אלו דברים לשבת פרשת וישב תשפ"א ( גרסה שניה )

כתבתי טור לשבוע, אפילו פרסמתי אותו בפייסבוק.

אבל כיאה לפרשת וישב ( "קפץ עליו רוגזו של יוסף" כדברי המדרש ורש"י מול רצונו של יעקב "ליישב בשלווה" ) דברים השתנו שלא לומר השתבשו. 

יצאתי להליכה.

הקשבתי, תוך כדי, ל"אונגר על קפקא". מתק שפתיים.

אחרי מחצית הדרך התקשר אחי דניאל מארצות הברית. דברנו על מה שקורה שם. גזענות אלימה שמרימה ראש ותופעות הזויות אחרות ונוספות סביב ההוא שמתגורר בבית הלבן ( עדיין ) ומתכחש למציאות.

אונגר בסוף הרצאתו סיפר בקצרה את משל "לפני החוק" של קפקא.

בעקבות השיחה עם דניאל, נזכרתי במשל התבואה המשוגעת של רבי נחמן.

החלטתי להביא לפניכם, לכבוד ארועי הימים, לכבוד ניצחון המכבים, לכבוד  הגעת החיסונים הראשונים ארצה  ולכבוד מה שעוד תרצו ולתפארת מדינת ישראל את ספור "תבואת השיגעון" כפי שהוא מופיע בלקט מעולמו של רבי נחמן מברסלב שבחר אהרן אפלפלד בסביבות תשל"א.

"פעם אחת אמר המלך לאוהבו המישנה למלך:

- באשר אני חוזה בכוכבים ראיתי באיצטגנינותי, שהתבואה של השנה כל אוכליה ייכנס בהם השיגעון. ובכן, תן עצה, ידיד: מה נאכל השתא ?

ענה ואמר המישנה למלך:

- אני זאת עצתי, אדוני המלך. תן צו להכין למעננו תבואה של אשתקד די צרכנו ולא נאכל כלל מיבול השנה.

חזר ואמר המלך:

- אבל מה הועלת, חכם, בתקנתך ? מה בצע שאנחנו לבדנו נהיה צלולי־דעה וכל יתר הבריות משוגעים ? הרי הכל יאמרו שאנחנו המשוגעים ולא הם. תאמר: נכין גם בשביל אחרים משל אשתקד - אין אנו מספיקים.

- ובכן , מה עצתך, אדוני המלך ? - שאל המישנה למלך.

ענה המלך ואמר: 

- אני, ידידי אהובי, עצתי, אין לנו ברירה אלא לאכול גם כן התבואה של השנה ולהיות משוגעים יחד עם כל העולם. אלא שרצוני כי שנינו ניבדל מיתר הבריות בזאת, שנדע לפחות כי הננו משוגעים. ואילו אחרים לאו.

שאל המישנה למלך:

- ילמדנו אדוני המלך, כיצד נעשה זאת.

ענה המלך ואמר:

- לזאת יש לי עצה. בוא ונחקוק על מצחינו סימן של שיגעון. וכל פעם שאתן עיני בך ואתה תתן עינך בי - נדע שאנחנו משוגעים."*

חנוכה שמח

שבת שלום

    ג'ף

*לקט מעולמו של רבי נחמן מברסלב  בעריכת דוד הרדן, מבחר ומבוא אהרן אפלפלד, הוצאת הספרים של הסוכנות היהודית תשל"א, עמ' 21

אלו דברים לשבת פרשת וישב תשפ"א

שמעתי פעם כי מי שלא כואב את כאב האנשים, לדתי אינו יכול להיחשב.

ושמעתי פעם שכדי להבין משהו לאשורו צריך לשמוע אותו בשתי שפות שונות, לפחות.

"או שהכל קדוש או ששום דבר לא קדוש."

אלו דברים של יהודה עמיחי, בראיון  באנגלית להנרי לימן.

כאן צריך לומר כנגד, שהכל נכון כמו גם היפוכו של דבר, תלוי בהקשר.

יש שירים שהוא מקריא בתרגום לאנגלית ויש שירים שלא יכול היה להסתפק אך בתרגומם ונזקק לומר אותם בשפת המקור, שפת הקודש.

שיר כזה הוא "קוטר הפצצה".

הסבל אינו יודע גבולות.

כמו ארוחת בוקר טובה בחופשה במלון,

יש בו משהו מאחד ומפריד כאחד.

שיר כזה - ואולי קטע שיר - מתחיל: " עוד לא אמרתי את המילה האחרונה".

הערות לסיום: את "קוטר הפצצה" מצאתי ברשת.

את השיר האחרון שעמיחי הקריא בראיון איתרתי אחר חיפושים ברשת; מדובר  בשורות מתוך הפואמה : "מסעות בנימין האחרון מטודילה " שהופיעה בספרו של עמיחי "עכשיו ברעש".

מומלץ להאזין לדברים בראיון בלינק להלן

שבת שלום

   ג'ף

https://www.youtube.com/watch?v=m-SyD56wHZo

הרהורים בעקבות "פתוח סגור פתוח" של יהודה עמיחי (בעבודה )

 1. חרס על גבי רקע כחול. חרס שחרוט בו המילה "אמן". אני לא יודע אם ליודה היה יד ורגל העטיפת הספר, ובכל זאת. חרס, יד אדם, חרס מכלי חרס שבור מלפני שנים על רקע כחול. לא על רקע השמים, על רקע הצבע כחול. כחול כהה אפילו.

2. נדלג על ההקדשה למשפחה, לספרות מאחד עד עשר ולפרטים האחרים שלפני השירים

3. אלים מתחלפים, התפילות נשארות לעד

Whoa whoa whoa

על ההתחלה הכותרת  של השיר הראשון תופסת אותך בדש הבגד וזורקת אותך על הקיר שממול.

 <iframe width="560" height="315" src="https://www.youtube.com/embed/a_hCCufVVhQ" frameborder="0" allow="accelerometer; autoplay; clipboard-write; encrypted-media; gyroscope; picture-in-picture" allowfullscreen></iframe>

אלו דברים לשבת פרשת וישלח תשפ"א

"וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו ארצה שעיר שדה אדום."

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל אומר על הפרשה בספרו "חיי עולם" , בין היתר את הדברים הבאים:

"אחד השקרים הבסיסיים  ביותר בתוך המציאות, הוא השקר הנובע מעצם החיים החברתיים. במידה מסוימת, החיים החברתיים, בכל חברה אנושית, מבוססים על שקר; הם יכולים להתאפשר רק מתוך העובדה שהם בנויים על כך שאדם איננו מבטא כל מה שבליבו כלפי אחרים. למעשה, אין בנמצא שום חברה שיכולה להתקיים כלל ללא שקרים."

מותו של יונתן היילו ז"ל השבוע הוא סימן רע לחברה הישראלית. 

חייו גם כן היו סימן רע. בקושי שמתי לב אליו בחייו. כעת במותו, מגיע לו, לכל הפחות שנשים עליו קצת יותר לב. לו זה כבר לא יעזור.

אולי לבאים ולבאות בתור.

אם אתם במבוכה לנוכח מה שאתם קוראים כאן; לנוכח אי הסדר וחוסר הקשר בין הדברים, זה בסדר.

אני גם במבוכה ורציתי לשתף אתכם בזה, ובלי משים "יצאו הדברים כך", סימן מוחשי למבוכה.

השל כבר העיר על מעלתה של המבוכה כאשר אמר: " תחיית הדת לא תבוא אלא על ידי חידוש המבוכה הפנימית."^

מצד אחד חשבתי לפתוח ביונתן היילו ז"ל.

מצד שני רציתי לפתוח בפרשת השבוע.

"הרב עדין" הוא ממילא הוא אבן יסוד.

כשראיתי את הדברים לעיל שלו, נזכרתי שחב אני כאן חוב מהשבוע שעבר.

סיימתי את אלו דברים של השבוע שעבר ב"המשך יבוא".

להזכירנו, הבאתי את דברי הפתיחה של השל לספרו על קוצק שביידיש, את  המדרש הידוע שבמסגרת בריאת האדם נטל הקב"ה את האמת והשליכה ארצה.

שואל שם השל : "למי זה אכפת ?"

 ובכן הנה המשך לדברים שם:

"לפי דברי המדרש האלה", ממשיך השל ואומר, " האדם קיים בזכות טוב לבו, בזכות החסד. במז'יבוז' סברו שבעולם הזה ניצב החסד במדרגה גבוהה מן האמת. בשביל מעט רחמנות - שהאמת תלך לכפרות ! יש רק מציאות אחת: חסד. מה שטוב - ישנו, ומה שאינו טוב - אינו קיים כלל הרוע הוא אשליה, אחיזת עיניים. קוצק סברה להפך - שכל זמן שאדם מכזב, הרי שחסדיו וטוב לבו הם אשליה, אחיזת עיניים. קוצק ידעה: האמת אמנם מוטלת  באדמה , אבל היא חיה ונחנקת בתוך הקבר. האמת רוצה בתחיית המתים, אך האדם אינו מאפשר לה לעשות זאת. ארמון מלכותו של האדם ניצב כמו אוהל על קברה, ואינו מניח לאמת להרים ראש."

השופטת דפנה ברק ארז מציינת בפסק הדין של בית המשפט העליון בו נתקבל בחלקו ערעורו של יונתן היילו ז"ל ; הרשעתו   ברצח הומרה להריגה וקוצר ענשו :

"זהו אחד מאותם מקרים שבהם המשפט אינו יכול להכיל את מלוא מורכבותם של החיים ושל הצער האנושי"

אכן, תם ולא נשלם.

גם כאן, המשך, בלי נדר, יבוא

שבת שלום

    ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 74, עיינו שם.

^א.י. השל, "נשאת ונתת באמונה?" בקובץ "אלוהים מאמין באדם", בעריכת דרור בונדי, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, עמ' 92

אלו דברים לשבת פרשת ויצא תשפ"א

בילדותי, בארצות הברית, בשנות הששים של המאה הקודמת, ביליתי, עם אחיי, לא מעט זמן מול מסך הטלויזיה.

ניחוחות של החוויה הזאת מופיעים בשירה של ננסי גריפית It's a hard life  להלן.

היו כמה סדרות, שהסתיימו בכיתוב:" to be continued", יעני "המשך יבוא".

כך בנגיעה נוסטלגית משהו הקדמתי כאן את המאוחר, את הסוף להתחלה.

ניחא.

שרשור של דברים שונים שראיתי ושמעתי , בוקר אחד השבוע, הביא אותי להזכר בדברים הבאים.

מדובר במובאה מהמדרש שהשל הציב בפתח ספרו ביידיש על הגותו של הרבי מקוצק.

"נאמר במדרש:

אמר רבי סימון בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראות אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כיתים וחבורות, מהם אומרים יבּרא, מהאם אומרים אל יבּרא. ההוא דכתיב [זה שכתוב]: 'חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו' (תהילים פה,יא). חסד אומר: יבּרא - שהוא גומל חסדים; אמת אומר: אל יבּרא - שכולו שקר; צדק אומר: יבּרא - שעושה צדקות; שלום אומר: אל יבּרא - דכוליה קטט [שכולו קטטה]. מה עשה הקדוש ברוך הוא ? נטל אמת והשליכה לארץ. ההוא דכתיב [זה שכתוב]: 'אמת מארץ תצמח' (תהילים פ, יב)

המדרש הזה גילה לכול את הסוד", אומר השל, "כס המלכות של האדם ניצב על קברה של האמת. האדם הוא קיסר - בגלל שהאמת קבורה עמוק באדמה. אבוי למלכות שכזו. אבל למי זה אכפת ?"*

"המשך יבוא"

שבת שלום

ג'ף

*א. י. השל , קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום: דניאל רייזר ואיתיאל בארי, עורך: דרור בונדי, הוצאה : ספרי מגיד הוצאת קורן, עמ' 9

<iframe width="560" height="315" src="https://www.youtube.com/embed/a9lUG4gBjSE" frameborder="0" allow="accelerometer; autoplay; clipboard-write; encrypted-media; gyroscope; picture-in-picture" allowfullscreen></iframe>

מתוך "טוב ורע" לשלום רוזנברג

 "רבי נחמן כותב במקום אחד ( ליתר דיוק: תלמידו, רבי נתן, מוסר זאת בשמו ): 'הנה הכל אומרים שיש עולם  הזה ועולם הבא. והנה אנו מאמינים שיש עולם הבא. אפשר, יש גם העולם הזה באיזה עולם, כי באמת נראה שהוא הגיהנום, כולם מלאים יסורים גדולים תמיד, ואמר שאין בנמצא שום עולם כלל.'

אנו נזכרים כאן בתורת העולמות האפשריים של הרמב"ם ושל לייבניץ. ייתכן ויש איזשהו עולם שבו מתקיים העולם הזה. הריהו עולם אפשרי, אבל אין זה העולם שאנחנו נמצאים בו, זה לא העולם שהתממש. שכן, העולם שלנו הוא גיהנום, הוא עולם שיש בו סבל, סבל פיזי, וכפי שרבי נחמן מדגיש, אולי יותר מאשר כל הוגה אחר, סבל נפשי הכרוך בסבל הפיזי, ומעל לכל, סבל רוחני ושיגעון.

וכתגובה על אותו סבל אומר רבי נחמן: 'והכלל, שצריך להתגבר מאוד בכל הכוחות, להיות אך שמח תמיד, כי טבע האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן. וכל אדם מלא יסורים.' וכותב רבי נתן : ' דיבר עמנו כמה פעמים בעניין יסורי העולם הזה, שכל בני העולם כולם, מלאים יסורים.' אין זו אותה אופטימיות שאותה אנו רגילים לייחס לחסידות כשאנו מתבוננים בה מבחוץ, אלא זו תחושה של אדם יודע סבל ויסורים, אך יודע גם שיש להילחם בסבל וביסורים, ועל זאת באה קריאתו, צעקתו, של רבי נחמן, צעקה הידועה ביידיש: 'גוואלד, אידן, זייט זיך נישט מייאש !' ( יהודים, גוואלד, אל תתייאשו !), ובאחד ממשליו שמוסר רבי נחמן אנו שומעים: 'בעניין השמחה על פי משל. שלפעמים, כשבני־אדם שמחים ומרקדים, אזי חוטפים איש אחד מבחוץ שהוא בעצבות ובמרה שחורה, ומכניסים אותו בעל כורחו לתוך מחול המרקדים. ומכריחים אותו בעל כורחו שיהיה שמח עמהם גם כן.' ומוסיף על זאת רבי נחמן : ' כן יש בעניין השמחה, כי כאשר אדם שמח, אזי המרה השחורה והיסורים מסתלקים מן הצד.' ורבי נחמן מייחס לאותו שמח ומשאיר את המרה השחורה בצד - מדרגה נמוכה מאוד. זו מדרגתם של אנשים הקודים בשמחה ומשאירים את העצובים בחוץ. אבל מעלה יתרה יש לאדם המתאמץ לרדוף אחרי המרה השחורה דווקא, להכניס אותה גם כן אל תוך הריקוד, באופן שהיא עצמה תיהפך לשמחה.

תגובתו של האדם חייבת איפוא להיות פרדוקסלית. והפרדוקס נעוץ בכך שעל האדם לא רק לשמוח, אלא אף להכריח את המרה השחורה עצמה לשמוח. ודבר זה מביא אותנו להתבוננות מחודשת בבעייתיות של הרע; בקבלה יש משל, המספר על נחש הכרוך סביב אוצר. יש אוצר אבל לפניו נמצא נחש, ואתה לא יכול להגיע אל האוצר. ונראה הדבר שבעיית הטוב והרע, שאיננה רק בעיית הרע עצמו, אלא גם בעיית הסבל, כפי שרבי נחמן הציג אותה, היא באמת בעיה שמפריעה לאדם להגיע לאוצר. התיאולוגיה הקלאסית, ניסתה לחפש את הדרך להגיע לאוצר, לאמונה בקב"ה, תוך התבוננות בסדר שקיים בעולם. החיפוש הזה ידוע בשם ההוכחה הטליאולוגית: אתה מתבונן בסדר, אתה מתבונן בשמיים ובכוכבים ואתה אומר: מי ברא את אלה ? וליתר דיוק: מי אגן וסידר כל זאת ? כל הדברים הללו אינם נראים כתוצאה סתמית של משהו אקראי, אלא כתוצאה של סדר, כתוצאה של כוונה ותכנית מופלאה.