אינני מסוגל לצפות בטכסים.
אני מכין קפה.
אני מחפש את הרדיקליות של ביטויים,
אמירות שמבטאות הכרה בחוסר
היכולת להכיל את המציאות הקשה
המעט שחודר מזעזע
משפחה שלמה שנרצחה
ובתוך כל הכאב הזה יש פוליטיקאים
שאינם מתביישים להיראות חזקים
ועוד להתגאות בזה ולהציג את
החוזק הזה כאידיאל כזה או אחר.
ריקי הכלב של ההדס שוכב על הרצפה
ומתבונן. מתבונן.
השל בערוב ימיו כתב ביידיש ( בתרגום לעברית ) :
"ר' [מנחם] מנדל [מקוצק] חשף בעיות שמייסרות אותנו , ביודעים או שלא ביודעים, עד עצם היום הזה. לעתים קרובות יתקשה בן דורונו לקבל את תשובותיו. אך מבטו - נוראי, ומטלטל את המצפון. מי שחי במחיצתו, ולוּ גם שעה אחת, לא יחוש עוד לעולם בטעמה של שביעות רצון עצמית."
יואל הופמן בספרו האחרון כתב:
"אנחנו מבקשים את הענווה ואת שפלות הרוח. אפילו
ההומור נדמה היום כחטא. שנדע לבטל את עצמנו
ולראות רק את הזולת. את לדתו. את ילדותו. את חייו."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה