רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 15 באוקטובר 2026

אלו דברים לשבת פרשת נח תשפ"ז

"Mine is an old familiar story by now. So many people have been displaced in this century, their numbers so large, theur collective and individul destinies so varied, it's impossible for me or any one else, if we are honest, to claim any special ststus as a victim, Particularly, since what happened to me fifty years ago is happening to someone else today. Rwanda, Bosnia, Afghanistan, Kosovo, the endlessly humiliated Kurds - and so it goes. Fifty years ago it was fascism and communism, now it's nationalism and religious fundamentalism that make life miserable in lots of places. Recently, for instance I was translating the work of a woman poet from Sarajevo for an anthlogy and its editors had great difficulties locating her. She had vanished. She was not a young woman, she had plenty of friends, but no one seemed to know what happened to her in the confusion of the war.

'Displaced persons' (DP) is the name they had for us back in 1945, and that's what we truly were. As you sit watching bombs falling in some old documentary or the armies advancing against each other, villages and towns going up in fire and smoke, you forget about the people huddled in the cellar. Mr and Mrs Innocent and their families paid dearly in this century for just being there. Condemned by history, as Marxists were fond of saying, perhaps belonging to a wrong class, wrong ethnic group, wromg religion - and what have you - they were and continue to be an unpleasant reminder of all philosophical and nationalist utopias gone wrong. With their rags and their bundles and their general air of misery and despair, they came in droves from the East, fleeing evil with no idea where they were running to. No one had much to eat in Europe, and here were the starving refugees, hundreds of thousands of them in trains, camps and prisons, dipping stale bread into watery soup, searching for lice on their children's heads, and squawking in dozens of languages about their awful fate."*

to be continued bli neder

תרגום לעברית של הצ'אט:

הסיפור שלי כבר מוכר וישן. כל כך הרבה אנשים נעקרו מבתיהם במאה הזאת, מספרם כה גדול, וגורלותיהם — הקיבוציים והאישיים — מגוונים כל כך, עד שאי אפשר לי, או לכל אדם אחר, אם נהיה כנים, לטעון למעמד מיוחד של קורבן. במיוחד משום שמה שקרה לי לפני חמישים שנה קורה היום למישהו אחר. רואנדה, בוסניה, אפגניסטן, קוסובו, הכורדים המושפלים בלי הרף — וכך זה נמשך. לפני חמישים שנה היו אלה הפשיזם והקומוניזם; כיום אלה הלאומנות והפונדמנטליזם הדתי שהופכים את החיים לאומללים במקומות רבים.

לאחרונה, למשל, תרגמתי לאנתולוגיה את יצירתה של משוררת מסרייבו, ועורכי האנתולוגיה התקשו מאוד לאתר אותה. היא נעלמה. היא לא הייתה אישה צעירה, היו לה חברים רבים, אך איש לא ידע כנראה מה עלה בגורלה בתוך הכאוס של המלחמה.

״עקורים״ (Displaced Persons, או DP) — כך כינו אותנו אז, בשנת 1945, וזה בדיוק מה שהיינו. כשאתם יושבים וצופים בפצצות הנופלות בסרט תיעודי ישן, או בצבאות המתקדמים זה לקראת זה, בכפרים ובעיירות העולים בלהבות ובעשן, אתם שוכחים את האנשים המצטופפים במרתף. מר וגברת חפים מפשע ומשפחותיהם שילמו במאה הזאת מחיר יקר על עצם הימצאותם שם. ההיסטוריה גזרה את דינם — כפי שהמרקסיסטים אהבו לומר — אולי מפני שהשתייכו למעמד הלא נכון, לקבוצה האתנית הלא נכונה, לדת הלא נכונה, וכיוצא באלה. הם היו ועודם תזכורת בלתי נעימה לכל האוטופיות הפילוסופיות והלאומניות שעלו על שרטון.

בבגדיהם הבלויים, בצרורותיהם ובמראה הכללי שלהם, ששידר אומללות וייאוש, הם הגיעו בהמוניהם מן המזרח, נמלטים מפני הרוע בלי שיהיה להם מושג לאן פניהם מועדות. באירופה לא היה כמעט לאיש די אוכל, והנה באו הפליטים הרעבים — מאות אלפים מהם, ברכבות, במחנות ובבתי כלא; הם טבלו לחם מעופש במרק דליל ומימי, חיפשו כינים בראשי ילדיהם, ופטפטו בקולות צורמניים, בעשרות שפות, על גורלם הנורא.

צ'רלס סימיק, זבוב במרק (A Fly in the Soup), זיכרונות, הוצאת אוניברסיטת מישיגן, עמ' 1–2.

