדו גורדי השחקים כאילו לא היה הבדל בין חמאה לדבש."

(ב)

"לסל הניירות יש להשליך רק מה שנכתב בכוונה תחילה ובדעה צלולה, אבל בדברים אחרים יש להיזהר שהרי, כמו שאמר המלט להוראציו, יש בשמים ובארץ יותר משאנו מכירים שיש."

יואל הופמן, "בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת", ב"שלושים שנה שלושים סיפורים מבחר הסיפור הישראלי הקצר משנות הששים עד שנות התשעים" בעריכת זיסי סתוי, הוצאת ידיעות אחרונות עמ' 96, 119

(ג)

"כל הטרחה הזאת של כתיבת ספר והדפסת ספר ומכירת ספר וקריאת ספר, אין בו טעם אם איננה באה ,בסופו של דבר, לשמח את בני האדם."

יואל הופמן ב"מצבי רוח" כמצוטט במאמר סקירה של מוטי פוגל  במוסף הספרות ותרבות  של "ידיעות אחרונות" על "ללכת ברחובות הפנימיים - היקום של יואל הופמן", קובץ מאמרים של רחל שרף גולד ויגאל שוורץ על יצירתו של  הופמן


יום שני, 12 בפברואר 2024

אלו דברים לשבת פרשת תרומה תשפ"ד

 

על סיפורו של הקבצן העיוור במעשה בשבעה קבצנים לרבי נחמן מברסלב כותב פרופ' שלום רוזנברג זצ"ל :

"זקן הוא אדם שאינו מסוגל להתחיל שוב מבראשית. זו הסיבה שגיבור הסיפור של הקבצן העיוור הוא זקן שהוא תינוק, כלומר כזה המסוגל לעשות זאת ולהתחיל מחדש. זהו הלקח הקיומי היסודי ביותר ממעשה הקבצן העיוור: החיוניות הבלתי־נלאית לנסות ולהתחיל שוב מחדש, לא לתפוס את עצמך כמקובע וכ'דבר' מסוים, אלא להאמין ביכולת השינוי. רבי נחמן כזכור שיבח עצמו רבות על כך שהיה מתחיל 'בכל פעם מחדש', ואפילו כמה פעמים ביום, אם היה נופל ממדרגתו.

בסיפורנו, המסר מדבריו של הקבצן העיוור רלוונטי לא רק ברמה האישית, אלא גם ברמת האקטיביזם החברתי: כל האנשים הולכים שולל אחר מבט עיניהם; אך העיוור, הרואה את הלא כלום, אשר איננו מקובע למוגבלות התפיסה האנושית וחי מעל לבחינת הזמן והמקום ולכן יכול להתחדש ולהתקדם, משמש מצפן בעולם של עיוורים הבטוחים שהם רואים. השמחה האמיתית, שהיא יסודו של כל הסיפור, אינה טמונה במה שרואים - זוג יתומים אבודים ביער שהתחתנו בתוך בור מכוסה באשפה - אלא במה שאין רואים. מי שיודע לאחוז בשמחת 'יום קטנות' הוא זה שיהיה בידו גם לחולל שינויים חברתיים במציאות."*

שבת שלום

   ג'ף

*שלום רוזנברג  "גשר צר - אמונה בעולם של ספק על פי ר' נחמן מברסלב" ספרי מגיד, הוצאת קורן, עמ' 138 - 139

יום שבת, 10 בפברואר 2024

אלו דברים למוצ"ש פרשת משפטים תשפ"ד - "דה"

 בשבת פרשת משפטים החל לקנן בי החשש שחלק לא קטן מ"הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו" הם שקריים*. לא נעים להודות בכך, ויתכן שיש להודאה מעין זאת השלכות הרסניות למרקם חברתי כזה או אחר. ענין העיתוי גם צריך להישקל.


בכל מקרה,  כפי שלימדונו התורה, חז"ל רבי נחמן והקוצקר, מצווה לספר ביציאת מצרים, לרבות ב"יציאת מצרים" הזאת.
המשך ב"נ יבוא
שבוע טוב
    ג'ף
*כאן נכנס ה"דה" מהכותרת

יום רביעי, 7 בפברואר 2024

אלו דברים לשבת ר"ח אדר א פרשת משפטים תשפ"ד

 "אגב" עולמות

ב1970, תשל"א, יצא לאור לקט בעריכתו של אהרן אפלפלד. הלקט נקרא : "מעולמו של רבי נחמן מברסלב". מדובר בספרון  בהוצאת המחלקה לחינוך  ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית. בספר ששה שערים, פתח דבר ומבוא של אפלפלד. השערים הם: סיפורים, שיחות ותורות, תפילות, שער רביעי : "על עצמו", אחרי כן : חלומות והשער האחרון הוא מילון מונחים.

מלכתחילה כוונתי היתה להביא כאן את "התפילה" הראשונה בפרק על תפילות בספר - תפילה שאפלפלד כינה : "על השתיקה". הבנתי שהתפילה ארוכה מדי לכאן אז החלטתי להביא כמה שורות מהפתיחה: 

"זכנו להיכלל בתוך נשמת משה רבנו עליו השלום, שהוא בבחינת שתיקה, ואזכה להרגיל עצמי בשתיקה. לקיים דברי חכמינו זכרונם לברכה, שאמרו 'סייג לחכמה - שתיקה'. ואמרו 'ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה'. ואזכה לשתוק גם במחשבה בכל מקום שאני צריך לשתוק."

יעקב וינרוט המנוח אמר בהרצאה האחרונה שלו את הדברים הבאים, בין השאר, על רבי נחמן:

"ואני הגעתי לרבי נחמן מברסלב בשלב די מאוחר בחיי, בנסיבות מאד יוצאות דופן ואני נדהמתי לראות איזה עושר יש בתוך התורה הזאת..."

הפניתי בעבר, לא אחת להרצאה הזאת של וינרוט זצ"ל ואני מפנה את  אליה שוב בקישור להלן.

בפרק האחרון לשני הכרכים של "שיעורים על ליקוטי מוהר"ן" אומר הרב שג"ר זצ"ל את הדברים הבאים:

"מה שלמדתי יותר מכל מרבי נחמן הוא שלפעמים הסתירה והמחלוקת הן אמתיות יותר מתמונת מציאות הרמונית. הגותו של הרב קוק, המשפיעה עלינו רבות, מעודדת את נטייתנו לאחדות ולהרמוניה בין רעיונות, אידיאולוגיות, עמדות וזרמים שונים, אבל תורת רבי נחמן מאפשרת להבין שזהו אכן אידיאל רוחני גבוה אך לא תמיד בר־מימוש; במציאות הממשית דומה שחשוב יותר לדעת לרכוש את היכולת לחיות בסתירה, שהיא בוודאי אמתית יותר מאשר הרמוניה מזוייפת, מאולצת או אלימה, שבה אתה מותח או מקצץ את הניגודים כדי להתאימם למיטת סדום הרמונית כביכול. האתגר שלנו אינו יצירת הרמוניה בין צדדים סותרים או הכרעה ביניהם, אלא היכולת לחיות בשילוב של כמה אלמנטים סותרים הממשיכים לעמוד בסתירתם ובאי־התאמתם, שילוב המחולל מעין ניגון העשוי להיות מורכב מדיסוננסים, אבל עם זאת הוא מפעים, עמוק ואינסופי."*

המשך בלי נדר, יבוא

שבת שלום וחודש טוב

         ג'ף


https://www.youtube.com/watch?v=vn4X6UuzzJA&t=442s

*הרב שג"ר "שיעורים על ליקוטי מוהר"ן (חלק ב) הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר" בעמ' 470

יום רביעי, 31 בינואר 2024

אלו דברים לשבת פרשת יתרו תשפ"ד

 ברשימת "הטקסטים המכוננים" שלי נמצא הסיפור החסידי להלן. אביא אותו בהקשרו כפי שראיתי אותו לראשונה.


"בצעדיו העצמאיים הראשונים במערב , התקרב מילוש, אם כי באורח מסויג, אל חוגי המהגרים הפולנים ופירסם את 'הרוח השבויה' ( 1953). ספר זה הקנה לו פרסום רב ותורגם לשפות רבות...בראש הספר מובא מוטו, משמו של חסיד זקן המופנה גם כנגד יריביו וגם כנגד עצמו:

אם שניים רבים ואחד מהם צודק ב55 אחוזים, זה טוב מאוד ובן אדם לא צריך להרעיש עולמות בגלל זה. ומי שצודק ב־60 אחוז ? זה יפה מאוד, מזל גדול שמן הראוי לתת עליו שבח והודיה להקב"ה! ומה להגיד על הצודק ב75 אחוזים ? חכמים אומרים שזה חשוד מאוד. נו, ומה עם הצודק ב 100 אחוז ? אחד שאומר שהוא צודק בכל מאת האחוזים, הרי זה חמסן מתועב, גזלן נוראי, גדול הנבלים.

זה ספר המתאר - בברק סגנוני ובמיזוג של צלילות ראייה, פאתוס סלאבי, רגישות של משורר, פרספקטיבה של היסטוריון ועין של רפורטר * - את אקלים המחשבה של פולין  המשתקמת מהריסותיה."^

* "כתב חדשות" בלעז

דוד וינפלד, אחרית דבר (א), "אור יום" מבחר שירים של צ'סלוב מילוש בתרגום דוד וינפלד, הוצאת אבן חושן הוצאה לאור בע"מ עמ' 383-382

כמה "ארועים" השבוע הובילו אותי יזרה לסיפור הנ"ל. ביניהם דבר תורה ששמעתי במנין מנחה בעבודה על "שמע האמת מפי שאמרה" בהקשר לפרשת יתרו וכן שיחה שקיימתי במסינג'ר עם חבר פייסבוק - רבי חסידי - סביב "בחירת ישראל".

נקווה לטוב.

העיסוק ב"עולמות" לא יברח.

שבת שלום

    ג'ף






אלו דברים לשבת פרשת יתרו תשפ"ד

 לפני שבועיים "הצהרתי" על כוונתי לעסוק באלו דברים ב"עולמות". לפני שבוע אלו דברים הוקדש למשה לנזמן זצ"ל. לקראת השבת אמרתי ממשיכים ב"עולמות". בשבעה למשה חילקה המשפחה משניות ללימוד עצמי לעילוי נשמתו לצד רשימה שמית של מי לוקח מה. המתנתי. ביקשתי שהמסכת שתגיע לידי  תגיע "באקראי". וכך, באותו בוקר, הכריזה לאה שתחיה - נותרו עוד שלש מסכתות. הושטתי יד לקופסה הכמעט ריקה ולקחתי המסכת "שבאה ליד". הנה, ראיתי - מדובר במסכת נגעים.

טוב.

מה למדתי בינתיים ממסכת נגעים ?!

קודם כל מדובר בעולם המשנה ולא רק עולם המשנה אלא עולם של נגעי גוף, של טומאה וטהרה. עולם שמבחינתי ( עדיין ויש להעריך שכך יישאר ) הוא עולם זר ומוזר.

ובכל זאת דבר אחד ממוקד למדתי - דבר שנוגע לנקודת ממשק בין עולמה של מסכת נגעים לעולמו של אפלפלד.

אילו הייתי מכיר את המסכת הזאת כשקראתי את ספרו של אפלפלד "מכוות האור", לא הייתי שואל עצמי אז, מה היא מכווה ?

שבת שלום

   ג'ף