אלו דברים לשבת פרשת שקלים - פ' ויקהל תשע"ט

המילה*  והרגע^ הם אבני בנין בתורתו של אברהם יהושע השל. תורה שיסודותיה נטועים בכל מקורות היהדות שהשל הכיר בילדותו. המסד של הבנין הוא גישה למציאות שהמילה שהשל  השתמש בה לכנות אותו היא "פליאה". דניאל כהנמן כיוון לזה בספרו "לחשוב מהר לחשוב לאט" בדברו על ההכרה הבסיסית בכך שיש רובד של "מעבר" במציאות, רובד שקיים "מתחת לפני השטח" רובד מעבר למה שגלוי על פני השטח.

עמדה של פליאה היא עמדה של שאלה, תהייה. על כך השל הרחיב בספריו השונים וכיוון שאני מבקש לקצר כאן, לא אוסיף על כך.

המעיין בפרשת השבוע  - פרשת ויקהל , שואל את עצמו "על ההתחלה" שאלה : לשם מה חוזרת התורה על אותם דברים שנאמרו כבר בפרשת תרומה ?

שלש הפסקאות דלעיל הם בבחינת פרגמנטים. אין הם שיר ולא קרוב לשיר. בדברים להלן ישראל אלירז מדבר על הקשר בין "שברי שברים" לבין שיר - ואני מבקש להתמקד ב"שברי השברים" עצמם, ולא "בניגון" שלהם

"לפי טעמי" אומר אלירז"...השיר הוא אוסף של פרגמנטים. השיר אינו יכול להיות שלם, בבחינת יחידה שלמה עם התחלה, אמצע וסוף. השירה בכללה, מבחינת הצורה, היא אוסף פרגמנטים של יש ושל העדר, והקורא צריך להשלים את החלקים החסרים. בזה איני אומר" מוסיף אלירז, "שהשירה היא אוסף מקרי. הפרגמנטציה היא טבע השיר שאני נמשך אליו. השיר במהותו הוא הערוֹת, הוא מבקש מהאחר לקחת קצה ולהתפתח איתו. הייתי  אומר שאנחנו המשוררים בעצם מעירים הערות על תולדות טבע האדם ועל תולדות העולם, ואין בכל החתיכות הללו משום חידוש, כי הן נמצאות כל הזמן נגד עינינו, טבע האדם ודרך העולם הם פרגמנטריים מעצם טבעם".*^

בהשל היה גם, צד של משורר.

שבת שלום
     ג'ף

* the word
^ the moment
*^חוה פנחס-כהן, אסכולה של איש אחד, דיאלוג עם ישראל אלירז, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 165​

אלו דברים בעקבות הופעה משותפת עם סלימה בפני סטודנטים סינים בספינת המדבר

יש  עורב אחד שכל בוקר יושב על ראש עמוד תאורה ומצהיר: "קאאו קאאו".
והשאלה היא: מה לנו ולעורב הזה ?
מה לנו ול"קאאו קאאו" הזה ?
עמוד התאורה נמצא על כביש באמצע המדבר,  ליתר דיוק, כביש בתוך עיירה באמצע המדבר.
כולנו מכירים את העיירה, מי מקרוב ומי מרחוק.
ליד העיירה, ישנו ישוב בלתי מוכר. הישוב הוא בעצם מקבץ של משפחות משבט אל־עזזמה.
השבוע הופעתי יחד עם ס', אשה מהשבט ודברנו שנינו  בפני סטודנטים סינים ששוהים בארץ בלימודים לתארים מתקדמים. ההופעה שלנו המשותפת, פעם  בשנה, הפכה כבר למעין מסורת. וכבר לפחות חמש שנים אנחנו מופיעים בספינת המדבר, והדברים אינם חוזרים על עצמם. הדברים אינם חוזרים על עצמם כי זהו אינטראקציה בין אנשים. היטיבה, בלי משים, לבטא זאת המתרגמת של ס' שהזכירה בסיכום דבריה לדברים שאמרה ס' את המונח "הבדלים תרבותיים" באנגלית cultural differences. אני כתבתי פעם שיר בשם "cultural differences". השיר הזה כמו שירים אחרים בא ממקום של התנגשות בתוך אדם שחי בין שיחים שונים. זוהי תובנה של שיימוס היני. שיימוס היני המשורר האירי שזכה בפרס נובל שגדל וחי באירלנד שסועת הסכסוך שבין הקתולים לפרוטסטנטים, שסועת הסכסוך. כמונו וכמו מקומות אחרים בעולם. "מקומות פצועים" כך הוא קרא לזה "על פני כדור הארץ". היני אמר שנפשו של האדם הוא מגרש עליו מתחרים שיחים שונים
variously contending discourses. להודות על האמת לא אצל כולם, המתח הזה הוא באותה רמה. יש אנשים עמוק בתוך מגזרים שונים, שבטים שונים, שרוב חייהם עוברים עליהם בתוך המגזר ובתוך השבט כששיח שונה לא ממש חודר לתוך נפשם. יש אנשים אחרים שה DNA שלהם שונה. הם חשופים וקליטים יותר לשיחים שונים. הקליטה הזאת והחשיפה הזאת, הרגישות הזאת הן מקור המתח. כפי שפרדוקסים הם מקור של מתח. מתח שלא ניתן ליישב אותו אבל כנראה שזה בסדר. המתח הזה הוא מפרה, גם אם כואב מאד לפעמים.
יושב לו העורב בראש התורן ועושה "קאאו קאאו".
"קאוו קאאו"
מה לנו ולעורב הזה ?

אלו דברים לשבת פרשת תצוה תשע"ט

קטע השיר להלן, הגיע לשלחני השבוע וחשבתי שיהא זה נכון וראוי להציבו כאן באלו דברים.
מדובר בקטע מתוך שיר של מאיה אנג'לו שנקרא "אמת מהדהדת ואמיצה". איני יודע אם השיר תורגם כבר לעברית - על כל פנים תרגום הכותרת לעיל וגוף השיר עצמו להלן הם שלי.

We, this people, on this small and drifting planet

Whose hands can strike with such abandon

That in a twinkling, life is sapped from the living

Yet those same hands can touch with such healing, irresistible tenderness

That the haughty neck is happy to bow

And the proud back is glad to bend

Out of such chaos, of such contradiction

We learn that we are neither devils nor divines

אנחנו, העם הזה, על כדור הלכת הקטנטן והנודד הזה

שידיו יכולות להכות בלי רסן עד כדי כך
שכהרף עין, נשמת אדם נמצצת ממנו

אך אותן הידיים יכולות לגעת ברכות כה מרפאת וכה עוצמתית
שהראש המורם שמח להשתופף קמעא
והגב הזקוף בחפץ לב מתכופף
מתוך תוהו שכזה, מתוך סתירה שכזו
למדים אנחנו שהננו לא שדים ולא מלאכים

לשיר  במלואו ראו ב -

שבת שלום

     ג'ף

מתוך ה"סוף דבר" בספרו של אמנון שפירא "אנרכיזם יהודי דתי"

"סוף דבר

כזכור, חוקרים שונים ( גדליה אלון, מנחם אלון, דניאל אלעזר, משה הלינגר, יונתן זקס, זאב ספראי, נחום רקובר ואחרים) ציינו, כי הייחודיות בפעילות הקהילה היהודית היא בהיותה וולונטרית ואוטונומית, ושצמחה 'מלמטה' ( ולאו דווקא מהנהגת הקהילה הממוסדת). המסורת  היהודית הקהילתית נתגלתה כטובה במיוחד, בגלל דאגתה לפיתוח איזונים של חברה אזרחית, כזו, הבולמת את ההקצנה המערבית הליברלית האינדוידואליסטית, המפרקת למעשה את יסודות החברה."

אמנון שפירא, " 'אנרכיזם' יהודי דתי " הוצאת אוניברסיטת אריאל, עמ' 722

אלו דברים לשבת פרשת בא תשע"ט

אף אחד לא אוהב להודות בטעות
ויש מצבים שאסור בתכלית האיסור להודות
( בפומבי ) בטעות
ובכל זאת, תמצית אנושיותנו
נמצאת בכך שאנו טועים.
המאבק לחיי אמת ( כשם ספרו האחרון של
השל ביידיש ) הוא בדיוק זה - מאבק,
לא משהו שאפשר להגשים אחת ולתמיד,
כל עוד אנחנו בני אדם, אנושיים.
אין דבר קל מזה - מלברוח מאנושיותנו
ומהפגיעות שבנו. אנחנו עושים את זה
כל הזמן, מתחבאים מאחרי תארים,
שומרים בשער, מדים, תפקידים
אלו ואחרים במוסדות השלטון וההון.
התורה , היהדות המזוקקת
אינה מתרשמת מכל אלה. התורה
אינה נותנת לך להתחבא אחר הלבושים
השונים ומזכירה לך תדיר מי אתה
במערומיך. כדברי תלמידו המודרני
של הקוצקר - אפילו נשיא ארה"ב לפעמים
צריך לעמוד במערומיו

שבת שלום
    ג'ף

לקראת בחירות שונות ומשונות

על אף ש"הכל אישי", כמו כל "אמת אנושית" זוהי אמת חלקית.  מתחת לנושאים אישיים יש גם נושאים אידאולוגיים. בלי משים, בעקבות מולייר, אנשים מדברים לפעמים אידיאולוגיה בלי להיות מודעים לכך. אידיאולוגיה וגם תיאולוגיה. אין לי סבלנות לתיאולוגיה. ( גישה זו תתקנו אותי אם אני טועה - "באה עם הטריטוריה") כאן צריך לבוא ציטוט של קטע שיר של יהודה עמיחי מהקובץ "פתוח סגור פתוח - אך בינתיים איני מוצא העותק שלי של הספר. עם השנים אני לומד : א. את חשיבותה של הסבלנות וב. חשיבותה של התיאולוגיה או מה שהשל קרא: "תאולוגיית עומק".

אלו דברים לשבת פרשת וארא תשע"ט

אני מעיין ביצירתו של אברהם יהושע השל על בסיס יומי.
אני חש את מה שאמר  ( וכתב ) רב וחוקר יהודי־אמריקאי שלהשל יש מסר עבורנו, עבור דרי המאה העשרים ואחת.*
ואחת השאלות שאני עוסק בהן היא: מהו המסר הזה ? מהם אותם המסרים ?
אחד מאותם מסרים הוא - הרלוונטיות העצומה של התנ"ך לימינו. השל משתמש  במונח Bible  - ושאלה פרשנית יפה ב"השל "היא - האם במונח זה התכוון ל"תורה", ל"תנ"ך" או ל"מקרא" או לשלושתם גם יחד.
לטעמי אין על כך תשובה אחת מכרעת והשאלה גם חורגת מגדר הנושא שאני רוצה להעלות כאן באלו דברים הפעם.
כשמדברים על "מסר" אפשר לחשוב שמדברים על אמירה מבוררת ונחרצת ברוח: "תעשו כך ולא אחרת". הדוגמה שאני אוהב לתת למסר כזה היא הוראתו המפורשת של אב לבנו:!  Clean up your room . "נקה את החדר !".
אני לא יודע מה הניסיון שלכם, ניסיוני הוא שמסרים מסוג זה ככלל "לא עובדים" וככל שלפעמים הם כן "שכרם יוצא בהפסדם".
אם, בהמשך הדברים, אל לנו לחפש את המסרים של השל במישור של אמירות חתוכות ומבוררות נשאלת השאלה - היכן נחפש אותם ?
נחפש אותם א. בדרך וב. בשאלות, בשאלות שהשל שואל ובשאלות שהוא מעלה ובשאלות שהוא מצביע עליהן כעומדות בחללו של עולם, שאלות קיומיות שאחת מהן מתמצת במילה אחת : "אייכה ?"
מכאן ( לשם שינוי ) לפרשת השבוע.

הפרשה פותחת כך :

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי ה'. וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב--בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי ה', לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם. וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן--אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ.  וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי, אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, מַעֲבִדִים אֹתָם; וָאֶזְכֹּר, אֶת-בְּרִיתִי.  ו לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי ה', וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי ה'. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.  

אין ספור שאלות עולות מתוך דברי הפתיחה האלו.

שבת שלום
    ג'ף

* דברי יעקב נוסנר המנוח בהקדמה לאנתולוגיה של כתבי השל באנגלית שערך יחד עם אחד מבניו, אנתולוגיה שנקרא To Grow In Wisdom