אלו דברים לשבת פרשת בראשית תשע"ז

כשג'ח' אמר הבוקר  בחזרת הש"ץ במניין שחרית ב"אפיקים": "נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום" - שמעתי את הדברים ושמתי אליהם לב.
בידוע שבמתח הקיים בעולם ההלכה בין קבע לכוונה, ידו של הקבע נוטה להיות על העליונה.
השל ציין ש"אמונה יהודית אינה נוסחה" והתנגד בחריפות לנטייה ליתן משקל יתר ל "עיקרי אמונה" על פני האמונה העצמה. יחד עם זאת, השל הכיר גם בחשיבותן הפרקטית  של עיקרי אמונה ושל נוסחאות.
"אלו דברים" שמופיע במסכת שבת ובסידורים בתחילת תפילת הבוקר הוא סוג של נוסחה וממנה שם הבלוג הזה.

אלו דברים שאדם אוכל פרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואלו הן: כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והשכמת בית המדרש שחרית וערבית, והכנסת אורחים, וביקור חולים, והכנסת כלה, ולוית המת, ועיון תפילה, והבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו - ותלמוד תורה כנגד כולם 

כשאתה מגיע כל בוקר, או כמעט כל בוקר למניין, אתה שם לב לפעמים למה שקורה, למה שאתה עושה ולמה שאתה אומר.
וכך לפני כחודשיים, ובעקבות ה"נוסחה" הנ"ל שב"אלו דברים" שמתי ליבי אל ההנחייה  שמופיעה לפני זו האחרונה של להביא שלום בין אדם לחברו...ההנחייה על "עיון תפילה".
עלה בדעתי רעיון מסוים שנוגע לזה שנראה אם יקרום עור וגידים, על כל פנים מאז, אפשר לומר שחל שינוי מסוים, שדרוג מסוים, ביחס שלי אל התפילה. נקודת האיזון בין קבע לכוונה, זזה קצת מכיוון הקבע לכיוון הכוונה.

מכאן, מבקש אני לקוד קידה ולומר מילת תודה לסיון רהב מאיר על השיעורים שלה על פרשת השבוע, שאני מגיע אליהם דרך הפייסבוק בעיקר וכן לעורכים של מוסף השבת של מקור ראשון. בשני מקורות אלו, נמצא חומר עשיר, בנושא של תורה והקשר שלה לחיים דהעידנא.
בדבריה השבוע, הפנתה סיון את תשומת הלב לכך שרש"י פתח את מפעלו האדיר של פרשנות על התורה בכיבוד מצוות כיבוד אב ואם; רש"י מתחיל את פירושו עם "דבר תורה" בשם אביו רבי יצחק. (ראו "כשאלוהים ברא את העדינות" באתר "ליבא" ברשת http://leeba.org.il/)
מתוך מוסף השבת של מקור ראשון אפנה את תשומת ליבכם, בין השאר ( לצד המדורים הקבועים של  הרב יונתן זקס ושלום רוזנברג)  לשירה של רבקה מרים  "בראשית ברא" ולמאמר על ראש הכולל באוניברסיטת בר אילן , הרב שבתי רפפורט, שהוא צאצא של הרבי מקוצק.
בנושא הצילום דלעיל, תבוא התייחסות בהזדמנות אחרת.

שבת שלום
    ג'ף

אלו דברים לשבת חוה"מ סוכות תשע"ז

כל מיני דברים עוברים כעת בראש שלי, ושום דבר אינו מתיישב ומניח עצמו בפניי כאומר: הנה "אלו דברים" לשבת הקרובה, למעט הדברים הבאים של השל:

אין הדרך לאמונה כדרך לידיעה מדעית. ובעיקר: אמונה היא לא כיבוש הסוד, לא פירוש ולא פתרון. אמונה היא פתיחת הלב וקבלת העול; לא הסבר, אלא חתירה, עזות המחשבה. אין המטרה לפרש ולהסביר את האלוהים, אלא לשבת בסתר עליון, להתלונן בצל שדי. כלומר: עצם הקירבה למסתורין מקרבת את האדם לאלוהים.
א.י. השל, "נשאת ונתת באמונה?" בקובץ "אלוהים מאמין באדם", בעריכת דרור בונדי, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, עמ' 100

שבת שלום ומועדים לשמחה
          ג'ף 

אלו דברים לשבת חוה"מ סוכות תשע"ז

הסיפור הבא ידוע, ועל פי עצה שקבלתי ראוי לחזור ולשנן אותו. תודה לשמה ניצן.

http://www.iba.org.il/bet/bet.aspx?type=288&entity=1189482&page=404



שבת שלום ומועדים לשמחה
            ג'ף

אלו דברים לסוכות תשע"ז

אמר רבי שמחה בונם מפשיסחה:

חכמינו אמרו: " בקש שלום במקומך". אל תבקשו את השלום בשום מקום אלא כל אחד בקרב עצמו. כתוב: "אין שלום בעצמַי מפני חטאתי". כשהקים אדם שלום בתוך עצמו, מסוגל הוא להקימו בכל העולם."

מתוך אור הגנוז, למ. בובר, הוצאת שוקן, עמ' 433

חג שמח
   ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת האזינו תשע"ז

כמה דברים בעקבות ההכרה שקיבל השבוע דילן, ויוצרי דורו, מן הממסד שבשטולקהולם ובהשראת שירים שונים שמלווים את חיי...האזכור הראשון, בפתח הדברים הוא לבלדה לאיש רזה Ballad of  a Thin Man  ול World Gone Wrong ואחר כך הדברים נעים מפה לשם ומשם  לפה עם קידה למשורר האלמוני שמתגולל בצידי הדרך של בן דורו, פול סיימון,  ברקע דברי ההסבר של האיש חולם החלומות (  Bob Dylan's 115th Dream ; Bob Dylan's Dream ) שביקש, בין השאר, לספר סיפורים לעצמו ולחבריו (Restless Farewell ). דברים חלקיים, בלתי ממצים, כלים שבורים וכדבריו האלמותיים של לאונרד כהן, שהוזכרו בספרה של זורנברג על "במדבר" "זה בזכות הסדקים שהאור חודר..."

אתה מביט החוצה ורואה

עולם שמשתבש

הכרה ניתנה, מסתבר  בדרך כזו 

או בדרך אחרת (גם)  למשורר

שמתגולל בצידי הכביש

אינך רואה שיבוש

ללא שבידך קנה מידה לגבי 

כיצד צריכים הדברים להראות

עולם אדיאלי עולם תנ"כי 

עולם אכזר

אבל עולם שיש בו גם טוב 

ורע מאד מאד ברורים

לא תמיד אני מבין אותך

ולא תמיד את אותי

יום אחד תלכי לדרכך, אני לדרכי

אל תחשבי פעמיים הכל טוב*

הפסקול של חיי, של חיי רבים,

משורר  הדור, the most talented crazy 

person I have ever worked with

כדברי ג'ואן באז

גאון שנקלע לכאן, לשם, 

לדולות'  ב1941, צאצא למהגרים יהודיים מאודסא

כעבור כמה שנים תעבור המשפחה להיבינג מינסוטה 

ילד שהיה לנער שביקש 

ליצור את עצמו, בתבנית נוף

מולדתם של הזמרים השחורים והלבנים 

שקדמו לו בשפה האנגלית, לעבוד אלילים 

ולנפצם גם יחד^ (חוקר וסופג

השפעות  לאורך כל הדרך)

משורר שלוקח את המאוויים הכמוסים

שלו, שלך ושלי,... את הכאבים, האכזבות, התקוות

שבעולם הזה ונותן בהם סימנים...

אדם שבסופו של דבר וכדברי השיר

בסך הכל מבקש להגיע הביתה 

בשלום

לעמוד על במה ולשיר

אה כן 

ולהתחדש כל יום מחדש

שבת שלום

ג'ף

*

^

אלו דברים ליום כיפור תשע"ז

כמו ב"יציאת מצרים" בה בני ישראל יצאו, או הוצאו, משם בחיפזון, על אף כל ההכנות הקודמות, כך לפתע פתאום אדם מוצא עצמו בערב יום הכיפורים.
אמנם, בים של אנדרלמוסיה,ישנן דרכים, דרכים שונות. דרכי שלי אינה שלך ולהיפך. וכו' וכו'
ועם כל השוני יש הרבה מאד משותף, שיתוף הנעוץ בהיותם של בני אדם יצורים שנוצרו בצלם אלוקים.
לאחרונה אני קורא במקביל את השל ואת שג"ר. אני רואה ברב שג"ר את ה"השל הישראלי". מה זה אומר ? לקרוא את השל פירושו, כפי שאמר אחד מתלמידיו,  "להתבונן לתוך לב ליבה של אחת התופעות האנושיות הנדירות ביותר : אדם ירא שמיים." כנ"ל לגבי הרב שג"ר.  המשותף והשוני בין השניים הוא נושא שראוי להקדיש לו עיון והרחבה, ניסיונותיי להעלות כעת בקצרה נקודות  בקווים כללים אינם צולחים "אז נדלג על זה" לעת עתה
שלושה טקסטים* יופיעו להלן. משפט אחד מתוך דברי הרב שג"ר על  תורה ו של רבי נחמן ב"שיעורים על ליקוטי מוהר"ן ( חלק א) ושתי פסקאות  מתוך פרק ארבעים בספרו של השל, "אלוהים מבקש את האדם", פרק שכותרתו "מעשה הגואל", הקטע השני שם שכותרתו "חרטה". תורה ו' לרבי נחמן ידועה כ"תורה של אלול", ועוסקת, בין השאר,  ברעיון של הצורך ב"תשובה על תשובה". הדברים צריכים כמובן עיון, והיה נדמה לי שהמשפט הבודד להלן, הוא בבחינת מעט המחזיק את המרובה, שעיון בו יוביל גם לתוך שאר הדברים של רבי נחמן ושג"ר, בשיעור, וגם לקווים מקבילים אצל השל ואידך זיל גמור.

הרב שג"ר:

השתיקה היא תנאי להיווצרות של הוויה חדשה, המביאה למציאות  שמטבעה אינה ניתנת לניסוח מושגי.

"שיעורים על ליקוטי מוהר"ן (חלק א) הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר" בעמ' 53

השל:

עם כל הטוהר והנחמה שיש בהיסמכות על רגעים של עבודת אלוהים טהורה עדיין נותרת החרדה בעינה. אחרי כל מאמצינו וניסיונותינו לטהר את העצמי אנו מגלים שהקנאה, היוהרה והגאווה ממשיכות לשחר לטרף בחשכה. מאין יבוא עזרנו ? רגעים אקסטטיים של שכחת העצמי חולפים חיש מהיר. מהי, אם כן, התשובה ?
האם אנו למדים מכאן, שעלינו להתייאש מאי-יכולתנו להתמיד בטהרה שלמה ? אלה היו פני הדברים לו הייתה מטרתנו השלמות. ואולם אין אנו מחויבים להיות מושלמים פעם אחת ולתמיד, אלא רק להתעלות שוב ושוב אל מעבר למדרגת העצמי. השלמות היא נחלת אלוהים, ולהפכה למטרה של האדם פירושו לצווֹת על האדם להיות אלוהי. כל שנוכל לעשות הוא לנסות לזקק את לבנו באמצעות לחצה המטהר של החרטה. ראשיתה של החרטה בתחושת אשם על כך שאין אנו מסוגלים להתיר עצמנו מסבך העצמי. יש בחרטה על כישלונותינו קדושה רבה יותר מאשר בשאננות עקב שלמות.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 317

Comforting as the reliance upon moments of pure devotion is, the anxiety remains.  After all our efforts and attempts to purify the self, we discover that envy, vanity, pride continue to prowl in the dark. Whence cometh our help ? The moments of ecstatic self-forgetfulness pass quickly. What then, is the answer ?

Should we, then , despair because of our being unable to retain perfect purity ? We should, if perfection were our goal. However, we are not obliged to be perfect once and for all, but only to rise again and again beyond the level of the self. Perfection is divine. and to make it a goal of man is to call on man to be divine. All that we can  do is to try to wring our hearts clean in contrition. Contrition begins with a feeling of shame at our being incapable of disentanglement from the self. To be contrite at our failures is holier than to be complacent in perfection.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, pp. 402-403

גמר חתימה טובה

      ג'ף


* בהנחה שמתייחסים ל"מקור" ול"תרגום" כשני טקסטים שונים כפי שאני עושה כאן, אם לא, אז מדובר בשני טקסטים בלבד, כשהשני  -זה של השל - מופיע במקור ובתרגום;הקדמנו לעיל התרגום למקור :-)