אלו דברים לשבת פרשת ניצבים וילך תשפ"ג

להלן המשך לדברים שהובאו כאן בשבוע שעבר מתחילת הפרק האחרון בספרו של שלום רוזנברג , "גשר צר"; 

"האמונה היא אם כן משימה מתמדת, מלאכה שלא נוכל לסיימה לעולם, ולמרות זאת אין אנו רשאים להיפטר ממנו, כמו שכותב ר' נחמן 'נמצא בעולם הבא כשיזכו להשגה יתירה באלקותו, בודאי יתחרטו ויעשו תשובה על השגת העולם הזה' (ליקוטי מוהר"ן, חלק א, ו, ג). זו הרי משמעות תפילתנו בפיוט המופלא 'אנעים זמירות': 'תיקר שירת רש בעיניך'. אנו מנעימים זמירות תיאולוגיות, אבל אנו יודעים שהם תפילתו של אדם 'רש', עני בשפתו הדתית, בן אנוש המהמר ומנסה לפסוע אל מעבר לגבולות הפילוסופיה והמדע, אשר חייב לתקן את נוסח 'הימורו' בכל פעם ולהמשיך - למרות הכול - ללכת. התשובה שאנו חייבים לעשות בכל יום, כמצווה מתמדת, מחייבת אותנו לנסח מחדש את אמונתנו, אך לעשות זאת מתוך עמדה אורתודוקסית ולא פונדמנטליסטית. אנו נמצאים במעין מדרש מתמיד: 'אל תקרי 'מורשה' אלא מאורשה ( שמות רבה, לג, ז)  - אין 'מורשת היהדות'; יש אירוסין מתמידים המתחדשים בכל דור ודור.

כיצד נראים אירוסין אלה כיום, בעולמנו המודרני ?" שואל שלום רוזנברג ותחילת תשובתו לשאלה זו היא:

"רוצה אני להתחיל בקטע מאחד מסיפוריו של ר' נחמן מברסלב שהזכרנו בפרקים קודמים, ' מעשה מבן מלך ובן שפחה שהתחלפו' ( מעשה יא בספר 'סיפורי מעשיות' ):

מעשה במלך אחד, שהיתה שפחה אחת בביתו שהיתה משמשת את המלכה...והגיע זמן לידתה של המלכה, וגם השפחה הנ"ל הגיע זמן לידתה באותה העת. הלכה המיילדת והחליפה הוולדות, למען תראה מה תצמח מזה ואיך יפול דבר. והחליפה הוולדות והניחה בן המלך אצל השפחה ובן השפחה אצל המלכה...

כך נוצרה הסיטואציה הטראגית: הגיבור שלנו, בן המלך, אינו מכיר את זהותו האמיתית. הוא גדל כבן שפחה, אך כפי שלומדים אנו בהמשך הסיפור, מישהו מגלה לו את הסוד הגדול, שהוא בעצם בן מלך. הוא עצמו אינו משוכנע, אך על כל פנים, החשד הזה - האפשרות שהוא בן מלך - גורם לו צרות צרורות. בגינו הוא סובל, ובגללו הוא מגורש לניכר. וכך ממשיך הסיפור:

וחרה לו הדבר מאד לבן...על אשר נתגרש ממדינתו בחנם, כי הסתכל בעצמו למה ועל מה מגיע לי זאת להתגרש. אם אני בן המלך בוודאי אינו מגיע לי זאת. ואם איני בן המלך, גם כן אינו מגיע לי זאת...כי מה חטאי ? והרע לו מאוד. ומחמת זה לקח את עצמו אל השתיה, והלך לבית הזונות ורצה לבלות בזה את ימיו להשתרר ולילך בשרירות לבו, מחמת שנתגרש בחנם.

כפי שהטעמנו כמה פעמים לאורך הספר," מעיר שלום רוזנברג, "כוונת רבי נחמן לומר שכל אדם ואדם הוא בבחינת בן שפחה שנתגלה לו שהוא בן מלך. הסיפור מתאר את האדם המתייסר בספקות , הקרוע במתח שבין שני התיאורים של מהותו; בין האמונה הדתית האומרת שהוא בן מלך, לבין אלו הטוענים שלית דין ולית דיין. והוא לא יותר מבן שפחה. המשך הסיפור מתאר גם את מצבו של בן המלך המשוכנע בזהותו האמיתית. הוא מאמין בעצמו, אך הוא צריך להוכיח זאת אל מול מציאות הטוענת שהוא בן שפחה.

סיפור זה," אומר ש.ר, "מתאר נכונה את מצבו האקזיסטנציאלי של המאמין. המציאות יכולה להיות מוסברת בשתי צורות, מזווית הראייה של המאמין ומזווית הראייה של הממאן. אלא ששני הילדים התחלפו ואין שום אפשרות אובייקטיבית להכריע ביניהם. הפילוסופיה והמדע האובייקטיביים חייבים לשתוק ולהימנע מלנסות לתת תשובה חד משמעית, שכן היא אינה בגבולות יכולותיהם. כאן מקומה של האמונה."

שלום רוזנברג  "גשר צר - אמונה בעולם של ספק על פי ר' נחמן מברסלב" ספרי מגיד, הוצאת קורן, עמ' 204 - 206

שבת שלום

    ג'ף

אלו דברים על "אמת בצל המלחמה" של חסדאי

בפרק הראשון בספרו של יעקב חסדאי, "אמת בצל המלחמה", עוסק חסדאי בלקחי מלחמת יום הכיפורים, מבחינת צה"ל. בדברים שלו שם ישנו ניתוח של שלושה תחומים שחסדאי מכנה אותם "ליבה ונשמתה של החשיבה": "החשיבה המופשטת, החשיבה הביקורתית והחשיבה היוצרת."

ואלו דברי חסדאי בנושא:

"חשיבה מופשטת פירושה, חשיבה העוסקת בעקרונות ומתוך כך היא שיטתית ומקיפה. אין היא באה לתת פתרונות לבעיה חלקית ואין בכוחה לסייע למפקד הנמצא במצוקה בקרב. שם דרושה חשיבה אחרת. אולם החשיבה המופשטת חיונית ברמה האסטרטגית והאופרטיבית הגבוהה. היא מבטיחה שכל הנתונים נשקלים ושהפתרונות כוללים ומקיפים ואינם עשויים טלאים.

רק על־ידי חשיבה מופשטת ניתן לנסות ולחזות את הצפוי. שכן חשיבה מעשית תמיד מוגבלת לעבר ולניסיון של האיש החושב. כדי להרחיק ראות, יש לחשוב במושגים ולא בעובדות. תפישות העוסקות בנושאים של 'הרתעה', 'מאזן אימה' ואפילו 'גישה עוקפת' ו'ריכוז מאמץ', מבטאות בראש ובראשונה ניתוח מופשט של בעיה לצרכים מעשיים.

ברמות בכירות הכושר לנהל מלחמה קשור מאוד ביכולת להגדיר בצורה מופשטת מסקנות הנובעות מצבירת עובדות ונתונים.

חשיבה ביקורתית היא חשיבה שאינה משלימה עם הנחות ומוסכמות מרובות מדי ושואפת לבדוק ולבקר אותן מראשיתן. חשיבה זו היא אחד התנאים החשובים ליצירה רוחנית בכל תחום שהוא. במקום שיש ויכוח, אי־הסכמה ובדיקה מתמדת של מה שסוכם בעבר, יש סיכוי לפריחה ולהתחדשות של התרבות.

חכמת המלחמה היא תרבות מסוג מסויים ובמובן זה, מותנית פריחתה בביקורת, בוויכוח ובמחלוקת. מידה גדולה של הסכמיות והעדר ויכוח...הביאו לניוונה של המחשבה הביקורתית בצה"ל.

חשיבה יוצרת היא חשיבה המביאה לעולם יצירות ורעיונות שלא היו בו קודם. בעולם התרבות מבחינים בצורה בולטת בין כשרון רגיל לבין כושר יצירה. המבקר הספרותי עשוי להיות מוכשר יותר מן הסופר, אעפ"כ מייחד את הסופר הכוח היוצר.

חשיבה יוצרת זקוקה לטיפוח. צריך לחפש את האנשים היוצרים וצריך לעודד כל גילוי של יצירה. מבע הדברים הוא, שיצירה בהיותה חדשה, נתקלת בעולם זר ועויין וקל מאוד להחניקה ולהעלימה. רק עוצמתה של יצירה חזקה, או תנאי סביבה נוחים, מאפשרים ליוצר וליצירה לפרוח.

דברים אלה, היפים לעולם התרבות בכללו, יפים גם לצבא. אנשים כווינגייט עשויים להחנק במסדר צבאי בוטח בעצמו ומאובן. גדולתו של צה"ל בעבר היתה יכולתו להעלות מתוך עצמו פתרונות מקוריים ששיקפו מחשבה יוצרת בתחום הצבאי, ואופיו - שנתן מרחב מחיה לאנשים יוצרים. אולם, יכולת זו שהיתה מן הקוים המאפיינים ש לצה"ל בעבר, הלכה ודעכה. חיפושי דרכים חדשות פינו את מקומם להליכה בדרכים סלולות ומפקדים מקוריים הפכו למטרד ולאבן־נגף.

שלושה תחומי חשיבה אלה - המופשטת, הביקורתית והיוצרת - הם שלוש פנים של מטבע אחד. ההפשטה, הביקורת והיצירה קשורים זה בזה, תלויים זה בזה ונבנים זה מזה."

יעקב חסדאי, "אמת בצל המלחמה" (פרק א: "סדקים ביסודות") זמורה, ביתןף מודן הוצאה לאור עמ' 11-12

אלו דברים לשבת פרשת כי תבוא תשפ"ג

פרשת השבוע מרובה בעניין קללות.

אני לא רוצה לעסוק בקללות. 

נראה שיש לנו די והותר מהם; ובלשונו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ  זצ"ל "בעולם שלנו יש יותר מקום לקללות" ו"במה ששייך לקללות הקב"ה מילא את כולן. כל הקללות, אחת אחת, נתקיימו בנו-" ( הרב עדין ב"חיי עולם" הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 432 וראו יצר הדברים שם על הפרשה )

הפרק האחרון בספרו של פרופ' שלום רוזנברג המנוח בספרו "גשר צר - אמונה בעולם של ספק על פי ר' נחמן מברסלב"  מכונה "מסת סיום  - הימור חייו של המאמין".

שישה סעיפים יש במסה הזאת ולהלן הכותרות שלהם:

לבחור להאמין /ההימור האחרון / שלושה הימורים / ההלכה של ליבוביץ / פרותאוס, פרומתאוס ואדם הראשון / האם יש עתיד לאמונה ? 

עד ראש השנה אני מבקש במסגרת "אלו דברים" לתת סקירה על המסה הזאת. נראה כמה נספיק.

בפתח הדברים  אומר שלום רוזנברג:

"לאורכו של חיבור זה [הכוונה לספר כולו -ג.ג] טענו מספר פעמים את מה שנדמה כי ידוע היטב למאמין בן זמננו, שהאמונה אינה 'מבוססת' על דבר פרט להכרעתו של האדם הפרטי. בדברים הבאים אבקש," אומר פרופ' רוזנברג (להלן: ש.ר), "לברר נקודה זו מבחינה פילוסופית."

"ראשית אעיר" אומר ש.ר "שאין בעיני ספק שברגע שאנו מתיימרים לבנות תיאולוגיה, שיטה לאמונה - אנו חוטאים בשפתנו הדתית. על זה קרא ר' נחמן את הפסוק ( ישעיהו כט, יג) : 'וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי' שהרי 'לפי השגתו שמשיג עכשיו, בודאי הגשתו הראשונה הוא בבחינת גשמיות (ל"ה חלק א, ו ג ). כאשר האדם מנסח את האמונה הרי הוא חוטא בהגשמה ואולי אף בעבודה זרה, שהרי משמעותה של האמונה הולכת ומשתנה עד לאינסוף. הניסיון להגדיר את האמונה ולהגבילה בהכרח חוטא אל האמת. רעיון דומה מצוי גם במשנותיהם של הראי"ה קוק ושל מרטין בובר." (ש.ר "גשר צר - אמונה בעולם של ספק על פי ר' נחמן מברסלב" ספרי מגיד, הוצאת קורן, עמ' 203 -204 )

אוסיף שדברים דומים קראתי גם אצל ויטגנשטיין ואצל הרב שג"ר.

הדברים כמובן צריכים עוד עיון.

לפני "שיוצאים להפסקה" אביא את החלק הראשון של המשפט הבא של ש.ר שם:

"האמונה היא אם כן משימה מתמדת, מלאכה שלא נוכל לסיימה לעולם, ולמרות זאת אין אנו רשאים להיפטר ממנו...."

המשך סקירה זו, בלי נדר, יבוא.

שבת שלום

    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת כי תצא תשפ"ג

בעקבות דברי ההבל ורעות הרוח שפורסמו אתמול תוך ייחוס לבן גביר - יש להזכיר מושכלות יסוד שמצאו ביטוי בדברים הקצרים להלן של הרב אברהם יהושע השל:

צלם אלוהים קיים בכל אדם או באף אדם.

א.י. השל, Religion and Race "דת וגזע", בספר "אלוהים מאמין באדם", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, בתרגום ובעריכת דרור בונדי, עמ' 40

The image of God is either in every man or in no man.

A.J. Heschel, Religion and Race, in The Insecurity of Freedom, FS&G, p 95

המאמר כולו שווה עיון ואולי בימים אלה יש לומר שווה שינון.

שבת שלום

   ג'ף

אלו דברים לראש חודש אלול ולשבת פרשת שופטים תשפ"ג

 

בהמשך לאלו דברים בשבוע שעבר בו דיברתי כאן על מבוכה, הפעם אני מבקש להציג עוד כמה אמירות של השל. לבסוף, לכבוד חודש אלול הבא עלינו לטובה אביא קטע מדבריו של הרב שג"ר.

אמירות השל להלן  תפקידן לבסס את טענת המבוכה, את הטענה שהמבוכה היא ציר מרכזי בחיי האדם. בלי נדר בשבוע הבא או בפוסט המשך קודם לכן, אציג את ה"צלע השלישית" של הטענה.

"הקוטביות היא תכונה הכרחית של כל הדברים. המתח, הניגוד והסתירה מאפיינים את המציאות כולה."

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  269

Polarity is an essential trait of all things. Tension, contrast and contradiction characterize all of reality.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 341

In a very deep sense, religion is two things. First of all, it's an answer to the ultimate problems of human existence. And it also has another side. It is a challenge to all answers. It is living in this polarity of these two points.

A.J. Heschel, The Carl Stern Interview, in Moral Grandeur and Spiritual Audacity, FSG, pp 402- 403

"במובנה העמוק ביותר יש לה לדת שני מרכיבים. מחד גיסא, היא התשובה לשאלות התכלית של הקיום האנושי. ומאידך גיסא, הרי היא מהווה אתגר כל התשובות. חיה היא בקוטביות שבין שני מרכיבים אלה."

א.י. השל בראיון עם קרל שטרן, ב"אדם מהלך בעולם שיחות עם אברהם יהושע השל", בתרגום ורדה לבני,  בעריכת פנחס פלאי, עריכה מחודשת של עמיחי חסון ואמונה אלון, הוצאת משכל - הוצאה לאור מייסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 64

"אנשים שקולים סבורים, כי אמונה היא תשובה לכל בעיות האדם. אולם, לאמיתו של דבר, האמונה היא אתגר לכל התשובות האנושיות."

א. י. השל,  ישראל : הווה ונצח, הוצאת ההסתדרות הציונית, דפוס רפאל חיים הכהן, בע"מ, ירושלים, (תשל"ג) תורגם  ע"י דוד  בר-לבב (ריינהלץ) עמ' 227

Well-adjusted people think that faith is an answer to all human problems. In truth, however, faith is a challenge to all human answers.

A.J.Heschel, Israel: An Echo of Eternity, FS&G, p. 224

Religion is not an answer to all problems. Religion is a challenge to all answers, to all solutions.

Abraham Joshua Heschel speaking at UCLA 5/29/1968, 7:37

https://www.youtube.com/watch?v=dVIbDLAvBNs 

הדת אינה תשובה לכל הבעיות. הדת היא אתגר לכל התשובות, לכל הפתרונות.

השל בשיחה באוניברסיטה בקליפורניה ב1968, בלינק להלן בדקה 7:37 

https://www.youtube.com/watch?v=dVIbDLAvBNs 

"בעיני רבי נחמן, השלום הפנימי - יכולתו של האדם להיות מפוייס עם חייו - מקביל לשלום החברתי העולמי, הנתפס בעיניו כמאופיין ברחמים ובחמלה. כשישנה יראה מפני אלוקים, ממילא כל החשבונות הקטנים מתנדפים מול נקודת האינסוף המתגלה בזמן העכשווי. העלאת הפחדים השונים לשרשם מביאה לכך שכל הפחדים ייטמעו ויתמוססו, וההתנהלות האנושית לא תהיה מונעת מדחפים ומפחדים נמוכים היוצרים תחרות, קנאה, שנאה ונקמנות, אלא משורש הפחד - העמידה בפני אינסופיותו של הבורא - שהיא גם המודעות העמוקה לסופיות ולמוגבלות האנושית. יראה זו מתבטאת בפחד מעשיית עוול, ברתיעה מהחטא במובן העמוק, האינסופי שלו; מכל מיני החמצות עמוקות, מאי-היענות לזולת, מהפניית עורף. אני מאמין שאין גורם חיצוני היכול לבטל את הניצוץ האלוקי הטמון בנו, והשאלה היא אם יש בנו העוז, הכוח הפנימי, ההתגברות על עצמנו, הנדרשים כדי לאחוז בנקודה זו ולתת לה את ביטויה המלא. אין כאן חשיבה פילוסופית מופשטת או תרגיל אינטלקטואלי, אלא תובנה הנוגעת בחיינו על כל צעד ושעל. אם היא נותרת רק בתחום השכלי, אין בה ערך."

הרב שג"ר, שיעורים על ליקוטי מוהר"ן (חלק א), מכון כתבי הרב שג"ר, עמ' 165

חודש טוב ושבת שלום

ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת ראה תשפ"ג

 יש יתרון למבוכה אבל איני יודע מהו.

אולי כיתרון החיים על פני המוות; הברכה על פני הקללה; האור על פני החושך.

חבר פייסבוק מארה"ב הפנה  השבוע לדברים הבאים של אברהם יהושע השל:

אסור לנו לראות בשום מוסד או אובייקט מעשה ידי אדם מטרה בפני עצמה. הישגיו של האדם בעולם הזה אינם אלא ניסיונות, ומקדש שלובש משמעות החורגת מהיותו תזכורת לאלוהים חיים - תועבה הוא.

מהו אליל ? דבר, כוח, אדם, קבוצה, מוסד או אידיאל הנחשב לעליון. אלוהים לבדו הוא עליון.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 326

We must not regard any human institution or object as being an end in itself. Man's achievements in this world are but attempts, and a temple that comes to mean more than a reminder of the living God is an abomination.

What is an idol ? A thing, a force, a person, a group, an institution or an ideal, regarded as supreme. God alone is supreme.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p.415

במקום אחר השיב השל תשובה שונה במקצת לאותה שאלה:

מהו אליל? כל אל שהוא שלי אך לא שלך, כל אל שאכפת לו ממני אך לא ממך – זהו אליל.

א, י, השל, גזע ודת , התרגום הוא של דרור בונדי; המאמר כולו בתרגום דרור יופיע בקובץ מאמרי השל שיראה אור בקרוב בהוצאת טובי (מגיד). הדברים הנ"ל פרסמתי בבלוג ב2010. משום מה כשפורסם הקובץ "אלוהים מאמין באדם" השתנה התרגום מ"מהו אליל" ל"מהו אלילות"/ ראו :א.י. השל, Religion and Race "דת וגזע", בספר "אלוהים מאמין באדם", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, בתרגום ובעריכת דרור בונדי, עמ' 30

בהמשך שואל השל:

כמה אסונות עוד עלינו לעבור על מנת שנכיר בכך שלכל האנושות יש חלק בחירותו של בן־אנוש אחד; שכל אימת שבן־אנוש אחד נפגע, כולנו סובלים כאב ? מה שמתחיל כאי־שוויון של מעטים, יסתיים בהכרח כאי_שוויון של הכול."

שם בעמ' 31

המאמר כולו שווה עיון.

שבת שלום

    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת עקב תשפ"ג

 מתוך דברי הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ על פרשת השבוע בספרו "חיי עולם":

"ניתן לומר שהפרשה הזו מצויה בנקודת המעבר מן החיים המיוחדים, הבלתי ארציים, של המדבר - אל הנורמליזציה. ארץ ישראל מופיעה כאן כעולם אחר, שהוא בעצם תיאור של העולם הרגיל שלנו. החיים שעד עכשיו התנהלו תחת חסות כוללת של השגחת ה' ושבהם הייתה ודאות בכל דבר, מתפרטים מעכשיו למעשים והנהגות, לאחריות אישית, ולידיעה ששוב אין מהלכים שמעבר לפעולותיהם של בני האדם. בהקשר זה נודעת משמעות מיוחדת להערתו של משה לבני ישראל שהם יוצאים מארץ מצרים אשר בה תמיד יש מים ומגיעים לארץ אחרת אשר 'למטר השמים תשתה מים' (דברים יא,יא), ארץ בה המטר איננו מגיע בזמנים קבועים. ההבדל בין שתי הארצות מציג במלוא החריפות את ההבדל בין חיים במדבר לבין החיים הגשמיים בארץ ישראל.

אף על פי שיש בפרשה גם הדרכות כלליות מסוימות וגם דברים העוסקים בענייני אמונה ובכל הקשור להם, הרי הם רק התחלה של דברים, שחוזרים ונאמרים בכל הספר כולו בבהירות רבה יותר. כל עוד בני ישראל במדבר, הרי שהם מתחת לענני הכבוד ותחת הנהגתו של האיש משה שהוא, בעצם, לא לגמרי איש ככל האדם. מכאן והלאה הם נכנסים לעולם של אחריות אישית, עבודה אישית, עולם הנעדר הרגשה של הגנה שחופפת עליהם ומצילה אותם מחטאיהם, מטעויותיהם ומכל הפגעים סביבם. במובן מסוים אלה הם דברי פרידה של אב לילדיו המתבגרים, כשהוא מסביר להם שמעתה הם הולכים לחיות בעולם אחר; בשום פנים לא עולם רע יותר, אבל עולם בהחלט שונה. מעתה הם נכנסים למערכת של חיים, שבה אנשים צריכים לעבוד כדי להתפרנס, לנהוג בדרך הישר כדי לא להינזק, להכיר את מקומם ולא לסטות מן הדרך.

....כל [שמשה ] רוצה לעשות הוא להסביר [לבני ישראל ] שהם עכשיו גדלים, ועומדים ברשות עצמם. ובסוף דבריו הוא גם אומר, כמו שהורים רבים אומרים לילדיהם במצב כזה: 'אני בטוח ששמעתם, אבל ספק אם הקשבתם, ואני יכול רק לאחל לכם שתעברו את המכשולים בחיים בצורה הטובה ביותר. אף על פי שהניסיון איננו מנבא רק טובות - זוהי דרכו של עולם'. דור חדש מגיע, ואחרי כל הזיכרונות וההתראות, ההוראות והאזהרות, בסופו של דבר הוא הולך לעשות את דרכו־שלו, את טעויותיו וגם את תיקוניו."*

שבת שלום

     ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 407, 408.