הפרק הראשון בקובץ שירים מכל העולם שערך צ'סלוב מילוש נקרא "התגלות" Epiphany.* מילוש מסביר בדברי הקדמה שלו שם שמדובר בתופעה יום יומית לכאורה שמכילה בתוכה מימד נשגב.
נזכרתי בכך כשקראתי את הדברים הבאים של אפלפלד בפרק 50 לספרו "האיש שלא פסק לישון":
המספר, גבר צעיר, עולה חדש שנפצע באחד הקרבות הראשונים במלחמת השחרור, נמצא בבית הבראה יחד עם אחרים שמכונים "מבריאים". לצד ההתמודדות עם הפציעה מנסה המספר לרכוש לו מיומנויות של סופר בשפה העברית, שאינה שפת אימו; ואחת הדרכים שלו לכך היא באמצעות העתקת קטעים שלמים מהתנ"ך ויצירות אחרות בעברית
"היתה לי שיחה ארוכה עם אחד המבריאים שהדהים אותי בהבחנותיו. כשגיליתי לו שאני מעתיק מספר שמואל ומהסיפור 'בדמי ימיה', התבונן בעיני, בלא שמץ של התנשאות, ואמר, שזו הדרך הנכונה לקנות את האותיות העבריות. 'מי הורה לך לעשות כן.'
'אני עצמי.'
'השפה העברית יש לה סודות רבים ועלינו להתקרב אליה בענווה, כמו אל כתבי קודש. אתה מרגיש את הסודות,' תמה בלחש.
לא ידעתי מה לומר ואמרתי, ' אני מרגיש כי ההעתקה מקרבת אותי אל האותיות.'
'אתה עושה זאת בדרך הנכונה,' חזר וחיזק את ידַי. האיש לא דיבר כדרך שמדברים כאן ושאלתי בזהירות, 'מאין אדוני.'
' מכפר קטן בקרפטים,' גילה לי, 'למדתי עברית מהתפילה, שלוש פעמים ביום התפללתי. פעם ידעתי את הסידור בעל פה. שנים של עבודה בפרדסים השכיחו מלבי לא מעט תפילות, ועכשיו הן לאט לאט חוזרות אלי. לימודי ילדות אינם נמחים בנקל.'
'אצלנו בבית לא התפללו.'
'גם אני לא ידעתי להעריך את התפילה. האמנתי כי עבודת האדמה תרפא את כל מכאובי הגוף והנפש ושרתי כמו כולם, באנו ארצה לבנות ולהיבנות, ושמחתי לכנות את כלי העבודה במילים עבריות כאילו היו כלי קודש: טורייה, מכוש, מעדר, את חפירה, מגרפה. האנשים, לדאבוני, אינם זהירים בלשונם, עקרו מילים מן הספרים העתיקים והטילו אותן בשדה פתוח וברחוב רועש. מילים שהיו גנוזות בספרים מורגלות לאוויר אחר. אסור לתלוש אותן ביד רמה.'
'עד כמה מותר להשתמש בהן,' נגררתי אחר קולו.
'רצוי בזהירות רבה,' דיבר אלי בלחש.
לא ירדתי לסוף דעתו, אבל חשתי שדבריו נוגעים במה שאני רק ניחשתי, ולא ידעתי לתת לו מבע.
'מה ברצונך לכתוב,' שאל אחר שתיקה.
'על חיי הורי ועל חיי,' נפלט משפט זה מפי, שלא חשבתי עליו.
'אבל אתה אדם צעיר, אצל אדם צעיר אין מוקדם או מאוחר.'
'את ימי הילדות שלי הנחתי בשיפולי הקרפטים והם מצפים שאשוב אליהם.'"^
את המשך הדברים שעוסקים עוד בעקיפין בחזרה בתשובה ובמישרין ב"מחילה", נביא ב"אלו דברים" שלקראת שבת שובה.
כתיבה וחתימה טובה
שנה טובה
ג'ף
* A Book of Luminous Things, An International Anthology of Poetry, Ed. C Milosz, Houghton Mifflin Harcourt Publishing Co. p. 4
^ אהרון אפלפלד, "האיש שלא פסק לישון", כנרת, זמורה־ביתן, דביר - מוציאים לאור בע"מ, עמ' 158-157
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה