"רבי נחמן כותב במקום אחד ( ליתר דיוק: תלמידו, רבי נתן, מוסר זאת בשמו ): 'הנה הכל אומרים שיש עולם הזה ועולם הבא. והנה אנו מאמינים שיש עולם הבא. אפשר, יש גם העולם הזה באיזה עולם, כי באמת נראה שהוא הגיהנום, כולם מלאים יסורים גדולים תמיד, ואמר שאין בנמצא שום עולם כלל.'
אנו נזכרים כאן בתורת העולמות האפשריים של הרמב"ם ושל לייבניץ. ייתכן ויש איזשהו עולם שבו מתקיים העולם הזה. הריהו עולם אפשרי, אבל אין זה העולם שאנחנו נמצאים בו, זה לא העולם שהתממש. שכן, העולם שלנו הוא גיהנום, הוא עולם שיש בו סבל, סבל פיזי, וכפי שרבי נחמן מדגיש, אולי יותר מאשר כל הוגה אחר, סבל נפשי הכרוך בסבל הפיזי, ומעל לכל, סבל רוחני ושיגעון.
וכתגובה על אותו סבל אומר רבי נחמן: 'והכלל, שצריך להתגבר מאוד בכל הכוחות, להיות אך שמח תמיד, כי טבע האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן. וכל אדם מלא יסורים.' וכותב רבי נתן : ' דיבר עמנו כמה פעמים בעניין יסורי העולם הזה, שכל בני העולם כולם, מלאים יסורים.' אין זו אותה אופטימיות שאותה אנו רגילים לייחס לחסידות כשאנו מתבוננים בה מבחוץ, אלא זו תחושה של אדם יודע סבל ויסורים, אך יודע גם שיש להילחם בסבל וביסורים, ועל זאת באה קריאתו, צעקתו, של רבי נחמן, צעקה הידועה ביידיש: 'גוואלד, אידן, זייט זיך נישט מייאש !' ( יהודים, גוואלד, אל תתייאשו !), ובאחד ממשליו שמוסר רבי נחמן אנו שומעים: 'בעניין השמחה על פי משל. שלפעמים, כשבני־אדם שמחים ומרקדים, אזי חוטפים איש אחד מבחוץ שהוא בעצבות ובמרה שחורה, ומכניסים אותו בעל כורחו לתוך מחול המרקדים. ומכריחים אותו בעל כורחו שיהיה שמח עמהם גם כן.' ומוסיף על זאת רבי נחמן : ' כן יש בעניין השמחה, כי כאשר אדם שמח, אזי המרה השחורה והיסורים מסתלקים מן הצד.' ורבי נחמן מייחס לאותו שמח ומשאיר את המרה השחורה בצד - מדרגה נמוכה מאוד. זו מדרגתם של אנשים הקודים בשמחה ומשאירים את העצובים בחוץ. אבל מעלה יתרה יש לאדם המתאמץ לרדוף אחרי המרה השחורה דווקא, להכניס אותה גם כן אל תוך הריקוד, באופן שהיא עצמה תיהפך לשמחה.
תגובתו של האדם חייבת איפוא להיות פרדוקסלית. והפרדוקס נעוץ בכך שעל האדם לא רק לשמוח, אלא אף להכריח את המרה השחורה עצמה לשמוח. ודבר זה מביא אותנו להתבוננות מחודשת בבעייתיות של הרע; בקבלה יש משל, המספר על נחש הכרוך סביב אוצר. יש אוצר אבל לפניו נמצא נחש, ואתה לא יכול להגיע אל האוצר. ונראה הדבר שבעיית הטוב והרע, שאיננה רק בעיית הרע עצמו, אלא גם בעיית הסבל, כפי שרבי נחמן הציג אותה, היא באמת בעיה שמפריעה לאדם להגיע לאוצר. התיאולוגיה הקלאסית, ניסתה לחפש את הדרך להגיע לאוצר, לאמונה בקב"ה, תוך התבוננות בסדר שקיים בעולם. החיפוש הזה ידוע בשם ההוכחה הטליאולוגית: אתה מתבונן בסדר, אתה מתבונן בשמיים ובכוכבים ואתה אומר: מי ברא את אלה ? וליתר דיוק: מי אגן וסידר כל זאת ? כל הדברים הללו אינם נראים כתוצאה סתמית של משהו אקראי, אלא כתוצאה של סדר, כתוצאה של כוונה ותכנית מופלאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה