אומר אברהם יהושע השל באחד ממאמריו כך:
" לא האדם היחיד ולא דור יחיד, יכולים להקים את הגשר שמוביל לקב"ה. אמונה היא פועל היוצא מדורות רבים, מאמץ מצטבר של מאות בשנים." (התרגום שלי - ג'ף)
ובמקור באנגלית :
Not the individual man nor a single generation by its own power can erect the bridge that leads to God
השבוע "עסקתי קצת" בעניני אמונה, בעקבות התאונה המחרידה בצפון - בטבריה. אולי אפשר לומר "עסקנו" ? בכל אופן השל עסק רבות מאד בתרגום האמונה החסידית המובנת מאליה (?), לתוכה נולד, למונחים ש"האדם המערבי" והחברה המערבית יוכלו, "איכשהו", להתחיל לעכל. מונחים ש"איכשהו" יהיה בהם לגשר על השבר הבלתי נתפס של השואה.
אין לדבר על "הצלחה" של השל בנושא זה. יש לדבר על מבחן שעומד לפתחו של כל אחד מאתנו. עבודתו של השל היא
אחד הכלים לבניה העצמית של השקפת עולם שנדרשת ממילא מכל בן אנוש, בכל דור ודור. המיוחד ב"השל" לעניות דעתי, היא שהגותו מהווה בעיקר "חלון" לתוך עולם עשיר של הגות ועשייה יהודיות לדורותיה. השל נתן ביטוי בשפה שווה לכל נפש, לרעיונות שמצאו ביטוי חזק אצל הנביאים, אצל חז"ל, חכמי ימי הביניים ובעולם החסידות.
הציטוטים דלעיל הם מתוך מאמר שנקרא "אמונה", מאמר שהופיע לראשונה בשפה אנגלית ב 1944, ולאחר מכן בקובץ שפורסם אחר מותו של השל, שנקרא "הוד מוסרי ותעוזה רוחנית" ( גם הוא באנגלית בלבד לעת עתה).
לאחרונה, כפי שידוע אני מניח לקוראיי, פורסם קובץ מאמרים של השל בעריכת דרור בונדי. חלק מהמאמרים תורגמו על ידי דרור וחלק נכתבו במקור על ידי השל בעברית. כזהו מאמר שנקרא "נשאת ונתת באמונה ?" אומר השל במאמר זה
את הדברים הבאים :
"מקורות הדת במעמקי המחשבה, בהסתכלות שלא ניתנה לביטוי, בתימהון בפני הפלא והמסתורין, שלמעלה מכל השגה והבעה. מכאן שתחיית הדת לא תבוא אלא על ידי חידוש המבוכה הפנימית; על ידי ייסורי המחשבה העומדת בפני הטמיר והנעלם שבכל דבר ודבר, לרבות הטמיר והנעלם שבמחשבה עצמה.
מתוך ייאוש העולה בד בבד עם התקווה, מתוך ייסורים ומבוכה, מתוך תשוקה וזמרה בוקעת האמונה באלוהים.....
.....
אני מתכוון לאמונה ההולכת בד בבד עם מבוכה, בקשה, חיפוש, התאבקות, ייסורי מחשבה, ואף ספקות משוקעים בה. אין האמונה מפלט, מחבוא, מקום להסתתר בו, אלא מחתרת, חתירה מתחת למושגים, שלכאורה הם נוחים, רצויים וערבים. אין האמונה עמידה אלא הליכה בדרך. תחילת האמונה מלחמה בסירוב להאמין במה שלא נראה לעיניים, במה שאינו מתקבל על הדעת השטחית. תחילת אמונה - מחאה נגד סילופים, הפסלים והאלילים העומדים לפנינו תמיד, ערעור והתנגדות בעצבים ובתרפים. ביצר העבודה הזרה, בנטייה להשתחוות לצלמים שלא פסקה."
אם בתחילת הדברים דברנו על גשר, אני מבקש לסיים בדברים שכתב השל, במאמר הראשון הנ"ל, דברים שנדמה לי יש בהם ניחוחות מההלם התרבותי שפקד את השל בשנים הראשונות שלו בארצות הברית , עוד בשנות מלחמת העולם השניה. אקדים תרגום (שלי) למקור:
"מתרשמים אנחנו מגורדי השחקים הרמים של העיר ניו יורק. עם זאת, לא הסלע של מנהטן ולא הפלדה של פיטסבורג, אלא החוק שבא מסיני, הוא הוא יסודם האמיתי. היסוד אמיתי שעליו עומדות ערינו הוא חופן רעיונות רוחניים."
We are impressed by the towering buildings of New York City. Yet not the rock of Manhattan nor the steel of Pitsburgh but the law that came from Sinai is their ultimate foundation. The true fondation upon which our cities stand is a handful of spiritual ideas.
הרב שמחה רוט ז"ל ממיסדי קהילת אפיקים בנגב בירוחם שהלך לעולמו השבוע השאיר נדבך מאד משמעותי בגשר הישראלי המתחדש בין עם ישראל לבורא עולם. על פועלו ראו
http://www.bmv.org.il/ivrit/h-bio.html
יהיה זכרו ברוך
שאלה פתוחה היא, שאלה המופנית לכל אחד מאתנו, מה תרומתנו אנו לאותו הגשר ?
שבת שלום וחג מתן תורה שמח !!
ג'ף
