אחרי הקדמה קצרה, שבה אומר ישיעהו לייבוביץ [ש] " כמעט תרפינה ידי אדם אשר מוטל עליו להגיד משהו בשלוש-עשרה דקות על שתי הסדרות [אחרי מות וקדושים ]" ממשיך ליבוביץ ב"ספר הדק" שלו ( בצבע כחול אדום צהוב -"הערות לפרשיות השבוע" ) על פרשות השבוע ( להבדיל מהספר העבה - שבצבע סגול - "שבע שנים על שיחות על פרשת השבוע" ) ואומר:
"ברצוני להתייחס אל מלא אחת בלבד, שהיא אמנם מעין מלת-מפתח בשתי הסדרות האלה, בלועזית היינו אומרים - ' מונח אופרטיבי': וזה מונח הקדושה.
הסדרה השניה פותחת בפסוק העצום: 'קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' אלוהיכם'. ובסדרה הזאת עצמה כנין הקדושה, או הקידוש של עם ישראל, חוזר ונשנה פעמים רבות:' והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה' אלוהיכם, ושמרתם את כל חקֻתי ועשיתם אותם, אני ה' מקדשכם...והייתם לי קדשים, כי קדוש אני ה'''; ועוד ועוד.
אלה הם צווים וייעודים נעלים ביותר, ועם זה אין כמותם פסוקים, ביטויים וניסוחים המסוכנים יותר מבחינת האמונה. שהרי הם ניתנים להתפרש, וכך פורשו - בשגגה, ולפעמים גם בזדון - כאילו יש בעם ישראל מטבעו משהו שמַקנה לו משמעות של קדושה. תפיסה זו משחררת את האדם מישראל מן האחריות, ומקנה לו בטחון לגבי דברים אשר אסור שיהיה האדם בעל בטחון לגביהם, משום שהם מן הדברים שהם מגמה ותכלית וחיוב ומשימה ופרוגרמה, ואינם נתונים. הפיכת מושג הקדושה, כתפקיד וכמשימה המוטלת על עם ישראל, לתכונה המושרשת וטבועה בעם ישראל - זו הפיכת האמונה לעבודת אלילים."*
וראו המשך הדברים שם*.
שבת שלום
ג'ף
*י. ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקדמון, עמ' 77 - 78
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה