בשנים האחרונות - למדתי מהשותפים האמריקאים של ירוחם ( במסגרת שותפות אלפיים ) שיש מושג כזה שנקרא: "חווית ה wow".
חוויה מהממת.
עברתי באחד הלילות השבוע חוויה כזו תוך כדי ואחר צפייה בסרט על התנועה לשוויון זכויות בארצות הברית בשנות הששים.(ראו להלן)
כן אני יודע שזה נשמע קצת הזוי, שדווקא סרט דוקומנטרי שכזה יגרום לי לחווית wow.
תוך כדי צפייה בסרט הבנתי שמתוארות בו שנות ילדותי בארצות הברית. דמויות, סצנות , וארועים שנקלטו בתודעתי ובתת המודע שלי כילד בבית ספר יסודי, לפני שעלינו לארץ ב1969 צפו ועלו בי, תוך כדי צפייה בסרט.
ומדובר באירועים הרי גורל בהסטוריה האמריקאית. שנים של מאבק לא אלים של פעילים חברתיים, שנים של אלימות וגזענות , רציחות של אנשים חפים מכל פשע שבוצעו, בין השאר, על ידי אנשי ממסד הדרום בארצות הברית; תוצאות של מה שדר' מרטין לות'ר קינג זצ"ל קרא, "the stale bread of hatred and the spoiled meat of racism" "הלחם המעופש של שנאה והבשר המקולקל של גזענות."
רצח רבין היה תוצאה של "הלחם המעופש של שנאה והבשר המקולקל של גזענות."
ההתנכלות לנהגי אוטובוס ערבים באזור השרון על ידי חוליגאנים יהודים היא תוצאה של "הלחם המעופש של שנאה והבשר המקולקל של גזענות."
התקיפה של טומי חסון בירושלים לפני כמה ימים היא תוצאה של "הלחם המעופש של שנאה והבשר המקולקל של גזענות."
יש אמנם הבדלים רבים בין ישראל של שנת 2015 לבין ארצות הברית של 1965.
אך שנאה וגזענות באשר הם צריכים להטריד את מנוחתנו בכל עת.
אם זהו לא אחד מלקחי סיפור יציאת מצרים שאנחנו קוראים עליה השבת אז אני לא יודע לקחי סיפור זה, מה הם.
שבת שלום
ג'ף
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה