תוך כדי עיון ב"מצבי רוח" ליואל הופמן אני נזכר בדברים שקראתי על קפקא מאת שרה לייב בפרק האחרון לספרה "עולמו של קפקא":
"'אין אני כלום, אלא ספרות ואיני יכול ואיני רוצה להיות משהו אחר'. כך כתב קפקא ביומנו, והגדרה זו הייתה מדויקת להפליא. קפקא היה סופר, שבזכות יצירתו ניתנה לנו האפשרות לעתים קרובות, לחוש מקרוב את החוויה הנדירה של חדירה למהות הכתיבה הספרותית. הכתיבה הייתה עבורו 'צורה של תפילה', החוויה היחידה של חייו, האמצעי היחיד לקרוא תיגר על המציאות הנתונה ולחפש בעזרתה את הדרך לגאולה. מעל הכול, הייתה הכתיבה עבור קפקא תשוקה אובססיבית, עבודת קודש כמו לימוד התורה שעליה שקדו אבותיו הלמדנים מצד אמו. הוא היה מודה לה עד כאב וכתב ביומנו: 'בזוי ולא מוכחש, העולם הכביר שבראשי, אבל איך להשתחרר ולשחרר אותו מבלי להיקרע, מוטב פי אלף להיקרע מלעצור אותו או לקבור אותו בי, הרי לשם כך אני נמצא כאן' ( יומנים 21 ביוני 1913, עמ' 239 )".*
הופמן כתב על ספרות, מצד אחד, את הדברים הבאים:
"[7] כמה עלובה הספרות. אנחנו סוחרים בבדים שעליהם מצוירת שמש ואיש אינו נושא עיניים."^
מצד שני, הוא כתב:
"[144] כי פעם נסענו באוטובוס מטבריה לתל אביב ועל
ידנו ישבה אשה שעל ברכיה היה סל גדול של
ביצים.
לא דיברנו כלל אבל בכפר תבור היתה בינינו
קִרבה גדולה ובַחדֵרָה כבר לא יכולנו ( כלומר אני
לא יכולתי) לדַמות בנפשנו שאנחנו מהלכים בעולם
הזה לבד."^
לכתחילה, התכוונתי להביא כאן את פסקה 144 במלואה. אלא ש"תוך כדי", ולמעשה
לפני שרשמתי את הדברים, עיינתי בכתבים שונים של ויטגנשטיין, בהערות על "ויטגנשטיין" וב"קולות האדמה".
אלו הסיחו את דעתי והפנו את תשומת ליבי "לדברים שאולי עומדים מאחורי הדברים".
על כן החלטתי לסטות מהכוונה המקורית, לחלק הדברים לחלקים ולסיים, לעת עתה, בקטע קצר מ"קולות האדמה" :
"טְסוּ־צִ'י ישב נשען על השולחו כשהוא נועץ מבטו
בשמיים ונושם עמוקות. הוא נראה מרוקן ומרוחק
כאילו איבד משהו מעצמו. תלמידו טְסוּ־יוּ שהיה עומד
לפניו לשרתו, אמר: 'מה לך שגופך הפך להיות כעץ
יבש ורוחך כאפר מת*^ ? האיש שנשען עכשיו על
השולחן, אינו האיש שנשען עליו קודם לכן'."
המשך, בלי נדר, יבוא
*שרה לייב, "עולמו של קפקא", הוצאת משרד הביטחון בסדרה "אוניברסיטה משודרת", עמ' 179
^יואל הופמן, "מצבי רוח" , הוצאת כתר ספרים ( 2005 ) בע"מ. הציטוט הראשון הוא מתחילת פסקה [7]; השני הוא מפסקה [144]. אין מספור עמודים בספר הזה והטקסט המקורי כולו מנוקד. העתקתי הטקסט כמיטב יכולתי בכתיב מלא.
*^ בהערת שוליים על אתר כותב הופמן: "מצב־הנפש המיוחס כאן לחכם הטאואיסטי טסו־צ'י הוא, כנראה, מצב של טראנס מיסטי, שבו האדם 'שוכח את עצמו'. יש לשים לב שההשתקעות הטאואיסטית אל תוך ה'אין' אינה מרחיקה את החכם מן העולם וצליליו."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה