מנוחה אסכולה פנץ הלכה לעולמה היום.
שורשיה של מנוחה בוורשה, עיר הולדתו של השל,
סיפורה של מנוחה הוא סיפור חיים מופלא שמסופר בין כתלי בית עתיד במדבר , שתרומתה של מנוחה היתה מכרעת להקמתו של הבית הזה. תולדותיה של מנוחה מקפלים בתוכם את תולדות עם ישראל, משואה לתקומה, על הצדדים האפלים ביותר של השואה, צדדים שלא נמוגים, ונותנים את אותותיהם יום יום בחיי הניצולים ובחיי משפחותיהם; על הצדדים המוארים של יהדות אירופה המפוארת שלפני המלחמה, אותה יהדות שהשל שר לה שיר הלל בספרו "שמיים על הארץ" ועל הצדדים של גבורה, שבאים לידי ביטוי גם כן, על בסיס יום יומי בחיי העם ששב לציון וזכה לעצמאות מדינית, מתש"ח עד ימינו אנו ואילך.
מנוחה היתה אשה אצילית.
במסגרת זו - רשימות על השל - ולזכרה נביא דברים שכתב השל על האצילות, במאמר שנקרא "פיקוח נשמה".
יהיו הדברים לעילוי נשמתה של האשה היקרה הזאת, השותפה לדרך והחברה שלנו, מנוחה:
תכלית היהדות היא להצמית את יצר השיגעון הרובץ לפתח נשמתו של אדם, להשכין משהו מעולם האצילות בעולם העשייה, ולהכשיר את הנפש ליהנות מזיו העדן בעולם הזה.
אצילות, מה משמעותה ? אציל הרוח הוא האיש, אשר עושרו הגנוז עולה על עושרו הנראה, אשר נכסיו הטמונים מרובים על הגלויים, אשר הטפח שהוא מכסה רב מן הטפחיים שהוא מגלה. אין העדינות מצויה אלא במקום אשר הפנימיות מרובה על החיצוניות, הסוד מרובה על הפשט, העמקות על הרחבות. האצילות היא הריווח , העולה לנשמה, כשהיא מחליפה את הארעי בקבע, את המועיל בחשוב.
א.י. השל , פיקוח נשמה, מתוך אלוהים מאמין האדם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, ובעריכת דרור בונדי, עמ' 49 - 50
יהי זכרה ברוך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה