אלו דברים לשבת פרשת תצווה - שבת זכור - תשפ"ו

אחרי שסיימתי לקרוא את דברי הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל בספרו "חיי עולם", על הפרשה, רשמתי הדברים הבאים:

לפעמים העיקר חסר מן הספר.

יש לזה מגוון סיבות. אחת מהן היא המציאות המשתנה.

בני אדם מתקשים "לקרוא" את המציאות.

זהו חלק מאנושיותם.

הקושי הזה הוא חלק מאנושיותנו.

המאבק - או הניסיון - על אף האמור - לקרוא את המציאות הוא חלק לא פחות מאנושיותנו.

דור דור ודורשיו.

הקשיים והניסיונות להיאבק בהם - או לפתור אותם - אינם ייחודיים לדור שלנו.

אלה אמנם, דברים כללים.

משוררים וסופרים, משתדלים להיזהר מהכללות ולהשיר מבטם אל הפרטים. כך למדתי מדברים שכתב צ'סלוב מילוש בהקדמה לאנתולוגיה של "שירה בינלאומית" שערך לפני כעשרים שנה ( A Book of Luminous Things ). וכן מדברים של הסופר האמריקאי פיליפ רות' באחד הראיונות גם כן, מלפני כמה שנים.

אסיים עם שורות של משורר ישראלי אחד, ישראל אלירז.

"וצריך להעשות בן חורין באמת.

צריך תמיד ( גם בשגגה ) להיות

מה שהיינו

לפני הרגע בו שכחנו

מי אנחנו."*

שבת שלום

   ג'ף

*ישראל אלירז, "לפני הדלת, מעבר לקיץ", הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 57