סיפתח סוג של

 "הרבי מקוצק, אחד מהוגי הדעות המקוריים ביותר שנולדו לעם היהודי, נאבק ונפתל עם הבעיות העמוקות ביותר של הקיום האנושי. לתובנותיו נודעת חשיבות רבה עבור ההגות הדתית המודרנית. על מנת לעמוד על טיבה של שיטת קוצק ולהיווכח בבירור ובמפורש בהיקפה, מן ההכרח לתרגם אותה ללשון המינוח הפילוסופי. אך איני רוצה לעשות זאת. שכן בהרקת  תוכנה של לשון התורה אל לשון המינוח החילוני הולכים לאיבוד הטעם והריח, והתוכן מסתלף בקלות רבה.

כל הבקי בפילוסופיה מודרנית יבחין מיד כי הרבי מקוצק עסק לפני למעלה ממאה שנה בסוגיות שכיום הן שאלות בוערות."

א. י. השל, קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום דניאל רייזר ואיתיאל הררי, ערך דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, עמ' 11

אלו דברים לשבת זכור - פרשת תצווה תשפ"ו

דברי הקדמה 

א. אלו דברים מורכב הפעם משני חלקים כפי שתראו להלן.

ב. בהזדמנות זאת, אני רוצה להודות לחברים ולחברות שמלווים אותי בתהליך ההכנה של אלו דברים, על הערותיהם המאירות, ובכלל.

חלק א 

אחרי שסיימתי לקרוא את דברי הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל בספרו "חיי עולם", על הפרשה, רשמתי הדברים הבאים:

לפעמים העיקר חסר מן הספר.

יש לזה מגוון סיבות. אחת מהן היא המציאות המשתנה.

בני אדם מתקשים "לקרוא" את המציאות.

זהו חלק מאנושיותם.

הקושי הזה הוא חלק מאנושיותנו.

ועם זאת, המאבק - או הניסיון  לקרוא את המציאות הוא חלק לא פחות מאנושיותנו.

דור דור ודורשיו.

הקשיים והניסיונות להיאבק בהם - או לפתור אותם - אינם ייחודיים לדור שלנו.

אלה אמנם, דברים כללים.

משוררים וסופרים, משתדלים להיזהר מהכללות ולהשיר מבטם אל הפרטים. כך למדתי מדברים שכתב צ'סלוב מילוש בהקדמה לאנתולוגיה של "שירה בינלאומית" שערך לפני כעשרים שנה ( A Book of Luminous Things ). וכן מדברים של הסופר האמריקאי פיליפ רות' באחד הראיונות גם כן, מלפני כמה שנים.

אסיים עם שורות של משורר ישראלי אחד, ישראל אלירז.

"וצריך להעשות בן חורין באמת.

צריך תמיד ( גם בשגגה ) להיות

מה שהיינו

לפני הרגע בו שכחנו

מי אנחנו."*

*ישראל אלירז, "לפני הדלת, מעבר לקיץ", הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 57

חלק ב 

כשקראתי בפעם הראשונה השנה את דברי הרב עדין על הפרשה הרגשתי וגם כתבתי ש"העיקר חסר מן הספר " ( לעיל - חלק א ). 

מה כביכול אותו עיקר ? 

הפן האתי. 

כששבתי ועיינתי  בפעם השניה השבוע  בדברי הרב הבנתי שטעיתי. 

לא העיקר חסר מן הספר אלא  - הפרטים הטכניים המרובים לגבי המשכן ועשייתו -  הם הם העיקר.

וכך גבר בי התימהון.

שבת שלום

    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת תצווה - שבת זכור - תשפ"ו

אחרי שסיימתי לקרוא את דברי הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל בספרו "חיי עולם", על הפרשה, רשמתי הדברים הבאים:

לפעמים העיקר חסר מן הספר.

יש לזה מגוון סיבות. אחת מהן היא המציאות המשתנה.

בני אדם מתקשים "לקרוא" את המציאות.

זהו חלק מאנושיותם.

הקושי הזה הוא חלק מאנושיותנו.

ועם זאת, המאבק - או הניסיון  לקרוא את המציאות הוא חלק לא פחות מאנושיותנו.

דור דור ודורשיו.

הקשיים והניסיונות להיאבק בהם - או לפתור אותם - אינם ייחודיים לדור שלנו.

אלה אמנם, דברים כללים.

משוררים וסופרים, משתדלים להיזהר מהכללות ולהשיר מבטם אל הפרטים. כך למדתי מדברים שכתב צ'סלוב מילוש בהקדמה לאנתולוגיה של "שירה בינלאומית" שערך לפני כעשרים שנה ( A Book of Luminous Things ). וכן מדברים של הסופר האמריקאי פיליפ רות' באחד הראיונות גם כן, מלפני כמה שנים.

אסיים עם שורות של משורר ישראלי אחד, ישראל אלירז.

"וצריך להעשות בן חורין באמת.

צריך תמיד ( גם בשגגה ) להיות

מה שהיינו

לפני הרגע בו שכחנו

מי אנחנו."*

שבת שלום

   ג'ף

*ישראל אלירז, "לפני הדלת, מעבר לקיץ", הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 57

אלו דברים לשבת פרשת תרומה תשפ"ו

קטע דברים מתוך דברי הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל על הפרשה:

"ההבדל בין [ה]מתנות [התרומה] הוא בשאלה כמה אדם מוכן לתת, וכנראה שהשלמות של המשכן דורשת את כל סוגי הדברים. היא דורשת את העִזים, והיא דורשת את הכסף הגדול; היא דורשת דברים שצריך לחפש אותם במטמונים ושצריך לחזר אחריהם בכל העולם, והיא דורשת עצי שיטים שכל אחד יכול לאסוף ליד הבית. אין לאנשים מידה אחת שאפשר למדוד באותו אופן. המבנה של המשכן מבוסס על כך שהכלל השלם של עם ישראל בונה אותו, וכל אחד יכול לתת את חלקו, מהחומרים הכי פשוטים עד ליקרים ביותר. אי אפשר לתבוע מאף אחד, מפני שאי אפשר לדעת מה החלק שיש לו בבניין, וזה מה שיוצר את ה'ושכנתי בתוכם' בצורתו הנכונה ביותר."*

שבת שלום

   ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 169

אלו דברים לשבת פרשת תרומה תשפ"ו ט

"עת לעשות לה', הפרו תורתך."

מה פירוש הדברים ?

האם יש לאמירה זו משמעות עבור מי מאתנו היום ?

"משנכנס אדר מרבים בשמחה".

מה פירוש הדברים ?

מה  הם אומרים  עבורנו כיום ?

האם אפשר בכלל לדבר בימינו על כלל, כלל ישראל ? כלל אזרחי המדינה ?

אני משוכנע בחוסר התועלת - ואולי נכון יותר לומר חוסר התוחלת של 99% מן הדברים המתפרסמים במסגרת השיח הציבורי במדיה, באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות.

כיצד אם כן, יתקיים שיח ציבורי אמיתי - החלפת דעות, שכנוע, בירור עמדות ?

כל מי שעיניו בראשו ואוזניו כרויות למה שמתרחש יודע שהשאלה הזו מציבה בפנינו בעיה קשה, ופתרונה - לי לפחות - אינו ברור.

אם למי מן הקוראות והקוראים יש הצעה לפתרון - אשמח לשמוע.

שבת שלום

   ג'ף

אלו דברים לכ"ו שבט תשפ"ו

 ( המשך מאל"ד לכ"ד שבט )

"Habakkuk's vision remains unknown to us. Its content is not put into words. It clearly was a vision of redemption at the end of days. There is an answer to Habakkuk's question. It is an answer, not in terms of thought, but in terms of events. God's answer will happen, but it cannot be spelled out in words. The answer will surely come; 'if it seem slow, wait for it.' True, the interim is hard to bear; the righteous one is horrified by what he sees. To this the great answer is given: 'The righteous shall live by his faith.' It is an answer, again not in terms of thought, but in terms of existence. Prophetic faith is trust in Him, in Whose presence stillness is a form of understanding.

The Lord is in His holy temple;

Let all the earth keep silence before him !

Habakkuk 2:20

A.J, Heschel, The Prophets, JPS, p. 143

תרגום:

החזון של חבקוק נותר עלום עבורנו. תוכנו אינו ממולל. בבירור היה זה חזון גאולה של אחרית הימים. ישנו מענה לשאלה של חבקוק. מדובר במענה לא במונחים של מחשבה אלא במונחים של אירועים. מענה ה' יתרחש, אבל הוא אינו ניתן לביטוי במילים. המענה בוא יבוא; 'אפ יתמהמה חכה לו'. אמת, קשה לשאת את זמן הביניים; המדיק נחרד ממראה עיניו. לזה ניתנת התשובה הגדולה: 'צדיק באמונתו יחיה'. זהו מענה, שוב לא במונחים של מחשבה אלא במונחים של קיום. אמונה נבואית משמע אמונה בקב"ה, במי שבנוכחותו דממה היא סוג של הבנה.

וַה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ: 

 הַס מִפָּנָיו, כָּל הָאָרֶץ. 

חבקוק ב: כ

מראה המקום של הטקסט של השל  לעיל באנגלית

אלו דברים לכ"ד שבט תשפ"ו

 המשך לאל"ד מכ"ג שבט

"There is darkness in the world and anguish in the heart. Should one abandon God and burn incense to net and seine ? Should one abandon mercy ?

In his anguish Habakkuk decides to wait for another encounter with God.

השל מביא כאן בתרגומו את פסוק א לפרק ב  - ראו נא להלן בעברית

Two things he wishes to know: God's worגs and his own answer, for the first is meaningless without the second. This is the insight Habbakkuk receives: 

 כאן מביא השל דברים מתוך  פסוקים ב-ד לפרק ב( בתרגומו לאנגלית ), ראו להלן בעברית

תרגום:

חשיכה יש בעולם ויגון בלב. האם על האדם לזנוח את הקב"ה, האם עליו להקטיר קטורת למכמורתו ולרשתו ? האם על האדם לזנוח את הרחמים ?

ביגונו מחליט חבקוק להמתין למפגש נוסף עם הקב"ה.

עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה,

וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר; 

וַאֲצַפֶּה, לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי,

וּמָה אָשִׁיב, עַל תּוֹכַחְתִּי.

חבקוק ב: א

שני דברים מבקש חבקוק לדעת: את דבר ה' ואת תשובתו - מענהו שלו, כיוון שהראשון הוא חסר משמעות ללא השני. זוהי התובנה מקבל חבקוק:

כְּתֹב חָזוֹן,

וּבָאֵר עַל הַלֻּחוֹת

לְמַעַן יָרוּץ, קוֹרֵא בוֹ.

כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד,

וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב;

אִם יִתְמַהְמָהּ, חַכֵּה לוֹ

כִּי בֹא יָבֹא, לֹא יְאַחֵר.

הִנֵּה עֻפְּלָה, לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ; 

וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה.

חבקוק ב: ב-ד

המשך בלנ"ד בימים הקרובים