היום 378 יום למלחמה
לעילוי נשמת הנופלים,
לרפואת נועם צבי אליעזר בן אפרת וכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון
להשבת החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם
כותב הרב עדין אבן ישראל שטייזנלץ זצ"ל בפרק השני בחלק בספרו "חיי שנה" שעוסק בסוכות:
"חיים של קבע , וכל שכן בתוך רווחה והצלחה ידועה, גורמים לכך שאין אדם מסוגל עוד להבין את בעיותיו וצרכיו של מי שלא זכה למנוחה ונחלה. השבע אינו מבין את הרעב, בעל הבית מתקשה להבין את חסר הבית, תושב קבע אינו מבין את הנודד, ובאופן כללי: מי שיש לו מתקשה להבין ולהשתתף ברגשותיו של מי שאין לו. דבר זה נכון לא רק לגבי מי שחי דור אחר דור ברווחה ובמנוחה. מפתיע הוא, שגם מי שאבותיו עברו סבל, ואפילו אם הוא עצמו עבר דברים קשים - גם אלה ממהרים לאבד את היכולת לחוש אמפתיה כלפי הסובל. כשם שבמנגנון הפיסיולוגי האנושי אין יכולת לזכור את תחושת הכאב, כך פועל מנגנון פסיכולוגי להשכיח סבל מסוגים אחרים. המתעשר לא רק שאינו רוצה להיזכר בזמן שהיה עני, אלא פעמים רבות הוא אפילו מאבד כל תחושה וכל רגישות כלפי העוני. הנודדים חסרי הכל באו מן המדבר, מרגישים לאחר זמן לא רב של חיי קבע ויציבות שקביעתם ומנוחתם היו קיימות מאז ומעולם. בעקבות זאת, קיימת בהם עוינות כלפי הגר וחסר הבית.
....
אף כי אי אפשר להימנע לגמרי משכחה ומקהות הרגש, אפשר בהחלט להלחם בתופעות אלה. לשם כך, יש צורך להזכיר ולהיזכר תדיר בעבר ובסבל, בנדודים ובחוסר הביטחון. הזיכרון גורם לכך, שגם אם התחושה הספונטנית של התייחסות לסובל ולחסר אינה קיימת עוד, הרי מכל מקום, לפחות בתודעה נשארת ידיעה אחרת. כאשר אדם זוכר תדיר שאף הוא ( או אבותיו ) היו נוודים חסרי בית, הוא מונע את צמיחת התחושה שיש הבדל מובהק בין 'אנחנו' - המוצלחים, הבטוחים והחזקים, ובין 'הם' - חסרי הביטחון וחסרי הישע, ולמסקנה ש'מגיע להם' שיישארו כמות שהם. מי שזוכר שאף הוא עצמו יליד הגלות, אינו יכול לראות את עצמו כנטוע בארצו החדשה בדרך אינטגרלית. כן הדבר גם להיפך, כאשר מנסים לשכוח ולהשכיח את העבר, צומחת מעצמה וללא כל טיפוח הרגשה של שורשיות מדומה, שמסוגלת לכל היותר 'לסבול' את הזר, בלי לראותו כאח."*
ואידך זיל גמור
שבת שלום ומועדים לשמחה.
ג'ף
*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ ,"'חיי שנה' מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית", מתוך המאמר "החזרה אל סוכות המדבר", הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ומשכ"ל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 93 - 94
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה