במישור הפוליטי אוהבים אנחנו בעיקר להאשים.
הימין מאשים את השמאל. השמאל מאשים את הימין.
הערבים מאשימים אותנו. אנחנו מאשימים את הערבים.
על ימין ועל שמאל אנחנו אוהבים להאשים את כולם.
חוץ מאת עצמנו. להאשים את עצמי ?! הס מלהזכיר.
אמנם לפני 48' ייתכן והיהודי לקח על עצמו את אשמת העולם.
היהודי אולי כן ...הישראלי ?! מה פתאום !?
"אשמנו, בגדנו, גזלנו, וכו' " חלק מאתנו אומרים את המילים האלו
בשחרית ובמנחה. אז מה ? מישהו באמת מתכוון לזה ? ובכלל מה זה
אומר ? חוצמזה - אשמה זו עניין לישו ולנוצרים לא ?
לאט לאט לך גודמן אתה סותר את עצמך.
זה מזכיר לי קראתי בשבת שעברה את המונולוג שדויד גרוסמן
כתב ב"סוס אחד נכנס לבר" - מפי הימין נגד השמאל.
תקראו . שווה.
המונולוג שאני כתבתי לעיל, ( להבדיל כמובן) הוא כולו הקדמה לדברים הבאים של פנחס
שדה. אני מודה, הדברים לעיל יצאו קצת משליטה, באו ממקום של
אבדן שליטה, קצת מכוון אפילו, משחרר.
קברנו היום את מנוחה אסכולה פנץ ז"ל. אשה מיוחדת במינה.
כתבתי עליה בקצרה, כאן בבלוג, ברשומה שנקראת "רשימות על השל (11)".
תוכלו לראות שם.
נזכרתי השבוע במשפט שקראתי פעם של פנחס שדה.
"אלוהים מדבר אלינו בשתי מילים בלבד: אהבה ומוות".
חשבתי כמה שהמשפט הזה נכון. חיפשתי בספרים של פנחס שדה שיש לי על המדף
ולא מצאתי את המשפט הזה. לפני כמה דקות נזכרתי באיזה ספר ראיתי אותו.
מדובר בספר חשוב ונשכח בעריכת סופר שהיום נוהג לכנות את עצמו "סופר נידח",
אהוד בן עזר שמו. שם הספר:"אין שאננים בציון". הספר מכיל ראיונות עם אנשי רוח
סביב נושא המצוין בתת כותרת של הספר: שיחות על מחיר הציונות.
האם יש קשר בין השיחות, או נקודת המוצא של מי שיערוך ספר בנושא כזה למונולוג שבפתיח? ככל שכן זהו קשר שבדיעבד מבחינתי.
להלן אביא קטעים אחדים מתחילת הראיון עם פנחס שדה כפי שהוא מופיע בספר.
לא לכל הדברים אני מסכים (בחלק מהמקומות להלן רשמתי את אי ההסכמה שלי בסוגריים מרובעים). מפאת המשפט ההוא על אהבה ומוות, מפאת מצב העניינים בעולם לעת הזאת, מפאת חשיבותו של הספר הנשכח - חשבתי לנכון להביא את הדברים בכל זאת:
בן עזר שואל: "מה אתה רואה במלחמה בין ישראל לערבים ?
שדה משיב: "מלחמה אינה דבר טוב או רע [לא מסכים]. גם שלום איננו דבר רע או טוב [לא מסכים].יש לבחון כל דבר לגופו. באשר למלחמה כשלעצמה, הרי היא בטבעם של האנושות ושל הטבע, לא אנחנו בראנו אותה ולא אנחנו נחסל אותה.[לא מסכים]. ההיסטוריה והטבע אינם מסיבת קוקטייל. אלא מאבק מתמיד ואפל המבטא את מצבו המהותי של האדם; ובמצב המהותי כלול המוות, שיבוא על כולנו במוקדם או במאוחר., והוא חלק מתעלומת הקיום. אני חושב שאלוהים מדבר אלינו בשתי מלים בלבד: המלה האחת היא אהבה, והמלה השנייה היא מוות. ועל כן כל שאר המלים אינן חשובות. ובעצם ככל שאני חושב על זה יותר, כן קשה לי להניח שאלוהים זקוק לשתי מלים [לא מסכים]; וייתכן אפוא ששתי המלים הללו, הנראות לנו כשתי מלים, באמת אינן אלא מלה אחת."
כאן , נעשה ברשותכם אתנחתא , ונמשיך בהזדמנות קרובה אינשאללה.
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה