אלו דברים לשבת פרשת קדושים תשע"ד

אפתח ב"וידוי" :
התחלתי את ההכנה הממשית של הטור השבוע כאשר על הצג מופיע הסרטון של דר' סוס שבסוף הטור. הענין ביצירות מבית המדרש של דר' סוס חוזר ומתעורר משעות ה'סבאות' עם הנכדים, כמובן. תוך כדי שהסרטון רץ אני מעיין בפרק בספרו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ המוקדש לפרשת השבוע, פרשת קדושים.^
אני מעיין ואני קורא ופתאום הבנתי את הדבר שאני הולך לרשום כאן להבא.
כשהתחלתי לפני כמה זמן לעבוד עם השותפים שלנו -של ירוחם - בקהילת יהודי מיאמי - במסגרת שותפות 2000 נתקלתי לראשונה במושג שנקרא "תופעת הwow". אחר כך נתקלתי במושג הזה בכל מיני הזדמנויות שונות , אם אינני טועה בתקשורת - בטלויזיה או ברדיו - בשימוש שנעשה בו על ידי כתבי הבידור. בכל אופן מה היא תופעת הwow ?
המושג הזה מתאר חוויה חושית סוחפת, מהממת. לא לא תופעה מינית, בדרך כלל מדובר בתופעה מהתחום התרבותי - כמו למשל 300000 איש רוקדים הורה ברחוב הראשי של איזו עיירה נידחת בצהרי היום.
זו רק דוגמה. אתם יודעים למה הכוונה.
כעת, תשאלו מה כל זה קשור לפרשת השבוע ?
ובכן, אם הבנתי נכון את דברי הרב עדין, הקדושה שמדובר בה בפרשת השבוע היא ההיפך הגמור מתופעת הwow הנ"ל. והנה כמה מובאות מדברי הרב:
" לא בכדי הפרשה נקראת 'פרשת קדושים'; הקדושה היא ללא ספק נושא מרכזי בה, וביטויים הקשורים לקדושה חוזרים שוב ושוב לכל אורכה.
אלא שיש בקדושה זו צד מפתיע: בעוד שבספרים העוסקים בעניינה של הקדושה, ככל שמעמיקים בה היא הולכת ונעשית דבר יותר גדול, עד להגדרתה כערך עליון..., מושג הקדושה העולה מפרשתנו נראה שונה לגמרי. הפרשה פותחת אמנם בפסוקים 'דבר אל כל עדת בני ישראל קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' א-לוהיכם'; הציווי להיות קדושים מופיע בהקשר של קדושת ה' - קדושים תהיו כשם שאני קדוש. אבל מאידך גיסא, הרשימה של המצוות שקשורות ל'קדושים תהיו' כלל לא נראית ככזאת. פרשת קדושים היא אחת הפרשות העמוסות במצוות, ורובן הגדול: לא לגנוב, לא לגזול, לא לשקר, לא לרמות וכו' - הן לכאורה כלל לא דרישות מיוחדות, ולא דברים שאדם מן הישוב לא יכול לעמוד בהם. בסך הכל אלה דברים שהם פחות או יותר מנהג העולם, שנוהגים לשמור עליהם בצורה כזאת או אחרת בכל מקום. אפילו במקומות שלא קיבלו את התורה.
תמיהה זו עולה גם בפרשת עריות, בסופה של הפרשה....נניח שאני עושה את כל הכתוב פה; יש פה כך וכך מצוות עשה, וכמות מסוימת של מצוות לא-תעשה. זה כל מה שצריך בשביל להיות קדוש? הייתי חושב שבשביל קדושה צריך כך וכך גדרים וכך וכך עניינים מיוחדים, אבל שמישהו לא יעשה כמה דברים מגונים? זה מה שיוצר אדם קדוש?
 השאלה הזו ממשיכה הלאה והלאה לכל אורך הפרשה; בעצם, אין בפרשת 'קדושים תהיו' שום דבר בעל ייחוד קדושתי, והגדרת הקדושה הנובעת ממנה היא מאד נמוכה. אין בה לכאורה שום דרישה או ניסיון לעקור את האנשים לאיזושהי ספירה יותר גבוהה.(עמ' 255-256)

< אני מדלג >

"השחיקה המתמדת, יחד עם אווירה שהדבר מקובל בחברה, יוצרים את התחושה שכשאני עושה דברים מסוימים, גדולים וקטנים, הם כבר לא נותנים הרגשה של אימה פתאומית, של מעשה עבירה. גם בפרשת עריות, כמו שנאמר אצל רבים מן המפרשים, חלק מהבעיה נובע מתוך המציאות היום-יומית ומתוך הקרבה. לא מדובר על מישהו שפתאום נכנס בתוכו יצר שאיננו בר-כיבוש; אלא שיחסים מתגלגלים, פושטים צורה ומשנים צורה - עד שפתאום בן אדם מוצא את עצמו בדבר שהוא אף פעם לא היה מאמין שהוא אפשרי. התהליך הזה לא קורה בבת אחת וביום אחד, ולא מפני שאי אפשר לעמוד במעמסה. אלא שלעמוד במעמסה של הדברים היום -יומיים זה הרבה יותר מסובך. אף אחד מהם לא יוצר עמידה על פי תהום. זוהי רק מלחמה קטנה על דברים קטנים, אבל מלחמה שאין לה סוף.
כל עוד הקב"ה רוצה עגלים בני שנה, אילים בני שנה - אני מוכן לתת. אבל לעשות כל מיני דברים גדולים וקטנים בכל יום? זה כבר סיפור אחר. לא לחינם נאמר (ויקרא יט,ג) 'איש אמו ואביו תיראו'; הרי כל מי שיש לו איזשהו ניסיון בכך יודע כמה שזה קשה, ולמה? מפני שאת זה עושים כל יום, ומפני שלא לכל אדם יש אבא ואמא שהם בעצמם קדושי עליון.
המאבק שיש בדברים הללו הוא המאבק לקדושה. זו בעצם רשימה ארוכה של דרישות קטנות שאף אחת מהן לא יוצאת מן הכלל, אף אחת לא מוגזמת, אבל הן חוזרות יום אחרי יום. ועצם הדרישה שלא לשבור את הסדר הזה- היא בעצמה יוצרת את המדרגות הכי גבוהות של הקדושה. (שם, עמ' 261 -262; כל ההדגשות לעיל הן שלי - ג'ף)

הגענו לסוף ולסרטון שהבטחנו בהתחלת אלו דברים. לפני כן הערה: אחד הדברים המעניינים בכתיבה היא שאלת העריכה. עם הזמן, אתה לומד את החכמה שבדברי הקוצקר' שאמר: לא כל מה שאדם חושב- עליו לאמרו; לא כל מה שאומר - נכון לכותבו; ולא כל מה שכותב - ראוי להדפיסו.
לפעמים אתה  כותב דברים שהם ראויים כשלעצמם אך אינם מתאימים לפרסום לצד ובהקשר לדברים אחרים שכתבת. זה פחות או יותר מה שקרה כאן הבוקר.
בכל אופן ממש לפני סיום, לפני הסרטון, הנה דברים, שנזכרתי בהם לא מעט השבוע,  פרי עטה של ג'ורג אליוט בספרה "מידלמרץ" שזורנברג מביאה בפתיחה למבוא לספרה "תהום אל תהום":

"אילו יכולנו לראות ולחוש בחריפות את כל חיי אנוש הרגילים, הרי זה כאילו שמענו את העשב צומח ואת לבו של הסנאי פועם, והיינו מתים מעוצמת הרעש שמעבר לדממה. במציאות ממש, מתהלכים גם הרגישים שבינינו מרופדים היטב רפידה של קהות."*

שבת שלום
     ג'ף

^מדובר בספר שנקרא "חיי עולם - שיחות על פרשת השבוע" בהוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, שפע, המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים
*מאנגלית ג'נטילה ואפרים ברוידא, תל אביב, דביר 1985, עמ' 179.