אלו דברים לשבת פרשת בשלח תשע"ה (ב)

הסיפור להלן שמביא דב חנין בדף הפייסבוק שלו ממחיש כמה מהסוגיות הבוערות שבפני החברה הישראלית דהעידנא : היחס לאחר והמצב במשטרת ישראל ועוד.
על אף מרכזיותן של בעיות הבטחון שלנו, נדמה לי, שההסטוריה מלמדת שבעיות חברה פנימה הן לא פחות חשובות לקיומם של עם ושל מדינה. 

"גם על הסיפור העצוב הזה שהתרחש מיד לאחר פיגוע הדקירה בת"א בשבוע שעבר, לא שמעתם בתקשורת.
מאיסה עיותי מיפו נסעה באוטובוס לעבודתה בניקיון בקניון עזריאלי כאשר התחולל הפיגוע. כשירדה מהאוטובוס התבקשה על ידי שוטר לתת לו את תעודת הזהות שלה לבדיקה. היא נתנה. שנייה לאחר מכן ביקש ממנה שוטר נוסף את התעודה. היא ענתה שהרגע נבדקה ע"י חברו. בתגובה לכך שוטר היס"מ סובב את ידה, שבר אותה והצמיד לה אקדח לראש. מאיסה איבדה את הכרתה ואושפזה.
מאז התקרית, אף גורם רישמי לא דיבר איתה, לא יצר קשר, לא התנצל. הותירו אותה חבולה בבית החולים וולפסון.
מאז היא לא מצליחה להרדם בלילות. מאז היא פוחדת משוטרים אפילו יותר משפחדה קודם. ויש לה סיבה טובה.
מדינה לא אמורה להתייחס ככה לאזרחיה. שוטרים לא אמורים לתקוף כך אנשים. אשה עם כיסוי ראש לא אמורה להפוך לחשודה אוטומטית בטרור.

אתמול הגעתי לבקר אותה, לדרוש בשלומה, להציע עזרה, ולהתנצל, בשם המדינה."

שבת שלום
ג'ף