"ימים אחדים לפני פרוץ המלחמה גויסתי", כותב אהרן אפלפלד באמצע פרק 22 ל"עוד היום גדול", כוונתו למלחמת ששת הימים. "המלחמה היתה מהירה. הניצחון היה מלא והשכול נבלע בתוך השמחה. הסכנה העלתה מילים מן השואה והניצחון הביא עמו מושגים מהמיסטיקה היהודית. ברדיו ובעיתונות דיברו על נסים, גאולה וימות המשיח. מושגים אלה הם מעבר להשגתי." כותב אפלפלד וממשיך: "אני אוהב את המיסטיקה של היום־יום, את הצבעים והצללים שמקיפים אותי, פינות בירושלים לפנות ערב, את האור המפציע מהחומות והסלעים. צמחים העולים מתוך אדמה צחיחה. יותר מהם אני אוהב את האנשים שמחבקים ילדים או אנשים מתפללים. המיסטיקה הזו קרובה ללבי, אבל מיסטיקה קוסמית או היסטורית היא בשבילי הפשטה גמורה. ידידי לייב רוכמן חי תמיד בספֵרוֹת גבוהות וטען שאני עיוור לנסים. לא קיבלתי זאת כנזיפה. כשהייתי ילד אמר לי סבא כי אלוהים שוכן בכל מקום. 'גם בעצים,' שאלתי. 'גם בעצים,' השיב. 'גם בבעלי חיים ?' 'גם בבעלי חיים.' וגם באדם ?'. 'האדם', אמר סבא, 'הוא שותפו של אלוהים.'
'האדם הוא אלוהים,' נבהלתי.
'לא. אבל קצת מאלוהים יש בו.'
השיחה הזו נחרתה בזיכרוני", כותב אפלפלד. "סבא היה יהודי מאמין בלב ובנפש. אמונתו באה לידי גילוי בכל תנועה ותנועה שלו. באופן שאחז חפץ, פתח או סגר ספר או הרים ילד והושיבו על ברכיו. לפעמים נדמה לי כי את הרליגיוזיות שבי ירשתי ממנו. מעולם לא למדתי מאידיאות מופשטות. דמויות מילדות והניסיונות בשואה עומדים לנגד עיני ומעצבים את מחשבתי. מלחמת ששת הימים הביאה הרבה שמחה מובנת. אבל לי קשה לשמוח. אני רחוק מלהיות אדם מלנכולי או דפרסיבי, אבל שמחה אין בי. מי שהיה בשואה איבד את האמון בעולם. החשד מהבהב אצלי תמיד."
אהרן אפלפלד, "עוד היום גדול ירושלים הזיכרון והאור", איורים : מאיר אפלפלד, כתר הוצאה לאור בע"מ ויד יצחק בן-צבי, עמ' 80 -82
חג שמח
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה