תובנות בעקבות ( עיונים שונים ) שארעו בראש השנה ובשבת שובה
א. יש שני סוגים של סיפורים ( נרטיביים ).
סיפור של "שחור - לבן" וסיפור של "אפור".
בין לבין ( בין השחור לבן לאפור ) יש את "כל הקשת".
המחשה לעניין הזה הגיעה אלי למחרת "שבת שובה" בפוסט הקצר שלהלן של אריאל סרי-לוי:
בליל החג, במילואים, מישהו שסיפרו לו שאני כותב על המלחמה אמר לי, בעזרת השם תכתוב על התקופה הזאת רק דברים טובים. אמרתי לו שזה לא יקרה, כי בתקופה הזאת אין רק דברים טובים, יש גם דברים לא טובים. הוא אמר, אבל אתה תכתוב רק דברים טובים. אמרתי לו שאחרים יכתבו רק דברים טובים, אם הם רוצים, ואני אכתוב על מה שאני עובר, מה שאני עושה ורואה, מה שאני חושב ומרגיש, לטוב ולרע.
(מקווה שיהיה יותר טוב ופחות על מה לכתוב.)
מי שביקש מאריאל לכתוב "רק דברים טובים" "אוחז" בנרטיב של "שחור - לבן".
ב. מאז שהתוודעתי לכתביו של יואל הופמן, "יוצא" שאני מנסה - פה ושם - להסביר לאנשים "מה תופס אותי" בכתיבתו. אין זו משימה פשוטה. אחת "השיטות" שלי היא להקריא את המשפט הפתיחה של ספרו "הלב הוא קטמנדו": "בגיל ארבעים ושלש יהואחים אכל מלפפון רק לעתים רחוקות. מראות הסיחו את דעתו [איך אהוד וזאנה שוטף את הפורדפיסטה שלו מתחת לצפצפה וציפורים קטנות מצייצות מעל לראשו וכולי]."*^
""בגיל ארבעים ושלש יהואחים אכל מלפפון רק לעתים רחוקות."
"מה עושים עם משפט כזה ?!"
ג. יואל הופמן איננו היוצר הראשון שאתה ( ז"א אני ) מגרד את הפדחת מול יצירותיו ושואל עצמך מה לעזאזל קורה פה. ולכן לא נפלתי מהכיסא לגמרי כשנתקלתי במשפטים מסוג הנ"ל בספריו. אמנם שאר היוצרים שכתביהם עוררו בי תימהון או מבוכה שכזו כתבו או באנגלית או שקראתי את כתביהם בתרגום לאנגלית (איטלו קאלבינו למשל ).
ד. רציתי לרשום כאן כמה דברים אודות עלילות הגבורה של בנינו ובנותינו; רציתי לרשום פה כמה דברים על הבדלי גישה בסיסיים במבט אל החיים, הבדלים שקיבלו ביטוי על ידי ה"מי השילוח" ובעקבותיו על ידי אברהם יהושע השל בכתבתם על יהודה ויוסף כאבות טיפוס שונים זה מזה. אבל -
ה. אנחנו בעיצומם של ימי השנה לתחילת המלחמה. הכותרות בכל אתר ואתר מעלות את זכרון אירועי הזוועה של אותו היום. אני איני מסוגל להתמודד עם הזכרונות הללו. וכלשונו של יואל הופמן : המראות הללו הסיחו את דעתי...
צום קל לצמים, צום מועיל לכולנו
ג'ף
*הבאתי הפסקה כולה "למען ההקשר". (ספק אם זה עוזר להבין - אבל זה כן עוזר )
^יואל הופמן, הלב הוא קטמנדו, כתר הוצאה לאור בע"מ, קטע הפתיחה מתוך פסקה 1. הטקסט במקור מופיע עם ניקוד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה