" לפעמים אי-אפשר לבטא את הטרגדיה של הרבים אלא דרך סיפור פשוט, ריאלי או פיקטיבי, על סבלו של היחיד. כך משלימה האגדה את ההיסטוריה. כאלו הן אגדות החורבן, שאנו מתייסרים בהן על חטאינו ועורכים חשבון נפש על איוולתנו."
- שלום רוזנברג, "בעקבות הזמן היהודי, הפילוסופיה של לוח השנה", הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, עמ' 365
שלוש מטרות לפתיחה זו, שתיים גלויות ואחת סמויה. המטרה הגלויה הראשונה היא להצביע על כך, שמשחג השבועות מאחורינו, שמים אנו כעת את פעמנו, על פי הלוח העברי, לעבר תשעה באב, ומאחוריה (מגמה אחת אחורנית) - חגי תשרי.
המטרה הגלויה השניה היא להמליץ על ספרו של שלום רוזנברג, "בעקבות הזמן היהודי" הנ"ל.פגשתי את הספר הזה רק לאחרונה, וגם הוא, לענ"ד ספר חובה בכל בית, לצד ספרו של הרב אבן-ישראל שטיינזלץ "חיי שנה".
המטרה השלישית, הסמויה, תשאר כזו. נסתפק באמירה שזו מטרה אישית. בכל אופן נאמר בהקשר זה גם, כי אני חב חובה ותודה לאסא כשר, שמדברי הפתיחה שלו לספרו "יהדות ואלילות" (גם הוא ספר חובה ) שאבתי את הרעיון לדבר על מטרות גלויות וסמויות.
עיינתי, עובר לכתיבת אלו דברים, כהרגלי, בספרו של י. לייבוביץ "שיחות לפרשיות השבוע" (הוצאת אקדמון), בפרק על הפרשה (ספר חובה כבר אמרנו :-)). לייבוביץ מציין כי "סדרת 'בהעלותך' היא רבגונית ביותר." ניצלתי את "יום הגשר" שניתן לנו השבוע, בין החג לששי, כדי לעיין בניחותא בפרשה ואכן, מדובר בפרשה רבגונית ביותר. לייבוביץ בוחר למקד את מבטו ודבריו בספרון הקטן הנ"ל בדברי הפרשה על משה רבינו: "והאיש משה ענו מאד מכל אדם אשר על פני האדמה."
אומר לייבוביץ:
"בשום מקום אין התורה אומרת בפירוש שהאיש משה היה חכם מכל אדם, ואיננה אומרת שהיה צדיק מכל אדם, ואיננה אומרת שהיה גיבור מכל אדם, אף על פי שאנחנו למדים מן הדברים שהיה חכם, בעל ההכרה האנושית הגבוהה ביותר והיה צדיק והיה גיבור. אבל התורה מוצאת לנכון, או לנחוץ, להטעים דבר אחד בלבד: שהאיש משה היה ענו מכל אדם. ובזה יש להרהר הרבה." (ההדגשה אינה במקור והיא שלי - ג.ג)
וראו המשך דבריו שם בעמ' 90 -91 לספר.
הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, יבדל"א, בוחר למקד את מבטו בדבריו על הפרשה בספרו על פרשות השבוע, "חיי עולם", בתגובת משה ל הצעת יהושע לענין התנבאותם של אלדד ומידד במחנה ("כלאם"): " המקנא אתה לי ? מי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם".
ראו שאר דבריו שם בעמ' 315 - 321 לספר (שהוא בהוצאת שפע - מגיד, וגם הוא ספר חובה).
כשאני חושב על זה כעת, אפשר לראות קשר - ואולי אפילו קשר מובהק - בין ענוונותו של משה לבין יחסו להתנבאות אלדד ומידד.
ליבי הורני למקד את מבטי שלי באורות - בנרות - שבפתיחת הפרשה : "וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות."
וכך המשכתי לחפש בספרים התייחסויות לנרות. מצאתי התייחסות מאלפת שכזו בשני ספרים - כן שני "ספרי חובה" גם הם: האחד ספרו של שרנו לחינוך הרב שי פירון, "הארות שוליים קריאה אישית בפרשת השבוע" (הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד), וכן בספרו של הר' שלמה שוק, "חוט של חסידות" (הוצאת מכון צומת).
ביקשתי להביא כאן קטע מדבריו של הר' שוק, אך הארכתי כבר מעבר למכסת המילים המוקצבת לאלו דברים, אז נסתפק גם כאן בהפניה לדברים שבעמ' 203 -204 לספר.
אגב כל קשר בין הרשומה הזאת לחגיגות חודש הספר העברי, הוא מקרי בהחלט. למדתי לדעת לאחרונה כי "שבוע הספר העברי" הוא סימן מסחר רשום, ועל כן שימו לב - שמדברים על "חודש הספר" "חודש הקריאה" וצרופים שונים ומשונים חלף "שבוע הספר העברי" הזכור לטוב. מהמוזריות שהזמן והמשפט גרמן.
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה