השעה אינה מאוחרת ובכל זאת אני נזקק כעת, בשעת בוקר של יום ששי, ערב שבת פרשת שמיני, לברירת המחדל.
אחר שיחה מטלטלת של חמותי אתמול בערב של "זיכרון בסלון" שנדחה ביום, אירועים מאירועים שונים, ובעיקר ניסיונות בוסר להגיע לעיבוד כל אלה ולקוהרנטיות הנכספת, ברירת המחדל היא שירה.
ברקע "וידום אהרן" ואסון מות שני בניו בהקריבם "אש זרה".
ברקע רחובות הומי אדם של ברלין בשנות השלושים של המאה הקודמת
ברקע הצנזורה והחובה להתנגד לה
ברקע אויר קר שנכנס מהחלון הפתוח לעבר רח' קרן היסוד לא רחוק מבלפור
ברקע זכרון המעברות, רצון טוב שהשתבש בדרך ומורכבות אנושית מתעתעת.
"היה מלומד גוי שכתב ספר על התנ"ך", מספר הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ בפרק ב"חיי עולם" שעוסק בפרשת מות בני אהרון, " והוא כותב שאחד המזמורים היפים ביותר בספר תהילים, הוא מזמור מספר מאה ארבעים וחמש. העניין הוא, שמי שאומר אותו שלוש פעמים ביום, או יותר, לכל היותר מבחין בכך שהוא כתוב לפי סדר הא"ב. מאיפה זה נובע ? הוא כבר לא יכול לשים לב מה נאמר בו, לא מפני שהוא לא יודע אותו בעל פה, אלא דווקא מפני שהוא יודע אותו בעל פה....
בעיה זו שייכת גם בדברים כלליים ביותר." ממשיך הרב עדין וכותב שם, "בימינו יש דבר כזה שקוראים לו דתיים, ובתוכם יש כאלה שקוראים להם, או שהם קוראים לעצמם, 'בני תורה', ויש בהם גם כאלה שבאמת עוסקים בתורה ברצינות. הבעיה של הקבוצה הזו היא אותה בעיה שעמדה ביסוד העניין של חטא בני אהרן - 'בקרבתם לפני ה'...כל אדם הוא בצד זה או אחר מן הקרובים, והוא צריך תמיד לזכור שלמרות שהוא אולי יודע מה שנעשה מאחורי הקלעים, נדרש ממנו שלא לאבד את רגש הכבוד, את חרדת הקודש. אסור לו לאדם להרגיש שהוא פטור מהחובות של העמידה מרחוק, וזה בוודאי אחד הדברים הקשים ביותר לביצוע."*
ראו נא הדברים במלואם שם.
"בנפרד"
כותב צ'סלוב מילוש בשיר שנקרא "חשבון",
"הייתי דן בשביעות הרצון ובגאווה,
כאשר הייתי זה שנדמה לו
ועל כן הוא פוסע בגאון ובלי חשד"
"כבר לא אכתב"
מסיים מילוש את השיר,
"את דברי ימי טיפשותי.
כי מאוחר ואל האמת קשה להגיע."^
שבת שלום
ג'ף
*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוך המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 250-249
^"אור יום", קובץ שירי צ'סלוב מילוש בתרגומו של דוד וינפלד, בהוצאת אבן חושן הוצאה לאור בע"מ, עמ' 171
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה