בעקבות עיון בקובץ שירים של צ'סלב מילוש - אור יום - בתרגומו של דוד וינפלד
ובעקבות ענייני דיומא -
ההקשר הוא הכול.
מוחלטות היא מאתנו והלאה.
כמה שזה מצער.
את ספרו ביידיש על הקוצקר פתח השל במדרש הבא:
"אמר רבי סימון בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראות אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כיתים וחבורות, מהם אומרים יבּרא, מהאם אומרים אל יבּרא. ההוא דכתיב [זה שכתוב]: 'חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו' (תהילים פה,יא). חסד אומר: יבּרא - שהוא גומל חסדים; אמת אומר: אל יבּרא - שכולו שקר; צדק אומר: יבּרא - שעושה צדקות; שלום אומר: אל יבּרא - דכוליה קטט [שכולו קטטה]. מה עשה הקדוש ברוך הוא ? נטל אמת והשליכה לארץ. ההוא דכתיב [זה שכתוב]: 'אמת מארץ תצמח' (תהילים פ, יב)"*
העיר השל בהמשך לדברים הנ"ל:
"המדרש הזה גילה לכול את הסוד: כס המלכות של האדם ניצב על קברה של האמת. האדם הוא קיסר - בגלל שהאמת קבורה עמוק באדמה. אבוי למלכות שכזו. אבל למי זה אכפת ?"^
מועדים לשמחה
ג'ף
* בראשית רבה ח, ה וכן להלן. הדברים בהערת שוליים בסוגריים מרובעים שם הושמטו
^א. י. השל , קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום: דניאל רייזר ואיתיאל בארי, עורך: דרור בונדי, הוצאה : ספרי מגיד הוצאת קורן, עמ' 9
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה