אלו דברים ליום ד' בניסן תשפ"ו

צוצלת.

מהי צוצלת ? ומה עושה כאן המילה הזאת ?

בין הפותרים נכונה יוגרל פרס חסר ערך למעט ערך סנטימנטלי למאן דהו

האיור: צוצלת - יציר ה chatGPT

אלו דברים ליום ב' ניסן ערב שבת פרשת ויקרא תשפ"ו

 

נקודת החיבור בין קפקא לרבי נחמן היא אהרן אפלפלד.

אלו דברים לשבת פרשת ויקרא תשפ"ו

מתוך דברי הרב עדין אבן־שראל שטיינזלץ זצ"ל על הפרשה בספרו חיי עולם:

" מספר ויקרא יוצא שגם סתם אדם שגונב, גם הוא פוגע איכשהו בקדושה. אם אני מרמה מישהו, זה 'למעול מעל בה''. אדם יכול לומר: 'אני הוצאתי מהכיס של חבר שלי כסף שאינו שלי, נכון, אבל מה זה שייך לקב"ה ?' אבל התורה אומרת שהוא חילל את הקודש, ועל כך הוא צריך לכפר כלפי שמים.

מכל אלה עולה שהקדושה היא סוג של עידון, השתכללות, והתעלות כללית, ולאו דווקא בנקודה או בתחום אחד. קדושה כאן פירושה שיש דברים שלא עולה על הדעת לעשותם, ויש דברים שאפשר לומר אתה מבייש את עצמך ואת הקב"ה כשאתה עושה אותו."*

ואידך זיל גמור 

שבת שלום

   ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ'  207

אלו דברים לא ראש חודש ניסן תשפ"ו

 " הוא עומד, חזהו נפול, כתפיו בולטות, זרועותיו מדולדלות, רגליו מתרוממות אך בקושי, עיניו נעוצות בנקודה אחת. מסיק, הוא גורף פחם ביעה ותוחב אותו  לחור התנור המלא להבות. ילד שהתגנב ובא דרך עשרים חצרות בית־החרושת, מורט בסינרו. 'אבא', הוא אומר, 'הבאתי לך את המרק.'"

פ. קפקא, מחברות האוקטבו, תרגום שמעון זנדבנק, הוצאת עם עובד, עמ' 7

האיור: גורף פחם  - יציר chatGPT

אלו דברים לערב ראש חודש ניסן תשפ"ו

 "כל אדם נושא בחובו חדר. עובדה זו אפשר להוכיחה אפילו בעזרת חוש השמע. כשמישהו הולך מהר ואתה מקשיב, נניח בלילה, כשהכל שקט סביב, אתה שומע למשל חריקת ראי שלא הוצמד כראוי."

פ. קפקא, מחברות האוקטבו, תרגום שמעון זנדבנק, הוצאת עם עובד, עמ' 7

ומובא בשם רבי נחמן מברסלב:

 " טוב מאד להאדם שיהיה לו חדר מיוחד לבדו לעסוק שם בעבודת השם בתורה ותפילה, ובפרט התבודדות ושיחה בינו לבין קונו שלזה צריכין בודאי חדר מיוחד".*

* שיחות הר"ן רעד

האיור: Vincent van Gogh (1853 - 1890), Arles, October 1888

oil on canvas, 72.4 cm x 91.3 cm

 Van Gogh Museum, Amsterdam (Vincent van Gogh Foundation)

אלו דברים לשבת פרשת ויקרא תשפ"ו ט

יש עולמות שלמים שמילים אינן נוגעות בהן.

כזהו "עולם הקורבנות". ב"ה שהקורבנות עברו מן העולם לבלי שוב.

ובכל זאת  - הרשימו - שרידים מאותו עולם שהמילים אינן נוגעות בו נותרה.

מוצאים אותה  - באופן פרדוקסלי  - בעולם השירה ובעולם האומנות בכללו.

עולמות שאלמלא הנקודה השחורה  על הקנבס לא היינו שמים לב למרחב הלבן מסביב.

אלמלא המילים, לא היינו שמים לב לרווחים שביניהם.

שבת שלום

   ג'ף

אלו דברים לשבת החודש - פרשת ויקהל פקודי תשפ"ו

קראתי השבוע ב"ספר תכלית המעשים " לעגנון .יצירה זו מופיעה בקובץ "האש והעצים".

אחרי כן קראתי ב"ספר המעשים" שמופיע בקובץ "סמוך ונראה".

אחרי כן קראתי ב"פרקים של ספר המדינה" שמופיעה ב"סמוך ונראה" אחרי ספר המעשים. 

לבסוף קראתי ביצירה קצרה של עגנון ש"סוגרת" את "סמוך ונראה" שנקראת: "פתיחה לקדיש - אחר מטתם של הרוגי ארץ ישראל."

קריאה בעגנון לוקחת אותי למחוזות של שפה, של מוסיקה, שהם קוטביים למחוזות המלל המלווים את  המלחמה הארורה שנכפתה עלינו.

אביא כאן פסקה לא ארוכה מתוך הפרק הראשון לספר המדינה ( אחר הפתיחה )  ואחריה פסקת הסיום של דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל על פרשת ויקהל - על השבת.

כותב עגנון:

"מועטים הם האנשים שאין מתאווים לנצחיות. כל שכן תופסי השלטון ונוהגי שררה, מפני שהכרתם האידיאלית מעורבבת בהרגשתם הפיסית, ואין הרגשתם הפיסית מספקת את הכרתם האידיאלית. ומאחר שהם דומים מעט או הרבה לאותם שכבר זכו לנצחיות, יש להם מקום להאמין מבחינה הגיונית שאף הם ראויים לנצחיות. אלא שהמושג הזה כלומר נצחיות אינו מושג ממושגי הגוף, גלל כן איו אדם נותן לבו לידע עד היכן נצחיות זו מגעת ומתי היא נפסקת. אם עם פסיקת הדופק או עם סימת הגולל."*

כותב הרב עדין:

"יום השבת, היום הקדוש של השביתה והמנוחה הוא סיכומו של מה שנעשה במשך השבוע. דממת השבת היא אותו מעמד של התבוננות, של הכנה להבנה עמוקה יותר של מהות הדברים, בחתירה רבה יותר אל השגת תכליתם. ובוודאי, שכל עוד מקבלים את השבת כמועד של בטלה מאונס הרי היא נעשית מעמסה ועול בלתי מובן ובלתי רצוי. אולם מהותה האמיתית של השבת היא התרוממות מכל חיי המעשה של השבוע אל השגת דרגה גבוהה יותר וקדושה יותר של יצירה."^

*ש"י עגנון, מתוך "פרק אחד: החוטפים" ב"פרקים של ספר המדינה" בקובץ "סמוך ונראה", הוצאת שוקן, תשל"א 1971, עמ' 254

^הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 194

שבת שלום 

    ג'ף

אלו דברים לשבת פרה - פרשת כי תשא תשפ"ו

אברהם יהושע השל אמר שהשאלה

מיהו אדם ?

Who is man ? 

היא "שאלת הדור".

השל פרסם ספר שכותרתו

Who is man ?

הספר תורגם לאחרונה לעברית

תחת הכותרת 

מיהו האדם  ?

מדובר בעריכה של סדרת הרצאות

שנתן השל  באחת האוניברסיטאות היוקרתיות

בארצות הברית באמצע שנות הששים של המאה הקודמת.

להלן קטע קצר שמופיע לקראת סוף הספר.

אקדים המקור לתרגום של  דרור בונדי בהמשך:

It is an accepted fact that the Bible has given the world a new concept of God. What is not realized is the fact that the Bible has given the world a new vision of man. The Bible is not a book about God; it is a book about man.

A J Heschel, Who is Man ? Stanford U Press, p.119

"עובדה מקובלת היא שהתנ"ך העניק לעולם מושג 'אלוהים ' חדש. ואולם, חסרה ההכרה בכך שהתנ"ך העניק לעולם חזון 'אדם' חדש. התנ"ך אינו ספר על אלוהים; הוא ספר על האדם."

א.י. השל, מיהו האדם  ? תרגום דרור בונדי, משכל - הוצאה לאור מייסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 189

הצילום הוא של יעל גודמן

שבת שלום 

    ג'ף

אלו דברים לשושן פורים תשפ"ו

את הספר של יואל הופמן " בפברואר כדאי לקנות פילים" אני לא מבין. 

על פניו, לדידי, מדובר בנונסנס טהור.

אני אגב לא פוסל את הז'אנר הזה.

הAI שאני שואל, ממאן לתמוך בטענה שמדובר בנונסנס טהור ומציג קוים ופרשנויות שאינן מופרכות בעיני. 

לעת עתה השאלה לגבי טיבו של ספר זה הוא, מבחינתי,  "בצריך עיון". 

הנה ה"קטע" הראשון בספר

( בדומה למרבית ספריו  של הופמן - העמודים אינם ממוספרים. 

בניגוד למרבית ספריו של הופמן הקטעים אינם ממוספרים ):

"  מורים אינם מספרים

 שיש מפלצת שבולעת את עצמה

 ששיער הופך לצמחים 

 שחופרים בור כדי להכניס בו אדמה

 שיש מלאכים "

( הטקסט במקור מנוקד )

אחרי רישום הדברים לעיל שמתי לב כי על גב הספר מופיעה מובאה מספרו של לואיס קָרוֹל, עליסה בארץ הַמַּרְאָה. זה הוסיף לי פרספקטיבה מסוימת וגם "מבטיחה" המשך העיון בז'אנר באופן כללי ובספרים הנ"ל של הופמן וקרול באופן מיוחד בהמשך הדרך.

שושן פורים שמח

        ג'ף

אלו דברים לפורים תשפ"ו

 

"27

דודי הֶרְבֶּרט היה מיסטיקון שמן [כשפרט 

על הצֶ'מְבָּלוֹ שלו תנים יללו וכלבי בר.

הוא הרקיד גחליליות.] אבל הוא לא

השאיר אחריו אפילו פסוק מפורש אחד.

מן המסה הפילוסופית שכתב [הוא הכתיר

אותה בשם 'אם העולם ישתנה - מה

יהיה על החוקים?'] שרדו רק שמונה

המילים הראשונות: 'נצייר נא בנפשנו

פרוסת נקניק על הקלידים הלבנים'..."

יואל הופמן, כריסטוס של דגים, כתר הוצאה לאור בע"מ, קטע 27 ( העמודים אינם ממוספרים )

פורים שמח !

ג'ף 

אלו דברים ליום השני למלחמת פורים השנייה - י"ב אדר תשפ"ו - תפוצה מוגבלת

כבר כמה זמן שהעיון שלי  - התלמוד תורה שלי  - מתחלק לשלושה חלקים. חלק א, חלק ב וחלק ג.

חלק א  - עיון במשנה

חלק ב - עיון באוצרות ספרות העולם

חלק ג - עיון באומנות לרבות איורים וצילומים שונים שמכתבים כן או לא עם החלקים האחרים לעיל

ממש לאחרונה "נכנסו" "עגנון" ו"ברנר" ל"חלק ב" בעקבות "אפלפלד" שתמיד היה שם ברקע ( בעקבות קפקא ) , גם אם לא הייתי מודע לכך.

להלן קטע דברים רלוונטיים לנושא הזה של עמוס עוז על "עגנון" מתוך ההקדמה שלו לספרו "שתיקת השמים עגנון משתומם על אלוהים".

"יחסם של גיבורי עגנון ושל יוצרם אל שאלות של שכר ועונש, סדרי עולם וטעם המעשים הוא על־פי־רוב יחס דתי - בתנאי שהמושג 'יחס דתי' רחב עד כדי להקיף גם ספק, גם כפירה, גם אירוניה מריה כלפי שמים. שלמה צמח קבי כי 'אין אדם מקלל אלוהים אם אין אלוהים בלבו'. גיבורי עגנון והמספר המלווה אותם מגיעים לפעמים קרוב לעמדה הדתית ששלמה צמח צייר במילים אלה.

עם זאת, לא תמיד אצל עגנון 'הבל הבלים הכול הבל', ולא בהכרח סוף דבר הוא 'הכל נשמע, את האלוהים ירא'.  קשת רחבה של אפשרויות תיאולוגיות, מטפיסיות ומוסריות נמתחת בסיפורי עגנון. ככל שאני חוזר וקורא בהם," כותב עוז,"אני רואה עד כמה עמידתו של עגנון מול השמים, מול האֶרוֹס, מול היהדות והציונות, מול הזיוף הקולני ומול הענווה והשתיקה, מתקרבת לסירוגין לעמידתם של כמה יוצרים גדולים אחרים בספרות העברית החדשה ובייחוד לעמידתם של ביאליק וברנר, ולפעמים גם לעמידתו של אורי צבי גרינברג: בין אמונה לתדהמת־ספק, בין כיסופים לבחילה, בין אהבה לשנאה ובין אינטימיות למיאוס. רק הזעם הלוהט שמוצאים אצל ביאליק וברנר ואצ"ג אין בעגנון - אולי על מקומו בא לעג מר כעקרבים. בכל לעגו יש שעגנון מתמלא רחמים על האדם ועל מצבו בתוך 'המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש'".

עמוס עוז, "שתיקת השמים עגנון משתומם על אלוהים", כתר הוצאה לאור בע"מ , עמ' 7 - 8

סיפתח סוג של

 "הרבי מקוצק, אחד מהוגי הדעות המקוריים ביותר שנולדו לעם היהודי, נאבק ונפתל עם הבעיות העמוקות ביותר של הקיום האנושי. לתובנותיו נודעת חשיבות רבה עבור ההגות הדתית המודרנית. על מנת לעמוד על טיבה של שיטת קוצק ולהיווכח בבירור ובמפורש בהיקפה, מן ההכרח לתרגם אותה ללשון המינוח הפילוסופי. אך איני רוצה לעשות זאת. שכן בהרקת  תוכנה של לשון התורה אל לשון המינוח החילוני הולכים לאיבוד הטעם והריח, והתוכן מסתלף בקלות רבה.

כל הבקי בפילוסופיה מודרנית יבחין מיד כי הרבי מקוצק עסק לפני למעלה ממאה שנה בסוגיות שכיום הן שאלות בוערות."

א. י. השל, קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום דניאל רייזר ואיתיאל הררי, ערך דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, עמ' 11

אלו דברים לשבת זכור - פרשת תצווה תשפ"ו

דברי הקדמה 

א. אלו דברים מורכב הפעם משני חלקים כפי שתראו להלן.

ב. בהזדמנות זאת, אני רוצה להודות לחברים ולחברות שמלווים אותי בתהליך ההכנה של אלו דברים, על הערותיהם המאירות, ובכלל.

חלק א 

אחרי שסיימתי לקרוא את דברי הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל בספרו "חיי עולם", על הפרשה, רשמתי הדברים הבאים:

לפעמים העיקר חסר מן הספר.

יש לזה מגוון סיבות. אחת מהן היא המציאות המשתנה.

בני אדם מתקשים "לקרוא" את המציאות.

זהו חלק מאנושיותם.

הקושי הזה הוא חלק מאנושיותנו.

ועם זאת, המאבק - או הניסיון  לקרוא את המציאות הוא חלק לא פחות מאנושיותנו.

דור דור ודורשיו.

הקשיים והניסיונות להיאבק בהם - או לפתור אותם - אינם ייחודיים לדור שלנו.

אלה אמנם, דברים כללים.

משוררים וסופרים, משתדלים להיזהר מהכללות ולהשיר מבטם אל הפרטים. כך למדתי מדברים שכתב צ'סלוב מילוש בהקדמה לאנתולוגיה של "שירה בינלאומית" שערך לפני כעשרים שנה ( A Book of Luminous Things ). וכן מדברים של הסופר האמריקאי פיליפ רות' באחד הראיונות גם כן, מלפני כמה שנים.

אסיים עם שורות של משורר ישראלי אחד, ישראל אלירז.

"וצריך להעשות בן חורין באמת.

צריך תמיד ( גם בשגגה ) להיות

מה שהיינו

לפני הרגע בו שכחנו

מי אנחנו."*

*ישראל אלירז, "לפני הדלת, מעבר לקיץ", הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 57

חלק ב 

כשקראתי בפעם הראשונה השנה את דברי הרב עדין על הפרשה הרגשתי וגם כתבתי ש"העיקר חסר מן הספר " ( לעיל - חלק א ). 

מה כביכול אותו עיקר ? 

הפן האתי. 

כששבתי ועיינתי  בפעם השניה השבוע  בדברי הרב הבנתי שטעיתי. 

לא העיקר חסר מן הספר אלא  - הפרטים הטכניים המרובים לגבי המשכן ועשייתו -  הם הם העיקר.

וכך גבר בי התימהון.

שבת שלום

    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת תצווה - שבת זכור - תשפ"ו

אחרי שסיימתי לקרוא את דברי הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל בספרו "חיי עולם", על הפרשה, רשמתי הדברים הבאים:

לפעמים העיקר חסר מן הספר.

יש לזה מגוון סיבות. אחת מהן היא המציאות המשתנה.

בני אדם מתקשים "לקרוא" את המציאות.

זהו חלק מאנושיותם.

הקושי הזה הוא חלק מאנושיותנו.

ועם זאת, המאבק - או הניסיון  לקרוא את המציאות הוא חלק לא פחות מאנושיותנו.

דור דור ודורשיו.

הקשיים והניסיונות להיאבק בהם - או לפתור אותם - אינם ייחודיים לדור שלנו.

אלה אמנם, דברים כללים.

משוררים וסופרים, משתדלים להיזהר מהכללות ולהשיר מבטם אל הפרטים. כך למדתי מדברים שכתב צ'סלוב מילוש בהקדמה לאנתולוגיה של "שירה בינלאומית" שערך לפני כעשרים שנה ( A Book of Luminous Things ). וכן מדברים של הסופר האמריקאי פיליפ רות' באחד הראיונות גם כן, מלפני כמה שנים.

אסיים עם שורות של משורר ישראלי אחד, ישראל אלירז.

"וצריך להעשות בן חורין באמת.

צריך תמיד ( גם בשגגה ) להיות

מה שהיינו

לפני הרגע בו שכחנו

מי אנחנו."*

שבת שלום

   ג'ף

*ישראל אלירז, "לפני הדלת, מעבר לקיץ", הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 57

אלו דברים לשבת פרשת תרומה תשפ"ו

קטע דברים מתוך דברי הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל על הפרשה:

"ההבדל בין [ה]מתנות [התרומה] הוא בשאלה כמה אדם מוכן לתת, וכנראה שהשלמות של המשכן דורשת את כל סוגי הדברים. היא דורשת את העִזים, והיא דורשת את הכסף הגדול; היא דורשת דברים שצריך לחפש אותם במטמונים ושצריך לחזר אחריהם בכל העולם, והיא דורשת עצי שיטים שכל אחד יכול לאסוף ליד הבית. אין לאנשים מידה אחת שאפשר למדוד באותו אופן. המבנה של המשכן מבוסס על כך שהכלל השלם של עם ישראל בונה אותו, וכל אחד יכול לתת את חלקו, מהחומרים הכי פשוטים עד ליקרים ביותר. אי אפשר לתבוע מאף אחד, מפני שאי אפשר לדעת מה החלק שיש לו בבניין, וזה מה שיוצר את ה'ושכנתי בתוכם' בצורתו הנכונה ביותר."*

שבת שלום

   ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 169

אלו דברים לשבת פרשת תרומה תשפ"ו ט

"עת לעשות לה', הפרו תורתך."

מה פירוש הדברים ?

האם יש לאמירה זו משמעות עבור מי מאתנו היום ?

"משנכנס אדר מרבים בשמחה".

מה פירוש הדברים ?

מה  הם אומרים  עבורנו כיום ?

האם אפשר בכלל לדבר בימינו על כלל, כלל ישראל ? כלל אזרחי המדינה ?

אני משוכנע בחוסר התועלת - ואולי נכון יותר לומר חוסר התוחלת של 99% מן הדברים המתפרסמים במסגרת השיח הציבורי במדיה, באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות.

כיצד אם כן, יתקיים שיח ציבורי אמיתי - החלפת דעות, שכנוע, בירור עמדות ?

כל מי שעיניו בראשו ואוזניו כרויות למה שמתרחש יודע שהשאלה הזו מציבה בפנינו בעיה קשה, ופתרונה - לי לפחות - אינו ברור.

אם למי מן הקוראות והקוראים יש הצעה לפתרון - אשמח לשמוע.

שבת שלום

   ג'ף

אלו דברים לכ"ו שבט תשפ"ו

 ( המשך מאל"ד לכ"ד שבט )

"Habakkuk's vision remains unknown to us. Its content is not put into words. It clearly was a vision of redemption at the end of days. There is an answer to Habakkuk's question. It is an answer, not in terms of thought, but in terms of events. God's answer will happen, but it cannot be spelled out in words. The answer will surely come; 'if it seem slow, wait for it.' True, the interim is hard to bear; the righteous one is horrified by what he sees. To this the great answer is given: 'The righteous shall live by his faith.' It is an answer, again not in terms of thought, but in terms of existence. Prophetic faith is trust in Him, in Whose presence stillness is a form of understanding.

The Lord is in His holy temple;

Let all the earth keep silence before him !

Habakkuk 2:20

A.J, Heschel, The Prophets, JPS, p. 143

תרגום:

החזון של חבקוק נותר עלום עבורנו. תוכנו אינו ממולל. בבירור היה זה חזון גאולה של אחרית הימים. ישנו מענה לשאלה של חבקוק. מדובר במענה לא במונחים של מחשבה אלא במונחים של אירועים. מענה ה' יתרחש, אבל הוא אינו ניתן לביטוי במילים. המענה בוא יבוא; 'אפ יתמהמה חכה לו'. אמת, קשה לשאת את זמן הביניים; המדיק נחרד ממראה עיניו. לזה ניתנת התשובה הגדולה: 'צדיק באמונתו יחיה'. זהו מענה, שוב לא במונחים של מחשבה אלא במונחים של קיום. אמונה נבואית משמע אמונה בקב"ה, במי שבנוכחותו דממה היא סוג של הבנה.

וַה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ: 

 הַס מִפָּנָיו, כָּל הָאָרֶץ. 

חבקוק ב: כ

מראה המקום של הטקסט של השל  לעיל באנגלית

אלו דברים לכ"ד שבט תשפ"ו

 המשך לאל"ד מכ"ג שבט

"There is darkness in the world and anguish in the heart. Should one abandon God and burn incense to net and seine ? Should one abandon mercy ?

In his anguish Habakkuk decides to wait for another encounter with God.

השל מביא כאן בתרגומו את פסוק א לפרק ב  - ראו נא להלן בעברית

Two things he wishes to know: God's worגs and his own answer, for the first is meaningless without the second. This is the insight Habbakkuk receives: 

 כאן מביא השל דברים מתוך  פסוקים ב-ד לפרק ב( בתרגומו לאנגלית ), ראו להלן בעברית

תרגום:

חשיכה יש בעולם ויגון בלב. האם על האדם לזנוח את הקב"ה, האם עליו להקטיר קטורת למכמורתו ולרשתו ? האם על האדם לזנוח את הרחמים ?

ביגונו מחליט חבקוק להמתין למפגש נוסף עם הקב"ה.

עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה,

וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר; 

וַאֲצַפֶּה, לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי,

וּמָה אָשִׁיב, עַל תּוֹכַחְתִּי.

חבקוק ב: א

שני דברים מבקש חבקוק לדעת: את דבר ה' ואת תשובתו - מענהו שלו, כיוון שהראשון הוא חסר משמעות ללא השני. זוהי התובנה מקבל חבקוק:

כְּתֹב חָזוֹן,

וּבָאֵר עַל הַלֻּחוֹת

לְמַעַן יָרוּץ, קוֹרֵא בוֹ.

כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד,

וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב;

אִם יִתְמַהְמָהּ, חַכֵּה לוֹ

כִּי בֹא יָבֹא, לֹא יְאַחֵר.

הִנֵּה עֻפְּלָה, לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ; 

וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה.

חבקוק ב: ב-ד

המשך בלנ"ד בימים הקרובים

על "איגוף מימין" - מדור חדש בבלוג "אלו דברים"

  על "איגוף מימין"  - מדור חדש בבלוג "אלו דברים"

א. לפני כמה חודשים עלה בי הרעיון לרכז  "תחת קורת גג אחד" פוסטים שמכילים יסודות חיוניים מה "גרעין הנדרש" ל"מדינה 'יהודית ודמוקרטית'"  - עם דגש על דמוקרטית .

ב. גנזתי הרעיון.

ג. הבוקר החלטתי להוציאו מהבוידם.

ד. "קורת הגג" כיניתי בשם "איגוף מימין". השם הזה דורש הסבר ועת ההסבר יגיע בךנ"ד מתי שהוא. לעת עתה אומר שמקורו בימיי בגולני ובשמ"פ ( שירות מילואים פעיל" ביחידת חי"ר, לפני שנים רבות, לפני אירועי  השבעה באוקטובר.

ה. "יסודות חיוניים מה'גרעין הנדרש' ל'מדינה יהודית ודמוקרטית' : כל אחד מן המילים ב"תיבה" הנ"ל ממשפט הפתיחה של הפוסט הזה דורש הסבר. זמנם של הסברים אלו גם כן בלנ"ד יגיעו. יתכן וחלק מההסברים יהיו " תוך כדי הליכה". נראה.

ו. על אף שהתחלתי לרכז פוסטים כאמור לפני כמה חודשים  - הם לא פורסמו. היום אני מתחיל בפרסום. הפרסום יהיה ככלל בבלוג "אלו דברים",  ברשימות תפוצה ( למעוניינים ) במייל ובווטאספ, ולעתים בדף הפייסבוק של הח"מ.

ז. הפוסט  הראשון במדור "איגוף מימין" הוא הפוסט על לאונרד כהן שאפשר לראות בהמשך לפוסט הזה.

ח. "בהצלחה שתהיה לנו".

ג'ף

אלו דברים לכ"ג שבט תשפ"ו

 "אני זוכר את עצמי שוכב בשוחה ובוהה בחלוקי נחל, כותב צ'ארלס סימיק באחד מרשימותיו, "כשמפציצים גרמניים טסים מעל ראשנו. היה זה לפני זמן רב. אני לא זוכר את פניה של אימי ולא את פניהם של אלו שהיו איתנו שם, אבל את חלוקי הנחל הפשוטים בתכלית עודני רואה.

'אין זה 'איך' ישנם דברים בעולם שהוא מיסטי, אלא עצם קיומו של העולם', אומר ויטגנשטיין. זה בדיוק מה שהרגשתי. הזמן עצר מלכת. התבוננתי בעצמי מתבונן בחלוקי הנחל  ורועד מפחד. ואז הזמן המשיך הלאה והחווייה הסתיימה".

"I remember lying in a ditch and staring at some pebbles while German bombers were flying over our heads. That was long ago. I don’t remember the face of my mother nor the faces of the people who were there with us, but I still see those perfectly ordinary pebbles.

‘It is not ‘how’ things are in the world that is mystical, but that it exists’, says Wittgenstein. I felt precisely that. Time had stopped. I was watching myself watching the pebbles and trembling with fear. Then time moved on and the experience was over.”

Charles Simic, “Reading Philosophy at Night”, in “The Life of Images”,  Harper Collins Publishers, p.8. התרגום לעיל שלי - ג’ף

אלו דברים לשבת פרשת משפטים תשפ"ו

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל על פרשת השבוע: 

"...כאשר בוחנים את פרשת משפטים, רואים שרובה עוסקת בדברים ....[ש] הם אינם דינים שעולים מתוך מציאות החיים במדבר. כשבני ישראל נדדו במדבר, וחיו וניזונו מן המן, רבים מדיני פרשת משפטים לא היו רלוונטיים. המציאות הכלכלית שמצויה בבסיס הדינים בפרשה מקבלת משמעות רק לאחר מכן, כאשר בני ישראל נכנסו לתוך הארץ. ההקשר אם כן, הוא באופן בולט הקשר של עם שיושב על האדמה שלו, ויש לו חיים רגילים; יש לו עבדים ושפחות, וכך גם שדה וכרם. במובן זה, מתחדדת העובדה שפרשת משפטים מצויה בלי שייכות באמצע רצף הדברים. מדוע אם כן, באים דינים אלה במקום מרכזי כזה - מיד לאחר מעמד הר סיני ?

התשובה לדבר נתונה כבר בתוך השאלה, ובעצם - זהו מסר פשוט: אחרי המעמד הנכבד של הר סיני, לפני שמובאים דיני הקורבנות, ולפני שמובאים דיני המקדש, ואפילו לפני שידברו על 'שמע ישראל' - הדבר החשוב ביותר הוא העניינים הכי פרטיים וארציים: מה לעשות עם העבד או החמור."

שואל הרב עדין שוב בהמשך : "למה...יש חשיבות כל כך גדולה לפרשה זאת ?" ותשובתו :

צד מסוים של הדבר הוא, שהחיים שלנו, לטוב ולרע אינם מתרחשים בבית המקדש, ואינם סובבים סביב הקטורת או הקורבנות; אנחנו חיים בבית ובשוק, בשדה ובכרם, יחד עם כל הפרטים בקטנים והבעיות הקטנות ששייכים לכך - ולכן אלו הדברים בהם עוסקת הפרשה....הפרשה לא מתארת מציאות פסטורלית ושלווה, אלא מציאות חיים עם כל מיני צרות ובעיות: גניבות, חבלות, חיכוכים ועימותים שונים. אלה הם החיים שלנו כבני אדם; מטבעם הם באים כרוכים בכל־מיני  טרדות ובעיות, ומשום כך - גופי התורה מתייחסים דווקא לצדדים אלו של החיים."

"בפרשת משפטים, אחרי המעמד הנכבד של הר סיני, אחרי שמסתכלים למעלה ורואים את הקולות, את הלפידים ואת העשן - מופיעה ההתגלות האמיתית, הנוגעת באמת המרומם מכל. בתוך פרשת משפטים, המעמד הנכבד נמצא בתוך כל הפרטים שמסתעפים ממנה עד לדורות האחרונים, ואפילו עד ליום הזה."*

וכמובן שהדברים צריכים עוד עיון, בשאר הדברים  בספר "חיי עולם", לרבות שאר הדברים על הפרשה שם וכן בדברים שמחוץ לספר, הנוגעים למציאות חיינו - במדינת ישראל במאה העשרים ואחת.

שבת שלום

    ג'ף     

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 158 - 160, 163

האיור : רחובה של עיר במדינת ישראל, יציר chatGPT, הטעויות באיות השלטים  - הם חלק מן הסיפור ולכן השארתי אותן

אלו דברים לכ"ב שבט תשפ"ו

המשך אלו דברים מאתמול :

"Justice is meaningless to the great powers of the world. Merciless are they, and absolutely worthless is man in their eyes. God, Who so loves man that He does not tire of uttering through the prophets His outrage at the wrongs done to man, is now accused by Habakkuk of being responsible for the vitiation of man.

    For Thou makest men like the fish of the sea,

    Like crawlimg things that have no ruler

                                                Habbakkuk I: 14

The ruthless king

    ...brings all of them up with a hook;...

    He gathers them in his siene;

    So he rejoices and exults.

                                                Habbakkuk I: 15

Net and seine are his gods; to them he sacrifices and brings incense, 'for by them he lives in luxury, and his food is rich.'

לפסוקים מפרק ב פסוק ה ופרק א פסוק יז  שמביא השל כאן ראו ההמשך  - בעברית

A.J, Heschel, The Prophets, JPS, p. 142

תרגום :

צדק הוא חסר משמעות  למעצמות העולם. חסרי רחמים המה, והאדם בעיניהם חסר ערך לחלוטין. הקב"ה שאוהב את האדם עד כדי כך שהוא אינו נלאה להביע באמצעות הנביאים את זעמו על העוולות שנעשות לו, מואשם כעת על ידי חבקוק על כך שהוא אחראי לפגימת  האדם.

 וַתַּעֲשֶׂה אָדָם, כִּדְגֵי הַיָּם

כְּרֶמֶשׂ, לֹא-מֹשֵׁל בּוֹ

חבקוק א: יד

המלך האכזר -

... בְּחַכָּה הֵעֲלָה...

וְיַאַסְפֵהוּ בְּמִכְמַרְתּוֹ; 

עַל-כֵּן, יִשְׂמַח וְיָגִיל.

חבקוק א:טו

חכה ומכמורת הם אלוהיו, להם הוא מקריב קורבנות ולהם מביא הוא קטורת,  'כִּי בָהֵמָּה שָׁמֵן חֶלְקוֹ, וּמַאֲכָלוֹ בְּרִאָה.' 

וְאַף כִּי-הַיַּיִן בֹּגֵד, גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה:  אֲשֶׁר הִרְחִיב כִּשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ,

וְהוּא כַמָּוֶת וְלֹא יִשְׂבָּע,

וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו כָּל-הַגּוֹיִם, 

וַיִּקְבֹּץ אֵלָיו כָּל-הָעַמִּים...

הַעַל כֵּן, יָרִיק חֶרְמוֹ;

וְתָמִיד לַהֲרֹג גּוֹיִם, לֹא יַחְמוֹל.

חבקוק ב:ה, א: יז 

מראה המקום לעיל באנגלית

האיור: דגים בחכה ורשת יציר chatGPT

אלו דברים לכ"א שבט תשפ"ו

 ( המשך מאלו דברים לי"ח שבט )

"Comforting as the thought is that crime does not go unpunished, it is a thought that gives rise to grave and bitter questions. Is this the way to let justice prevail ? Should ' guilty men, whose own might is their god ' be the instrument to carry out the will of God ? Is this the way of justice: that innocent men should perish so that the wicked may be punished ?"

[כאן השל מביא את פסוק יג לפרק א בתרגום שלו לאנגלית. השמטתי את התרגום הזה  - בהנחה שכקוראי עברית - אותנו מעניין המקור שמופיע להלן בעימוד של השל]

A.J, Heschel, The Prophets, JPS, p. 141

תרגום:

מנחמת ככל שתהיה, המחשבה שפשע אינו פטור מעונש, זוהי מחשבה שמעוררת שאלות קשות ומרות. האם זו הדרך שידו של הצדק תגבר ? האם "אשמים שזו כוחם לאלוהים" - נכון שיהיו כלי לביצוע רצונו של הקב"ה ? האם זו דרכו של צדק: שאנשים חפים מפשע יאבדו על מנת שהרשעים ייענשו ?

"טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע,

וְהַבִּיט אֶל-עָמָל לֹא תוּכָל: 

לָמָּה תַבִּיט, בּוֹגְדִים

תַּחֲרִישׁ, בְּבַלַּע רָשָׁע 

צַדִּיק מִמֶּנּוּ. "

חבקוק א, יג

אלו דברים לי"ח שבט תשפ"ו

המשך מאתמול של דבריו של השל ב"נביאים" על חבקוק:

The Voice  does not explain why God should rouse the terrible Chaldeans to march through the breadth of the earth. On the contrary, the message represents another assault upon Habakkuk's  understanding, adding mystery to amazement. While God's design is veiled in an enigma, it is the prophet who volunteers an explanation. The nations are guilty; punishment must follow the guilt. The Chaldeans are the instrument of God's justice.

O Lord, Thou hast ordained them as judgment;

And Thou. O Rock, hast established them for chastisement.

Habakkuk 1:12

A.J, Heschel, The Prophets, JPS, p. 141

תרגום:

קול ה' אינו מסביר מדוע הקב"ה מעורר את הכשדיים האיומים לצעוד לאורכה ולרחבה של הארץ.  ההיפך הוא הנכון, המסר של הקב"ה מהווה התקפה נוספת על הבנתו של חבקוק, שמוסיפה מסתורין להשתוממות. כאשר תוכניתו של הקב"ה מוסתרת באופן אניגמטית, הנביא הוא זה אשר מציע הסבר. העמים אשמים; עונש חייב לבוא בעקבות האשמה. הכשדיים הם האמצעי לעשיית הצדק האלוקי.

ה' לְמִשְׁפָּט שַׂמְתּוֹ;

וְצוּר לְהוֹכִיחַ יְסַדְתּוֹ.

חבקוק א , יב 

מראה מקום באנגלית לעיל

האיור: 

Battlefield 1652 Karel Dujardin

Courtesy National Gallery of Art, Washington

הציור הוא ברשות הרבים ( public domain )

אלו דברים לי"ז שבט תשפ"ו

 אחר הטקסט מאתמול ( בכתב נטוי ) מופיע  המשך הדברים :

"A startled, tormented man is Habakkuk. He is distressed at the fact that violence prevails, and agonized at the thought that God tolerates evil. He prays, 'How long?' He cries 'Why?'

His prayer and his cry do not remain unanswered. However, the response given to him is not the comfort of an explanation. The Voice that comes to him says,

[ כאן השל מביא את פסוקים ה- יא לפרק א בתרגום שלו לאנגלית. השמטתי את התרגום הזה  - בהנחה כקוראי עברית - אותנו מעניין המקור שמופיע להלן ]

A.J, Heschel, The Prophets, JPS, p. 140

תרגום:

אדם מבוהל ומיוסר הוא חבקוק. הוא כואב את  העובדה שידה של אלימות על העליונה ומתייסר נוכח המחשבה שהקב"ה מגלה סבלנות כלפי ​רֶשַע. הוא מתפלל: "עד מתי ?". הוא זועק "לָמָּה ?"

התפילה והזעקה של חבקוק אינן נותרות ללא מענה. עם זאת, במענה שניתן לו אין נחמה של הסבר. קול ה' הדובר אליו אומר, ( על פי עימוד ועריכה  של השל )

 "רְאוּ...וְהַבִּיטוּ,

 וְהִתַּמְּהוּ תְּמָהוּ:

  כִּי-פֹעַל פֹּעֵל בִּימֵיכֶם,

 לֹא תַאֲמִינוּ כִּי יְסֻפָּר. 

 כִּי-הִנְנִי מֵקִים אֶת-הַכַּשְׂדִּים,

 הַגּוֹי הַמַּר וְהַנִּמְהָר; 

הַהוֹלֵךְ, לְמֶרְחֲבֵי-אֶרֶץ, 

לָרֶשֶׁת, מִשְׁכָּנוֹת לֹּא-לוֹ.  

אָיֹם וְנוֹרָא, הוּא;

מִמֶּנּוּ, מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא.  

וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו, 

וְחַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב,

וּפָשׁוּ, פָּרָשָׁיו; 

וּפָרָשָׁיו, מֵרָחוֹק יָבֹאוּ

יָעֻפוּ, כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכוֹל. 

כֻּלֹּה לְחָמָס יָבוֹא,

מְגַמַּת פְּנֵיהֶם קָדִימָה;

וַיֶּאֱסֹף כַּחוֹל, שֶׁבִי.  

וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס,

וְרֹזְנִים מִשְׂחָק לוֹ;

הוּא לְכָל-מִבְצָר יִשְׂחָק,

וַיִּצְבֹּר עָפָר וַיִּלְכְּדָהּ.  

אָז חָלַף רוּחַ וַיַּעֲבֹר,

וְאָשֵׁם:  זוּ כֹחוֹ, לֵאלֹהוֹ!"

(חבקוק א, ה- יא )

אלו דברים לשבת פרשת יתרו תשפ"ו

ישנן סכנות רבות וגדולות בשימוש בציטוטים. להלן חלק מהן בקצרה ממש ובאופן חלקי ביותר.

ראשית, סכנת הוצאת דברים מהקשרם.

שנית, "עיקר החכמה" לא נמצא במישור המילולי אלא במישור הלא מילולי - אי אפשר לצטט שתיקה.

ושלישית, עיקר החכמה  - אחרי השתיקה - נמצא בשאלות. אם הציטוטים הן שאלות ולא תשובות - ניחא.

אחרי ש"הבהרנו" את האמור לעיל ( במקצת בדיחות הדעת ) נעבור לעניינו. 

הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל אומר דברים מעניינים על הדמוקרטיה, בדבריו ב"חיי עולם" על פרשת השבוע:

"כל הרעיון של השוויון עומד נגד השכל הישר. גם כשמעיינים ברעיון הדמוקרטי, שבנוי על רעיון השווין, רואים שבעצם הוא מנוגד להיגיון.

הדברים הללו חשובים מפני שהעולם כיום הוא עולם בו כותבים 'דמוקרטיה' בד' רבתי, ועושים חינוך לדמוקרטיה. אולם, ככל  שחושבים יותר על דמוקרטיה, רואים שכשיטה - היא דבר מופרך. אם מישהו מאמין בדמוקרטיה, זה יותר מפני נטיית הלב, ולא מצד סברת השכל. הרי הסברה וההיגיון  הם נגד הרעיון של דמוקרטיה; כאשר יש לאדם כאב בטן, הוא לא הולך לשלושה אנשים ושואל את דעתם או הולך לכנסת ועושה הצבעה בשביל לדעת  מה לעשות. יכולים לשבת בכנסת מאה ועשרים אנשים, ואפילו כשכולם אנשים חכמים ונבונים, אם יש כנגדם רופא אחד - סומכים עליו ולא עליהם. ההיגיון הפשוט אומר שצריך לשאול את דעתו של המבין בדבר.

הדבר הזה נכון בנוגע לשאלה הרפואית של כאב בטן, וגם ביחס לשאלות גדולות הרבה יותר. הרעיון, שכל אדם פשוט יכול להכריע בשאלות סבוכות של יחסים מדיניים או שיטות כלכליות, הוא רעיון שבבסיסו הוא לא הגיוני. הרעיון שאנשים הם שווים זה לזה, הוא  הפוך ממה שנראה לעין. אנשים אינם דומים זה לזה, לא בקומתם ולא במראיהם, וגם לא בחכמתם.

מאיפה בכל זאת באה הנקודה של השוויון ?אצל משה רבינו העניין של השוויון מגיע מתוך נקודה של אמונה בנשמה, שלא קשורה לשכל ולסברה. נשמה היא דבר מופשט ורוחני, ובעיקר קדוש, ולא יכול להיות ביחס אליה שום קנה מישה שיקבע מי למעלה ומי למטה. ומאחר שאין לזה קנה מידה, אפשר לומר ש'כל העדה כולם קדושים'."

ובאשר לקושיות אומר שם הרב עדין:

"...כשאדם נעשה שר־אלף - זה לא אומר שהוא חכם פי מאה מאשר שר עשרות, וייתכן שהוא בכלל לא חכם יותר. בעולם המעשה אנחנו חייבים לבנות דרגות, מפני שאחרת יהיה תוהו ובוהו - 'נבל תבול גם אתה גם העם'.

העולה מן הדברים הוא שבעצם בתוך סדר העולם שהתורה בונה, אין שום אדם שאי אפשר להקשות עליו קושיות, אין מציאות של אנשים מחוסנים."*

והדברים צריכים כמובן עוד עיון, בספרו של הרב עדין ובכלל.

שבת שלום

   ג'ף

המובאות מדברי הרב עדין הם  מ -

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 153 - 154

אלו דברים לט"ז שבט תשפ"ו ( בהמשך לאל"ד משלשום )

 

"A startled, tormented man is Habakkuk. He is distressed at the fact that violence prevails, and agonized at the thought that God tolerates evil. He prays, 'How long?' He cries 'Why?'

A.J, Heschel, The Prophets, JPS, p. 140

תרגום:

אדם מבוהל ומיוסר הוא חבקוק. הוא כואב את  העובדה שידה של אלימות על העליונה ומתייסר נוכח המחשבה שהקב"ה מגלה סבלנות כלפי ​רֶשַע. הוא מתפלל: "עד מתי ?". הוא זועק "לָמָּה ?"

המשך בלנ"ד מחר 

האיור: חבקוק, פסל של דונטלו, מהערך בויקיפדיה על חבקוק

אלו דברים לי"ד שבט תשפ"ו

 את הפרק על הנביא חבקוק, בספרו "הנביאים"* פותח אברהם היהושע השל במילים הבאות; אקדים המקור לתרגום שלי לעברית:

The world of Habakkuk is known to us through the little book that bears his name. What is the world like ? It is a place in which 'justice never goes forth' (1:4 ) except in perverted form.

עולמו של חבקוק יודע לנו דרך הספר הקטן שנושא את שמו. מה טיבו של עולם זה ? זהו מקום שבו לֹא-יֵצֵא לָנֶצַח מִשְׁפָּט (1:4 ) אלא בצורה "מעוקלת".

בהמשך לדברים קצרים אלה מביא השל את פסוקים ב- ד לפרק א לספר בתרגומו לאנגלית. להלן הפסוקים כלשונם במקור, ב"עימוד" ובפיסוק של השל :

עַד-אָנָה ה' שִׁוַּעְתִּי, 

וְלֹא תִשְׁמָע ?

 אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס !

 וְלֹא תוֹשִׁיעַ ?  

לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן 

וְעָמָל תַּבִּיט ?

 וְשֹׁד וְחָמָס לְנֶגְדִּי;

 וַיְהִי רִיב וּמָדוֹן יִשָּׂא,  

עַל-כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה

וְלֹא-יֵצֵא לָנֶצַח מִשְׁפָּט.

כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת-הַצַּדִּיק,

עַל-כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל.

חבקוק א: ב-ד 

המשך בלנ"ד יבוא 

המובאות הן מ - 

A.J, Heschel, The Prophets, JPS, p 140

* הספר, כפי שנמסר לי,  עומד לצאת לאור בעברית בתרגומו של דרור בונדי

אלו דברים לי"א שבט תשפ"ו

 הרב שג"ר*:

"באחת משיחותיו מלמד רבי נחמן מברסלב כך:

' כי אני ידעתי כי גדול ה' ואדונינו מכל אלוקים' (תהילים קלה) , דוד המלך עליו השלום אמר: כי אני ידעתי, אני ידעתי דייקא, כי גדולת הבורא יתברך אי אפשר לומר לחבירו ואפילו לעצמו אי אפשר לספר מיום ליום, לפי מה שמזריח לו ומתנוצץ באותו היום, אינו יכול לספר לעצמו ליום שני הזריחה והתנוצצות של גדולתו יתברך שהיה אתמול. ועל כן אמר:' כי אני ידעתי', אני ידעתי דייקא, כי אי אפשר לספר כלל.**

למעשה, לדעת רבי נחמן, לא רק שהאמונה היא שפה פרטית - היא כלל איננה שפה. זהו הקושי בהצגת האמונה. תמיד יישאר סרח עודף בלתי ממולל, מסתורין ואינטימיות שלא ניתן וגם לא ראוי לחשוף, שכן חשיפה כזו היא הפרת האינטימיות של האמונה.^ איני מתעלם מהרובד הציבורי-פומבי של האמונה, מהיותה , בסופו של דבר, גם שפה ציבורית; אולם הקולקטיביות של האמונה היא הצעד השני, לא הראשון."

*הרב שג"ר במאמר שנקרא "אמונתי - אמונה בעולם פוסטמודרני" בתוך הקובץ "לוחות ושברי לוחות הגות יהודית נוכח הפוסטמודרניזם" ,הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד ומכון כתבי הרב שג"ר בעמ' 407-408

** שיחות הר"ן, א. בהמשך מצטט רבי נחמן את דברי הזוהר הקדוש על הפסוק 'נודע בשערים בעלה' בהם נאמר:'כל חד...לפום מה דמשער בליביה ( ספר הזוהר, א, פרשת וירא, דף קג ע"ב)

^ בהערת שוליים כאן מפנה הרב שג"ר לדברי י. ליבוביץ'. ההערה הושמטה לעת עתה.

אלו דברים לשבת פרשת בשלח תשפ"ו

הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל על פרשת השבוע, פרשת בשלח:

"הפרשה הזאת היא בוודאי פרשה הרואית, וקורים בה דברים גדולים ונפלאים, אבל אני רוצה דווקא לראות את העניין הזה מלמטה, לא בנבט של משה רבנו ולא במבט של הקב"ה, אלא במבט של סתם יהודי מן השורה. אפשר להגיד שמבט כזה מפספס את העניין, אבל בסופו של דבר מי שקורא את התורה זה אנחנו, וזו נקודת המבט של רובנו. יוצא לו יהודי ממצרים, לא גברא רבא אלא סתם אחד מאלה שלא נזכרו בשמם, שגרר את הרגליים והלך עם כולם. מה קורה אצלו ? אני רוצה לעמוד על זה דווקא ביחס לקריעת ים סוף כמאורע של התחלה, שאחריו צריך ללכת ולהמשיך הלאה. מה קורה פה לעם ישראל ?

אחרי שהים שב לאיתנו, פתאום הכל נגמר, וצריך להתחיל ללכת במדבר. הולך לו היהודי הזה, שעד לפני זמן קצר היה בטוח שהוא עומד למות, מיד אחרי כן הוא הרגיש, במשך זמן־מה, שהוא למעלה מן הטבע - ואחרי כל זה, הוא צריך להתרסק חזרה לתוך המציאות הקשוחה של העולם. מה קורה לאנשים הללו ? איך הם חיים עם התודעה הכפולה הזאת ? מיד לאחר היציאה מהים והשירה הגדולה, כתוב ( שמות טו, כב ): 'וַיַסַע משה את ישראל מים סוף'; אחרי החוויה הזאת, היה צריך שמשה יסיע אותם הלאה, משום שהם עצמם מטושטשים ומבולבלים. אנשים עומדים ולא יודעים מה קורה איתם, וצריך לסדר אותם ולהתחיל ללכת. האיש הזה שיוצא עכשיו מים סוף, לא יודע האם הוא בחלום או במציאות, כל העולם נראה בעיניו אחרת.

נראה שהמעבר הזה הוא הניסיון הגדול של הפרשה, והוא מתרחש בה פעמים נוספות: במרה ובמן, ברפידים ובמלחמת עמלק. בכל הסיפורים הללו רואים את הקושי הגדול לעבור מעולם שבו הכל נתפר לפי הזמנה, שבו הכל היה גמיש, לעולם שנוהג כמנהגו של עולם.

אפשר ללכת שלושה ימים בכוחה של קריעת ים סוף, אבל יש שלב שבו זה פשוט לא הולך יותר. וכאשר חוזרים מן המציאות של הנס, יש אכזבה עמוקה כבר מעצם הגילוי שעדיין קיים עולם. זו לא בהכרח נפילה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, ואולי לא קורה שום אסון; אבל השאלה היא איך יוצאים מעולם ניסי גמור, שאין בה חוקים בכלל, אל עולם שבו אני מגיע למים שאי אפשר לשתות אותם, פשוט כי הם מרים."

לעיל הציג הרב עדין את השאלה.

המשך דבריו שם כוללים דיון ומתן תשובה לשאלה.

תמצית התשובה  של הרב עדין היא:

"הפאר האנושי הוא בחופש הבחירה, שכן כוחו של האדם להחליט הוא כעין מעשה א־לוהים. אדם יכול להשתמש בו כחיסרון, או לחילופין - להביא לידי ביטוי בעזרתו את הפאר ואת הגדולה. מסקנת הדברים היא שאי אפשר להביא את האדם לעשות  שינוי במהותו באופן חיצוני. גם ניסים ואפילו לחם משמים, לא יכולים כשלעצמם לעשות שינוי בתוך המהות האנושית; המהות האנושית יכולה לעשות שינויים, אבל היא צריכה לעשות את השינויים האלה מתוך עצמה.

היהודי הזה שבלבלו אותו בקריעת ים סוף ובמרה, בסך הכל נשאר קצת נוקשה וקצת מרדן. אפשר להתחיל לדבר איתו, אבל צריכים לעשות זאת באופן אחר. אולי יחד עם ניסים ואולי בלעדיהם, אבל בהחלט יש עם מה לעבוד."*

השל אולי היה מעיר, אחר נטילת רשות מהרב עדין: "יש עם מי לעבוד" ( בעקבות ספרו Who us Man ?) ^

שבת שלום

    ג'ף

* *הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 144 - 145, 148

^ ולא What is Man

אלו דברים לשבת פרשת בא תשפ"ו

השל טען שקהלת טעה.

קהלת טעה, לדברי השל, כשאמר שאין חדש תחת השמש.

הבוקר עקב שורה של אירועים שונים שחזיתי בהם השבוע, מקרוב

ומרחוק, הכתה בי המחשבה שאכן טעה קהלת.

במה טעה:

במישור של "הנצח" אכן אין חדש תחת השמש.

במישור של הפרט, הפרט שנולד ב1957 ונפטר ב2024 

( התאריכים הם לשם המחשבה בלבד ) - הכל חדש.

ראו, בין השאר, שירתו של ישראל אלירז, במיוחד בקובץ

"הלא יאמן פשוט ישנו."

שבת שלום

   ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת וארא תשפ"ו

הערה אחת שראיתי השבוע בפוסט כלשהו בפייס נחרטה בראשי. איני זוכר מי אמר ומי כתב הפוסט.

ההערה היתה שגל הרציחות בתקופה האחרונה מעיד לא על אלימות בחברה הערבית אלא על אלימות בחברה הישראלית.

זה נכון, לדעתי.

ואז חשבתי שבמדינה יהודית, שמא תאמרו במדינה יהודית ודמוקרטית , היה קם קול זעקה מפי אנשי רוח, לרבות רבנים - כנגד האלימות הפושה. אפשר וצריך היה לצפות אפילו להכרזה על תענית ציבור לנוכח המצוקה הרבה בקרבנו.

שבת שלום

    ג'ף

על "אורו הגנוז"

איל מגד פרסם לאחרונה ספר על חידלון, חברות והתמודדות. ואולי צריך לומר  - "הישרדות"

.

הספר נקרא "אורו הגנוז" וכותרת המשנה מעידה על נושא הספר: "עם יואל הופמן, ובלעדיו".

אני ממליץ על הספר לכל מי שתוהה על הקיום האנושי.

אלו דברים לימים אלו

אהרן אפלפלד :

 "למחרת בא אלינו הרב משולם בר. פניו היו חיוורים וידיו רעדו. 

"להפתעת הכול פתח ודיבר על ענווה, שכל המידות נובעות ממנה. שאם אדם מכניע עצמו לענווה סופו שיגיע לדיבור נכון. יותר מדי אנו משתמשים בלשון אני. מי שמגיע למעלת הענווה שוב אינו אומר אני אלא אתה והוא, מחשבתו נתונה לזולתו. בדור שלנו אסור לדבר בלשון אני. כשאני לעצמי, מה אני. מי שמבטל את האני ומכוון את מחשבתו לזולתו מביא גאולה לעצמו. חוסו, אחים, על עצמכם והתנערו מן האני. אלוהים בשמים יודע כמה קשה הדבר, אבל אנחנו מחויבים בזה. יותר מדי צער ראינו בדור שלנו כדי שנדאג רק לעצמנו. אם נתרחק מלשון אני יחזור אלינו אלוהים וידבר אלינו כמו שדיבר אל אבותינו ולא תהיה שום מחיצה והסתרת פנים, ואנחנו נדע, כמו שידעו אבותינו, כי אלוהים אחד ושמו אחד, ואנחנו שליחיו בעולם הזה למען הרבים, שבלא הרבים אנחנו אבק פורח. חוסו על עצמכם אחים."

אהרן אפלפלד, "לילה ועוד לילה", כתר הוצאה לאור בע"מ, עמ' 183 - 184

אלו דברים לשבת פרשת שמות תשפ"ו

היום 825  ימים  לחטיפת החלל רס"ל רן גואילי ז"ל הי"ד שטרם הושב ארצה

ספר שמות מספר לנו סיפור השונה בבירור מזה של ספר בראשית. ואולי נכון יותר לדבר על סיפורים, ולא על סיפור אחד; צריך עיון. 

על כל פנים, זהו סיפורו של העם היהודי, ולא סיפורם של פרטים — אבות האומה אמנם - אבל פרטים . על כך עמד, הרב עדין שטיינזלץ בספרו "חיי עולם", בהתייחסותו לפרשת השבוע.

מאז ה־7 באוקטובר נדמה שסיפורו של העם היהודי תופס מחדש את מרכז הבמה כאן, בארץ. הטבח הבלתי אנושי בוצע  כלפי גברים, נשים וטף —  משום שהם יהודים ( כפי שציין אחד משורדי השבי ).

עם זאת, בזמן האחרון אני מוצא את עצמי חושב לא על מצבו של העם היהודי אלא על המצב האנושי בכללותו. כאשר נער נדרס בגלגלי אוטובוס בירושלים במהלך הפגנה, ולמחרת נרצחים שלושה גברים בשפרעם, וסטודנט לרפואה נרצח באותו לילה בערערה — מתבקש, נדמה לי, שנעצור ונחשוב על המצב האנושי.

מי שממתין לממשלה — לכל ממשלה, אך בעיקר לממשלה הנוכחית — שתפתור את הבעיות הבוערות שאנו ניצבים בפניהן, טועה לצערי הרב. ומדוע? כאן אבקש להביא בפניכם דברים של אברהם יהושע השל על מלחמת וייטנאם. אלה דברים ששנים רבות תמהתי עליהם, ואני מבקש לשתף אתכם לא בתימהון , אלא בדברים עצמם. אם יעוררו  בכם תימהון גם כן — מה טוב. אוסיף מיד: יש שוני מהותי ועמוק בין מלחמת וייטנאם לבין מלחמת “חרבות ברזל”.

השל אמר כי הטעות של הממשל האמריקאי בניהול מלחמת וייטנאם הייתה בכך ששכחו את ה"גורם האנושי" שבאויב.

הנוח׳בה, אגב, וכל מי שהשתתף ותמך בטבח של ה־7 באוקטובר, הוא לדידי עמלק — כלומר, מי שאיבד את אנושיותו. לא אליהם מכוונים דבריי, ולא אליהם מכוונים דברי השל על המצב האנושי. הם אינם כלולים בכך. “שיקפצו לי” הפרוגרסיבים, ובייחוד יהודי חו״ל התומכים בנוח׳בה ו"אינם מבינים דבר מחייהם".

לסיום -  דברים של יואל הופמן, מתוך "מצבי רוח", פסקה 118:

"בשלוש בערך אנחנו נזכרים בכל מיני דברים.

 שאמרנו דבר שטות. שדברו אלינו בלשון גסה.

 שאנשים שאהבנו מתו ואנשים שאנחנו אוהבים

 רחוקים מאוד. שעכשיו אנחנו כבר זקנים. שהכל

 נשמט והולך.

 אנחנו רואים באוויר הלילה נשים מופקרות. שדות

 קטל. אסונות טבע. בחוץ תנים שוב מייללים וכלב

 נובח. דברים שהיו לא ישובו עוד.

 בכל מקום צועקים. בתים נשרפים. מחשבות

 נשרפות. רוח דכאון, כמו חזית קרה, באה מן המערב.

 אנחנו מתהלכים יחפים לאורכם של מדפי הספרים

 שאין בהם תועלת ולא תכלה, כבדים וסגורים כמו

 פורמציות גיאולוגיות בקירות של קניון. מאין יבוא

 עזרי אנחנו חושבים. ונוטלים אַסִיוַל."*

               

לעילוי נשמת  סרן איתי סייף ז"ל וכל הנופלים, 

לרפואת כל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטוף - החלל רס"ל רן גואילי ז"ל הי"ד.

שבת שלום

ג'ף

* יואל הופמן, "מצבי רוח" , הוצאת כתר ספרים ( 2005 ) בע"מ. אין מספור עמודים בספר הזה והטקסט המקורי כולו מנוקד. העתקתי הטקסט  ללא ניקוד בכתב מלא כמיטב יכולתי.