דברי הקדמה
א. אלו דברים מורכב הפעם משני חלקים כפי שתראו להלן.
ב. בהזדמנות זאת, אני רוצה להודות לחברים ולחברות שמלווים אותי בתהליך ההכנה של אלו דברים, על הערותיהם המאירות, ובכלל.
חלק א
אחרי שסיימתי לקרוא את דברי הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל בספרו "חיי עולם", על הפרשה, רשמתי הדברים הבאים:
לפעמים העיקר חסר מן הספר.
יש לזה מגוון סיבות. אחת מהן היא המציאות המשתנה.
בני אדם מתקשים "לקרוא" את המציאות.
זהו חלק מאנושיותם.
הקושי הזה הוא חלק מאנושיותנו.
ועם זאת, המאבק - או הניסיון לקרוא את המציאות הוא חלק לא פחות מאנושיותנו.
דור דור ודורשיו.
הקשיים והניסיונות להיאבק בהם - או לפתור אותם - אינם ייחודיים לדור שלנו.
אלה אמנם, דברים כללים.
משוררים וסופרים, משתדלים להיזהר מהכללות ולהשיר מבטם אל הפרטים. כך למדתי מדברים שכתב צ'סלוב מילוש בהקדמה לאנתולוגיה של "שירה בינלאומית" שערך לפני כעשרים שנה ( A Book of Luminous Things ). וכן מדברים של הסופר האמריקאי פיליפ רות' באחד הראיונות גם כן, מלפני כמה שנים.
אסיים עם שורות של משורר ישראלי אחד, ישראל אלירז.
"וצריך להעשות בן חורין באמת.
צריך תמיד ( גם בשגגה ) להיות
מה שהיינו
לפני הרגע בו שכחנו
מי אנחנו."*
*ישראל אלירז, "לפני הדלת, מעבר לקיץ", הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 57
חלק ב
כשקראתי בפעם הראשונה השנה את דברי הרב עדין על הפרשה הרגשתי וגם כתבתי ש"העיקר חסר מן הספר " ( לעיל - חלק א ).
מה כביכול אותו עיקר ?
הפן האתי.
כששבתי ועיינתי בפעם השניה השבוע בדברי הרב הבנתי שטעיתי.
לא העיקר חסר מן הספר אלא - הפרטים הטכניים המרובים לגבי המשכן ועשייתו - הם הם העיקר.
וכך גבר בי התימהון.
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה