אלו דברים לשבת פרשת מטות תשע"ד (ג)

בראשית הדברים חייב אני הסבר לגבי חלקים א וב והקשר ביניהם לחלק זה של אלו דברים.
השיר "אני ויוליו שם ליד חצר בית הספר" זכה לפתוח את אלו דברים השבוע מכמה טעמים. ראשית מכיוון שהוא קצבי. שנית  כיוון שהוא קצת אבסורדי ומשעשע:

The mama pajama rolled out of bed

And she ran to the police station

When the papa found out he began to shout

And he started the investigation

אמא פיגמה התגלגלה מהמיטה

ורצה לתחנת המשטרה

כשאבא גילה הוא התחיל לצעוק

והחל בחקירה

שלישית , כי יש בו רמז, או קשר עקיף להשל. בבית החמישי של השיר יש אזכור ל"כומר רדיקלי". השל במהלך שנות הששים של המאה הקודמת  היה בקשר עם כמרים רדיקליים שכאלו, ויום לפני מותו, עשה מאמץ מיוחד כדי לקדם את פניו של כומר רדיקלי בשם פיליפ בריגן בשחרורו מהכלא. הרדיקליות של אותם כמרים התבטאה באקטיביזם חברתי ובעיקר בהתנגדות למלחמת ויאטנאם.

הטעמים הללו ובעיקרם השעשוע והקצביות שיש בהם קורטוב של אקסכפיזם, הם ההסבר להצבתו של השיר באלו דברים השבוע.

אבל  כוחו של האקסכפיזם מוגבל מאד, ולפעמים אף, פגיעתו רעה ועל כן לא  ניתן היה להסתפק בו. וכך הגענו אל השירה, שירה הנטועה בראליזם ובמצוקה. כדרכה של כל שירה, היא לוקחת תפישה מסוימת של המציאות ומעלה אותה. וכך השיר של ג'ווינדולין ברוקס, המשוררת האמירקאית השחורה הראשונה לזכות בפרס פוליצר היוקרתית לספרות בארה"ב. ברוקס מתארת חיים בדירה קטנטנה בבנין מגורים גדול המכיל הרבה דירות קטנטנות. הדירות קטנות עד כדי כך שאין בהן שירותים, ואלו ממוקמים במסדרון שבכל קומה.

לשיר במקור ראו אל"ד מטות (חלק ב)  http://eludevarim.blogspot.co.il/2014/07/blog-post_9020.html

והנה תרגום שלי של השיר:

בנין מטבחונים

מאת ג'ווינדולין ברוקס

אנו דברים של שעות יבשות ושל התוכנית הבלתי רצונית.

מאופרים בפנים ואפור."חלום" עושה צליל מסחרר, לא עוצמתי

כמו "דמי שכירות", "לפרנס אשה", "לספק גבר".

אך היוכל חלום להעלות מבעד לאדי בצל

את לובנו וסגולו, ללחום בתפוחי אדמה מטוגנים

והאשפה של אתמול המבשילה במסדרון

לרפרף , או לשיר אריא בתוככי חדרים אלה

אפילו אם היינו נכונים להתיר את כניסתו, 

והיה לנו זמן לחממו, לשמור אותו נקי מאד

לצפות למסר, להתיר את התחלתו ?

תוהים אנחנו. אך לא טוב ! לא לרגע !

כיוון שדירה מס' חמש פינתה כעת את השירותים

מעלים אנו בדעתנו מים פושרים, מקווים להיכנס אליהם

וכשם שלא ניתן היה להישאר באקסכפיזם, אין זה נכון להישאר במצוקה, על אף שזו עברה מטהמורופוזה בשירה ולכן הגענו לחלק ג של אלו דברים.

חלק ג' הוא קטע מדבריו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על פרשת השבוע. הפרשה עוסקת, בין היתר, בנדרים.

הרב עדין, בפתיחת דבריו: 

"' איש כי ידֹר נדר לה' או הישבע שבועה לאסֹר איסר על נפשו' (במדבר ל,ג) - עצם העניין הוא תמוה: איך בכלל יש דברים כמו שבועות קונמות ואיסרים, הקובעים שאם אדם אמר שלא יעשה דבר מסוים, באמת אסור לו לעשותו. מדוע 'ככל היוצא מפיו יעשה' ?" ("חיי עולם", הוצאת שפע- מגיד, עמ' 369)

ובהמשך: 

"פרשת נדרים אומרת משהו  על הכוח של האדם ליצור, וגם לבטל את היצירה. בכוחו של האדם ליצור מהות אחרת של דברים, וביכולתו גם לעקור ולבטל אותה. היו כאלה שטענו שלכוח להקדיש ולנדור, יש קשר לקדושת ישראל העצמית, שנובעת מ'והייתם לי קדשים' (ויקרא כ,כו). אך בעצם, העניין של נדרים והקדשות איננו מיוחד לישראל, ונובע מבריאתו של האדם בצלם א-לוהים - שהרי גם גויים שייכים בכך (נזיר סב,א). האדם יכול להחיל קדושה על דברים מפני שלו בעצמו יש שייכות לקדושה. מכוח זה הוא יכול לעשות מה שלכאורה רק הקב"ה יכול לעשות.

כשהתורה אומרת ש'ככל היוצא מפיו יעשה', היא אומרת משהו גדול מאוד על מהותו של האדם. מעין מה שאומרים בגמרא (סנהדרין סה,ב), שאם הצדיקים היו רוצים , היו בוראים עולם. מסתבר שאפילו מי שאיננו צדיק, ושאינו יכול לברוא עולם, יכול לברוא מציאות במאמרו. יש בנו משהו, שיכול לקשור מהויות מתוך המציאות וליצור מהן מציאות אחרת. כשאני מוציא מנושא הנדרים את הפן ההלכתי, הרי שהוא עומד על שאלה מאוד בסיסית - מהו האדם ? בפרשת נדרים מדובר על האדם כבעל כוח לבנות ולהרוס. האדם יכול, בכוח הדיבור בלבד - לבנות עולם ולהחריב עולם, לבנות מציאות ולהרוס מציאות.

אין הרבה פרשות שמתחילות בפסוק כמו שמתחילה פרשתנו: 'וידבר משה אל ראשי המטות זה הדבר אשר ציוה ה''. חז"ל (ספרי במדבר קנג) אומרים שזו דרך הנבואה המיוחדת למשה, שכל הנביאים נתנבאו ב'כה אמר ה'' ומשה נתנבא ב'זה הדבר'. דווקא כאן שייכת הנבואה המיוחדת של משה, שיש בה שלמות של דברים:'זה הדבר' - נאמר כאן עניין גדול." (שם, עמ' 374-373)

נדמה לי שהחוט המקשר בין שלושת החלקים של "אלו דברים לשבת פרשת מטות" ובינם למאורעות  ש"בחוץ" הוא באמירה של הרב עדין :

"יש בנו משהו, שיכול לקשור מהויות מתוך המציאות וליצור מהן מציאות אחרת." אני רוצה להבין את המשפט הזה לאו דווקא כתיאור מציאות אלא כהבעת שאיפה או תקווה.*

לו יהי

שבת שלום

     ג'ף

(*ראו דברי אסא כשר בפרק השלישי לספרו "יהדות ואלילות" הוצאת האוניברסיטה המשודרת, עמ' 42 ואילך ובעיקר בעמ' 44 - על קהלת ג, א-ח)