רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שלישי, 12 ביוני 2012

אילו זמנים אלו של אדריאן ריץ


שלשום התקיים בירוחם ערב יוצרים מקומיים בהנחיית דורון נשר. היום  מצאתי אתר עם קליפים של יוצרים באנגלית שמקריאים משיריהם. ראו למשל
http://www.poetryfoundation.org/features/video/27
להלן תרגום שלי של השיר
ג'ף


אילו זמנים אלו 
אדריאן ריץ

ישנו מקום בין שני עמודי עצים , שם גדל הדשא במעלה ההר
ורחוב המהפכה הישן שובר לתוך הצללים
קרוב למתנ"ס שננטש על ידי העשוקים
שנעלמו לתוך הצללים

טיילתי שם , קוטפת פטריות על קצה החרדה אך אל תטעו
אין זה שיר רוסי, אין זה מקום אחר. זה כאן
המדינה שלנו זזה קרוב יותר לאמת שלה עצמה ולחרדה
לדרכה להעלים אנשים

לא אומר לכם היכן המקום, הסבך החשוך של החורשה
הפוגש את  השביב הלא מסומן של האור -
צמתים רדופי-שדים, גן עדן דמוי עלה
יודעת אני מי מבקש לרוכשו, למוכרו ולהעלים אותו

ולא אומר לכם היכן זה אז מדוע אני מדברת אתכם
כלל ? כיוון שאתם עדיין שומעים כיוון שבזמנים כאלו
על מנת שתקשיבו, הכרח הוא
לדבר אודות עצים.


יום שני, 11 ביוני 2012

אלו דברים לשבת פרשת שלח תשע"ב


מרגלים.
להסתובב בין זרים ולצפות
ולחזור הביתה ולספר סיפור.
מי שחושב שמה שהוא רואה,על אחת כמה וכמה שמה שהוא מספר
אחר כך, הוא אמת, האמת  לאמיתה - טועה.
זה כל הסיפור.
סיפור המרגלים.
אבל מה לעשות ?
אנחנו אוהבים ואולי אף צריכים
להסתובב בין זרים,
בקניונים וברחובות ראשיים,
להתבונן, בלתי נראים
רחוקים מהבית
תיירים.
לחזור עם מזכרות ולספר
סיפורים, על מה שעשינו, ועל מה שרצינו לעשות
ולא עשינו.
מרגלים.
העונש הוא גדול, למי שנתפש
לפום צערא אגרא ?
מגדולי האומה היו
ואם בארזים נפלה שלהבת ...
יכול להיות שאנו חיים, בתחרות
תחרות על סיפורים... ואחד האתגרים
הוא לבחור נכון, איזה סיפור
לספר ולאיזה סיפור להקשיב
ואיזה סיפור לשאת איתנו.
לצד סיפורי הקנגרו של יפה כהן,
סופרת מירוחם שהיא גם גננת
אני ממליץ על קבצי סיפורים חסידיים.
העולם היהודי במרבית ההסטוריה,
שלא כמו היום, היה נטול עוצמה מדינית.
היינו בין המגורשים ולא בין המגרשים.
ועל כן נזקקנו בעיקר להומור,
לספר לעצמנו סיפורים, ובכל קלחת הקוזאקים,
לא היה מרחב לקחת את עצמנו ברצינות רבה
מדי.


שבת שלום
ג'ף

יום רביעי, 6 ביוני 2012

אלו דברים לשבת פרשת בהעלותך תשע"ב


וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.   דַּבֵּר, אֶל-אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו:  בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.  וַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן--אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', אֶת-מֹשֶׁה. וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב, עַד-יְרֵכָהּ עַד-פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא:  כַּמַּרְאֶה, אֲשֶׁר הֶרְאָה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה--כֵּן עָשָׂה, אֶת-הַמְּנֹרָה.



בימים טובים אני שואל  את עצמי, מנין הגאונות ? מנין גאוניותו של בוב דילן ? מנין התובענות שלו לגבי הטבע האנושי, לגבי עיוותי "מערכות הצדק"; האטימות אנושית מן הצד האחד ומעיינות האהבה  והרגישות האנושית מן העבר השני.

You said you'd never compromise
With the mystery tramp, but know you realize
He's not selling any alibis
As you stare into the vacuum of his eyes
And say do you want to make a deal?

אמרת שמעולם לא תתפשרי
, עם הנווד המסתורי אך כעת את מבינה
אין הוא מוכר אליביים
בהביטך לוואקום בתוך עיניו
ואת אומרת: התרצה לעשות עסקה ?

קטע השיר הזה "בא אלי" כאשר צפיתי בשיג ושיח משפטי - לא בין  כתלי בית המשפט אלא במשרד כלשהו. בעל הסמכות המשפטית היה רחוק מרחק מזרח ממערב מאותם בעלי  שררה עם "עיני ואקום", אך מאחר ובעבר נתקלתי לא פעם  - במפגשים כאלו ואחרים - כמו כולנו - באטימות שמזהים אותה על ידי הואקום בעייניים שדילן מתאר כאן, נזכרתי בשיר הזה,לשמחתי, על דרך השלילה.
המאבק לצדק מקומי, נקודתי הוא מאבק סיזיפי ומתמשך והוא מונח לפתחו של כל אחד מאתנו. לא רק לפתחם של  עורכי דין ושופטים.
המחשבות על צדק - צדק נקודתי - הזכירו לי דברים של אברהם יהושע השל על מושג אחר, חמקמק אף יותר מאשר הצדק - וזהו - האמת.
ואלו מדברי השל  (בתרגום חופשי שלי ) לקראת סוף ספרו האחרון , על משמעותה של הגותו של הרבי מקוצק עבור "האדם המודרני"

"על מנת להבין את הקוצקר או קירקאגרד," אומר השל " עלינו ללמוד לזנוח את הדעה שהדת היא פשוט מוסר בנגיעות של רגש. מעל לכל מדובר בעולם לעצמו, עולם פרטי, תחום סודי של יחס בין הקב"ה לאדם. הכלל העליון בעולם זה, איננו שלטון היופי אלא שלטון האמת - מעלה הפכפכה אמנם, אך התעלות באה אך ורק באמצעותה של האמת, התעלות המעלה את האדם לדרגת השכינה."
Nobody feels any pain
Tonight as I stand inside the rain
Ev’rybody knows
That Baby’s got new clothes
But lately I see her ribbons and her bows
Have fallen from her curls
She takes just like a woman, yes, she does
She makes love just like a woman, yes, she does
And she aches just like a woman
But she breaks just like a little girl

אף אחד אינו חש בכאב
הלילה בעומדי בתוך הגשם
כל אחד יידע
שלחמודה שלי בגדים חדשים
אבל לאחרונה אני רואה שהעיטורים והסרטים
 נשרו מתלתליה.
היא לוקחת כמו אשה , כן כן
היא עושה אהבה, כן כן, כמו אשה
והיא כואבת כמו אשה
אך היא נשברת, אה היא נשברת
כמו ילדה קטנה

תמיד הבנתי את האטימות שדילן מדבר עליה בשיר הזה כאטימות כלפי הזולת. (לאחרונה חשבתי שאולי זו אטימות שנובעת מ"סוטול"). 
אחת התרופות החזקות ביותר עלי אדמה, לאטימות היא השירה והמוסיקה. ויש אומרים - האור.


בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.  וַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן--אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', אֶת-מֹשֶׁה. וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה 



שבת שלום
ג'ף 




יום שישי, 1 ביוני 2012

יום רביעי, 30 במאי 2012


Wordle: Untitled

אלו דברים לשבת פרשת נשא תשע"ב

היה קשה להחליט השבוע על מה לכתוב. אינני יודע למה אבל אני משער שהעניין קשור לאיזו עייפות, עייפות שנובעת מעומס עבודה.
נשכבתי על הספה ועיינתי בשני ספרים, איתם אני בדרך כלל מתחיל את העיון בפרשת השבוע, במצבים כאלו, של עייפות. הספר האחד הוא, כפי שאני מכנה אותו "הספר הכחול הקטן של לייבוביץ " -




והספר השני, נקרא "חוט של חסידות" של שלמה שוק -


הבלוג הזה, מסתבר שהוא מתאים לשבוע הספר הבא עלינו, עוד מעט.
בכל מקרה, בשני הספרים, מצאתי דברים של טעם, מכיוונים מאד מאד שונים, על פרשת השבוע.הפרשה מסתיימת בפסוק  הבא:

וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, לְדַבֵּר אִתּוֹ, וַיִּשְׁמַע אֶת-הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת, מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים; וַיְדַבֵּר, אֵלָיו.

ליבוביץ  ממקד את דבריו  בשתי מילים בפסוק  -" הַקּוֹל מִדַּבֵּר "-  משום שלדבריו "בהבנת המילים האלה והפסוק במסגרתו הן מופיעות קשורות הנחות וסברות מעמיקות וחמורות מאד בבעיות האמונה בהתגלות אלהית, בטיבה של התגלות אלהית ובדבר אלהים לאדם. לייבוביץ מציין כי הצורה הזאת של נטיית הפועל "דבר" - בהתפעל  מופיעה רק בעוד מקום אחד במקרא כולו - בפרשת המרכבה ביחזקאל.


כדי לעמוד על משמעות הדברים, לא די, לעניות דעתי, בדברים של ליבוביץ בספר הקטן הכחול הזה, אך זו נקודת התחלה טובה.

שלמה שוק , מתייחס גם הוא בדבריו על הפרשה לפסוק הזה. אומר שלמה שוק בהתייחסו לפסוק הנ"ל :  "סיכומה של פרשתנו הארוכה מסתיימת בדיבור הבלתי- מדובר בין ה' למשה...'משה שמע וכל ישראל לא שמעו' (יומא ד ע"ב). כיוון שהכל הולך אחר החיתום, ניתן לומר ששיא פרשת נשא הוא החשאיות המיוחדת שנרקמת בין עובד ה' לקונו בשפה ובעומק שאין לזולת נגיעה בו." ( שם עמ' 201)

וממשיך שלמה שוק ומספר :

"פעם שמעתי סיפור... שפעם חיו מלך ומלכה שאהבו זה את זו והיו שמחים ומאושרים. המלך היה מושל חכם ומדינתו שלווה ומשגשגת. היה רק חיסרון אחד שמנע מהמלכה את האושר השלם - המלך נראה כחסר עניין באל. הוא לא התנגד כלל שאשתו ונתיניו יעבדו את האל, אלא שהוא לא השתתף בפולחן. המלכה לא שמעה אותו קורא בשם אלוהיו, והצטערה על כך מאוד. בוקר אחד השכים המלך ועלה על חומת הארמון כדי לחוש את דופק החיים של נתיניו. בבוקר זה הוא הופתע לראות שנתיניו מקשטים את בתיהם ולובשים בגדי חג, אף שאין זה יום חג על פי לוח השנה. כשחזר לארמון שאל את יועציו לפשר הדבר, והיועצים הסבירו שהמלכה הכריזה על יום חג. המלך ביקש לראות את המלכה, והיא אכן אישרה שציוותה לחגוג את היום הזה כיום חג. כששאל אותה המלך לסיבת השמחה, השיבה : הלילה, כשהתהפכת בשנתך, שמעתי אותך לראשונה מבטא את שם האל בשנתך. נעשיתי כה מאושרת כי זה היה כל חפצי. 'מה !' זעק המלך, ' הנחתי לסוד הקשר שלי עם האלוהים להתחמק מלבי ולעבור את דל שפתיי ?!'...." 

או כמו ששר אהוד בנאי, ב"יוצא לאור" :

"השביל הזה מתחיל כאן 
בין סניף בנק למעין 
לא סלול, לא תמיד מסומן 
השביל הזה מתחיל כאן. "




                        שבת שלום
                             ג'ף







יום חמישי, 24 במאי 2012

אלו דברים לשבת פרשת במדבר ולחג השבועות תשע"ב



אומר אברהם יהושע השל באחד ממאמריו כך:

" לא האדם היחיד ולא דור יחיד, יכולים להקים את הגשר שמוביל לקב"ה. אמונה היא פועל היוצא מדורות רבים, מאמץ מצטבר של מאות בשנים."  (התרגום שלי - ג'ף)
ובמקור באנגלית :
Not the individual man nor a single generation by its own power can erect the bridge that leads to God

השבוע "עסקתי קצת" בעניני אמונה, בעקבות התאונה המחרידה בצפון  - בטבריה. אולי אפשר לומר "עסקנו" ? בכל אופן השל עסק רבות מאד בתרגום האמונה החסידית המובנת מאליה (?), לתוכה נולד, למונחים ש"האדם המערבי" והחברה המערבית יוכלו, "איכשהו", להתחיל לעכל. מונחים ש"איכשהו" יהיה בהם לגשר על השבר הבלתי נתפס של השואה.
אין לדבר על "הצלחה" של השל בנושא זה. יש לדבר על מבחן שעומד לפתחו של כל אחד מאתנו. עבודתו של השל היא
אחד הכלים לבניה העצמית של השקפת עולם שנדרשת ממילא מכל בן אנוש, בכל דור ודור. המיוחד ב"השל" לעניות דעתי, היא שהגותו מהווה בעיקר "חלון" לתוך עולם עשיר של הגות ועשייה יהודיות לדורותיה. השל נתן ביטוי בשפה שווה לכל נפש, לרעיונות שמצאו ביטוי חזק אצל הנביאים, אצל חז"ל, חכמי ימי הביניים ובעולם החסידות.

הציטוטים דלעיל הם מתוך מאמר שנקרא "אמונה", מאמר שהופיע לראשונה בשפה אנגלית ב 1944, ולאחר מכן בקובץ שפורסם אחר מותו של השל, שנקרא "הוד מוסרי ותעוזה רוחנית" ( גם הוא באנגלית בלבד לעת עתה).

לאחרונה, כפי שידוע אני מניח לקוראיי, פורסם קובץ מאמרים של השל בעריכת דרור בונדי. חלק מהמאמרים תורגמו על ידי דרור וחלק נכתבו במקור על ידי השל בעברית. כזהו מאמר  שנקרא "נשאת ונתת באמונה ?" אומר השל במאמר זה
את הדברים הבאים :

"מקורות הדת במעמקי המחשבה, בהסתכלות שלא ניתנה לביטוי, בתימהון בפני הפלא והמסתורין, שלמעלה מכל השגה והבעה. מכאן שתחיית הדת לא תבוא אלא על ידי חידוש המבוכה הפנימית; על ידי ייסורי המחשבה העומדת בפני הטמיר והנעלם שבכל דבר ודבר, לרבות הטמיר והנעלם שבמחשבה עצמה.
מתוך ייאוש העולה בד בבד עם התקווה, מתוך ייסורים ומבוכה, מתוך תשוקה וזמרה בוקעת האמונה באלוהים.....
.....
אני מתכוון לאמונה ההולכת בד בבד עם מבוכה, בקשה, חיפוש, התאבקות, ייסורי מחשבה, ואף ספקות משוקעים בה. אין האמונה מפלט, מחבוא, מקום להסתתר בו, אלא מחתרת, חתירה מתחת למושגים, שלכאורה הם נוחים, רצויים וערבים. אין האמונה עמידה אלא הליכה בדרך. תחילת האמונה מלחמה בסירוב להאמין במה שלא נראה לעיניים, במה שאינו מתקבל על הדעת השטחית. תחילת אמונה - מחאה נגד סילופים, הפסלים והאלילים העומדים לפנינו תמיד, ערעור והתנגדות בעצבים ובתרפים. ביצר העבודה הזרה, בנטייה להשתחוות לצלמים שלא פסקה."

אם בתחילת הדברים דברנו  על גשר, אני מבקש לסיים בדברים שכתב השל, במאמר הראשון הנ"ל, דברים שנדמה לי יש בהם ניחוחות מההלם התרבותי שפקד את השל בשנים הראשונות  שלו בארצות הברית , עוד בשנות מלחמת העולם השניה. אקדים תרגום (שלי) למקור:

"מתרשמים אנחנו מגורדי השחקים הרמים של העיר ניו יורק. עם זאת, לא הסלע של מנהטן ולא הפלדה של פיטסבורג, אלא החוק שבא מסיני, הוא הוא יסודם האמיתי. היסוד אמיתי שעליו עומדות ערינו הוא חופן רעיונות רוחניים."

We are impressed by the towering buildings of New York City. Yet not the rock of Manhattan nor the steel of Pitsburgh but the law that came from Sinai is their ultimate foundation. The true fondation upon which our cities stand is a handful of spiritual ideas.


הרב שמחה רוט ז"ל ממיסדי קהילת אפיקים בנגב בירוחם שהלך לעולמו השבוע השאיר נדבך מאד משמעותי בגשר הישראלי המתחדש בין עם ישראל לבורא עולם. על פועלו ראו http://www.bmv.org.il/ivrit/h-bio.html
 יהיה זכרו ברוך

שאלה פתוחה היא, שאלה המופנית לכל אחד מאתנו, מה תרומתנו אנו לאותו הגשר ?

                                                     שבת שלום וחג מתן תורה שמח !!
                                                                       ג'ף