שבת שלום

   ג'ף

*Charles Simic, A Fly in the Soup, Memoirs, The University of Michigan Press, pp 1-2 


יום חמישי, 8 באוקטובר 2026

אלו דברים לשבת פרשת בראשית תשפ"ז

מתוך דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל בספרו "חיי עולם":

"פרשת בראשית עצמה עוסקת במפורט בבעיות היסוד של החיים. כמעט כל בעיה חשובה נמצאת כאן - העלייה והירידה, הבריאה, מהות האדם ועוד. המקום היחיד בו יש איזשהו דיון בשאלות של החטא: מה זה חטא, ואיך זה חטא - הוא פרשת בראשית. הפרשה עוסקת גם בהיבטים אנושיים יותר של בעיות החיים: יחסים בין בני אדם, בין איש לאשתו, בין אב לבניו, מריבות בין אחים, ואפילו רצח. אלה הם אבני הבניין של החיים, ופרשתנו מלאה מהם."*

ובהמשך הדברים:

"...שאלת החיים שלנו היום היא, שמא העולם רץ מהר מדי ? אולי הוא מתקדם מעבר למידותיו ? הרי היום יש בידי המין האנושי המון כוח, בעיקר יכולת להשחית, דבר שבדורות ראשונים היה קשה לעשות בסדר גודל מיוחד ללא טכנולוגיה. האם כעת לבני האדם יש יותר כוח משהם זקוקים לו או יכולים להתמודד איתו ? האם הכוח שבידי בני האדם לא רב על התבונה שלהם לדעת איך להשתמש בו ? האם יכול להיות שאנחנו אוכלים את פרי עץ הדעת בזמן שהוא עדיין 'פגה' ?"*

מומלץ לעיין בדברים במלואם בספר.

שבת שלום

    ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, בעמ' 4 ו10

יום שני, 5 באוקטובר 2026

אלו דברים לכ"ה תשרי תשפ"ז

 

רציתי לכתוב על ספרו של קאלווינו מר פלומר על שום העניין שלו בהתבוננות.

ואז אמרתי: אנחנו בימי זכרון לשבעה באוקטובר - האם זה נכון ?

ואז, משום מה חשבתי על קדושה. למה קדושה ?!

אלמלא הקודש ימי הזכרון - אין בהם מהות שונה מימים אחרים.

כשאני משתמש במונח "מהות" איני מתכוון למשהו מטאפיזי, - אני מתכוון לשימוש שנעשה במונח "מהות" - לציין ייחוד מסוים. דגש על שימוש בשפה על ידי בני אנוש.

הוא הדין לעניין המילים קודש, קדושה, אהבה, תשומת לב, איבה ו"שאר ירקות".

על "הקדושה" כותב הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל בפרק הרביעי בספרו "שלושה עשר עלי השושנה" כך: -

" המשמעות היסודית של מושג ה'קדושה' בלשון הקודש היא ה'נבדלות', היותו של דבר נבדל, מרוחק ומנותק מכל האחרים. הקדוש הוא זה שנמצא מחוץ לכל תחום, שאיננו ניתן למגע, להבנה או להגדרה, שהוא מיוחד במהותו העצמית, אחר מכל שאר הדברים - ומשום כך יכול הוא להיקרא במהותו ' קדוש', לאמור: נבדל.*"

אגב קדושה, אני נזכר בשורות  משירו של בוב דילן "הכל טוב אמא ( אני רק מדמם )"^


As human gods aim for their mark
Made everything from toy guns that spark
To flesh-colored Christs that glow in the dark
It's easy to see without looking too far
That not much is really sacred" 

המשך בלנ"ד יבוא 


* בהערת שוליים א מפנה כאן הרב עדין לזהר, חלק ג, צד, ב וכן למהר"ל, גבורות ה', הקדמה ב, ג

^ "It's Alright, Ma (I'm Only Bleeding)" וראו השיר כולו כולל קרדיטים באתר

https://www.bobdylan.com/songs/its-alright-ma-im-only-bleeding/



יום שלישי, 29 בספטמבר 2026

אלו דברים לשבת שמיני עצרת תשפ"ז

                                                                  "אילו יכולנו לראות ולחוש בחריפות את כל חיי אנוש הרגילים, הרי זה                                                                           כאילו שמענו את העשב צומח ואת לבו של הסנאי פועם, והיינו מתים                                                                           מעוצמת הרעש שמעבר לדממה. במציאות ממש, מתהלכים גם הרגישים                                                                       שבינינו מרופדים היטב רפידה של קהות."

                                                                     ג'יורג' אליוט, מידלמארץ'*


יש כל כך הרבה שאיננו 

מבינים בקשר לשפה שלנו.

ואיננו מבינים שאיננו מבינים.

קחו לדוגמה המשפט הבא

מתוך ספרו של יואל הופמן

"אפרים":

"צריך לזכור שהעולם נברא מחדש בכל 

רגע ורגע ועל כן דבר אינו מובן מאליו."

כפי שהעיר ידידי

ר.א מירוחם, מדובר במשפט שיש 

לו שורשים עמוקים בקבלה.

שבת שלום וחג שמח

ג'ף

*מצוטט במבוא ל"תהום אל תהום- סערות הנפש של גיבורי התנ"ך" של אביבה גוטליב זורנברג תרגום הקטע של אליוט מאנגלית: ג'נטילה ואפרים ברוידא, תל אביב, דביר 1985, עמ' 179

הצילום הוא של רחלי ברוך




יום רביעי, 23 בספטמבר 2026

אלו דברים לשבת חג הסוכות תשפ"ז

 " הים כמעט בלי אדווה, וגלים זעירים מכים בחוף החולי.

מַר פָּלוֹמָר ניצב על החוף ומביט בְּגל. אין לומר כי הוא

שקוע בהתבוננות בגלים. הוא איננו שקוע, משום שמה

שהוא עודה ידוע לו היטב: הוא רוצה להביט בְּגל, ומביט

בו. אין הוא מתבונן בו, כי להתבוננות דרושים מזג מתאים,

מצב־רוח מתאים ושילוב מתאים של נסיבות חיצוניות:

והנה, למרות שבעיקרון אין למר פלומר בלבו ולא כלום

נגד ההתבוננות עצמה, בכל זאת אף אחד משלושת התנאים 

האמורים לעיל איננו מתקיים עכשיו אצלו. מה גם שכוונתו

איננה להביט ' בַּגַּלִּים', כי אם בְּגל מסוים ותו־לא: ומכיוון

שברצונו להימנע מלחוש תחושות מעורפלות, הוא קובע

לכל אחד ממעשיו יעד מוגדר היטב."*

שבת שלום וחג שמח

       ג'ף

* איטאלו קאלווינו, "מר פָּלוֹמָר", מאיטלקית: גאיו שילוני,

 הוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ - ספרית פועלים, עמ' 7

יום חמישי, 17 בספטמבר 2026

אלו דברים לשבת פרשת האזינו - שבת תשובה תשפ"ז

 בסעיף 108 לגוּטַפֶּרְשָה כותב יואל הופמן, בין השאר:

״בכלל. כשכותבים על בני אדם צריך להיזהר.״*

ודוק

המשפט הנ״ל נראה לי, משום מה, רלוונטי במיוחד לימים אלו של חגי תשרי מחד והבחירות מאידך.

במאמר שכותרתו ״שיעורים בשבירת הלב או סוד הקסם של יואל הופמן״ כותב ישראל שורק בספרו ״סוקרטס מחפש עבודה״:

״...יואל הופמן מלמד את קוראיו שלושה שיעורים גדולים: כיצד להימנע מהבחנה בין עיקר לטפל, כיצד הסוגריים מסדרים את העולם, כיצד אפשר לשבור את הלב ולשוב ולשבור אותו עוד ועוד.״

וממשיך שורק:

״מדוע עלינו ללמוד את שלושת השיעורים הללו? משום שהם נוסכים קסם על המובן מאליו, מאפשרים להתרגש מן השגרתי ומבטלים את פערי החשיבות בין האנשים ובין הדברים.״^

שבת שלום

ג׳ף

  • יואל הופמן, גוּטַפֶּרְשָה, כתר הוצאה לאור בע״מ.

^ ישראל שורק, סוקרטס מחפש עבודה: ניסיון החיים והמוות בפילוסופיה, הוצאת רסלינג, עמ׳ 55.

יום שלישי, 15 בספטמבר 2026

אלו דברים לד' בתשרי תשפ"ז

 בסעיף 108 לגוטפרשה כותב יואל הופמן, בין השאר:

" בכלל. כשכותבים על בני אדם צריך להיזהר."*

ודוק

*יואל הופמן, גוּטַפֶּרְשָה, כתר הוצאה לאור בע"מ,

יום רביעי, 9 בספטמבר 2026

אלו דברים לראש השנה תשפ"ז (2 )

 "הדת הופכת חטאה שעה שהיא מתחילה לדגול בבידולו של אלוהים ושוכחת שלמקדש אמתי אין כתלים. מאז ומעולם סבלה הדת מן הנטייה להפוך למטרה בפני עצמה, לבודד את הקודש, להפוך לקרתנית, לשקוע בה,עסקות עצמית ולבקש את טובת עצמה; כאילו אין משימתה האצלת טבע האדם אלא האדרת כוחם ויופיים של מוסדותיה או הרחבת גופי עיקרי האמונה. לא פעם עשתה הדת יותר לקידושן של דעות קדומות מאשר להתמודדות עם האמת; יותר לאיבון הקודש מאשר לקידוש החול. ברם משימתה של הדת היא להוות אתגר לייצוב ערכים."

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמי 326 בשינויים שלי וכן ההדגשה היא שלי - ג'ף 

"Religion becomes sinful when it begins to advocate the segregation of God, to forget that the true sanctuary has no walls. Religion has always suffered from the tendency to become an end in itself, to seclude the holy, to become parochial, self-indulgent, self-seeking; as if the task were not to ennoble human nature but to enhance the power and beauty of its institutions or to enlarge the body of doctrines. It has often done more to canonize prejudices than to wrestle for truth; to petrify the sacred than to sanctify the secular. Yet the task of religion is to be a challenge to the stabilization of values."

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 414 emphasis added

שנה טובה
שנה של תקווה

אלד אחר עריכה נוספת

 אני חושב לאחרונה הרבה על שירה.

ליתר דיוק, אני שואל את עצמי: למה היא חשובה? מה יש בשיר שמושך?

ראשית: אסקפיזם.
וכמה אנו צריכים את זה בימים אלו.

שנית: פיכחון.
וכמה אנו צריכים את זה בימים אלו.

שלישית: השילוב בין השניים.

לא מזיק להודות בכך שאיבדנו את דרכנו.

כקולקטיב איבדנו את דרכנו.

רבים בטוחים שלא כך. בטוחים במאת האחוזים בצדקתם.

אבל הביטו סביב וראו מי איתכם.

אם כולם מאותו השבט — אתם בבעיה.

וגם אנחנו.

שנה טובה

ג'ף

אלו דברים לראש השנה תשפ"ז

 אני חושב לאחרונה הרבה על שירה.

ליתר דיוק אני שואל עצמי למה היא חשובה ? מה יש בשיר שמושך ?

ראשית:  אסקפיזם. וכמה אנו צריכים את זה בימים אלו.

שנית : פיכחון.  וכמה אנו צריכים את זה בימים אלו.

שלישית : השילוב בין השניים.

חלף אסקפיזם אפשר לדבר על חזון. חזון ומעש.

לא מזיק להודות בכך שאיבדנו את דרכנו.

כקולקטיב, איבדנו את דרכנו.

מימין ומשמאל לא מעטים בטוחים שלא כך. הם בטוחים במאת האחוזים בצדקתם. 

הביטו סביב וראו מי איתכם. 

אם כולם מאותו השבט - אתם בבעיה וגם אנחנו.

שנה טובה

     ג'ף

יום חמישי, 3 בספטמבר 2026

אלו דברים לשבת פרשות ניצבים וילך תשפ"ו

 "ישב ר' יצחק יעקב וקימץ עיניו כמי שתקפוהו מחשבותיו ובודקן איזו יפה ואיזו אינה יפה. לסוף פקח את עיניו והביט בו בר' יעקב יוסף. ראה את תמימותו ויראתו שעל פניו והכיר בו שמדריגתו למעלה מדיבוריו. אמר לו, אשריך רבי יעקב יוסף שהגעת למדריגה שכזו. את חטאי אני מזכיר, כשאני מקבל טובה מאדם מרבה אני להודות לו יותר משאני מודה לחי עולמים שעשאו שליח.

הרהר ר' אברהם יצחק אחר הדברים. לכאורה יפה אמר רבי יעקב יוסף, אבל איני סבור כך, אלא צריך אדם להכיר טובה לבעל טובתו ולשבחו ולהודות לו אפילו יותר מכדי טובתו, שמתוך שמודים לו מחזקים את ידו לעשות טובות עם אחרים ונמצאים מגבירים את אהבת ישראל, שמתוך שזה רואה שאהוב הוא על חבירו בשביל טובה קטנה שעשה לו מה הוא אומר, עמה אהובים ישראל, כמה מכירי טובה הם. בשביל טובה קטנה שעשיתי ליהודי הוא מראה לי אהבה גדולה, לסוף מוסיף אהבה. מתוך כך יהודים מתאהבים זה על זה. וכשישראל אוהבים זה את זה הקדוש ברוך הוא כביכול מוסיף אהבה על אהבתו ונמצאים כל ישראל אהובים לפני המקום, הרי בשביל הכרת טובה באה טובה לעולם, שאם ישראל אהובים לפני המקום אהובים הם בעיני האומות, וכשישראל אהובים בעיני האומות הקדוש ברוך הוא משכך כעסו מן האומות ומונע חרבם מדם ואינם עושים מלחמות ונמצא כל העולם כולו שרוי בשלום, הרי שהכרת טובה מביאה טובה ושלום לעולם."*

שבת שלום

    ג'ף

* ש"י עגנון, ספר תכלית המעשים, בקובץ האש והעצים, הוצאת שוקן, תשכ"ב, עמ' קנא- קנב


יום חמישי, 27 באוגוסט 2026

אלו דברים לשבת פרשת כי תבא תשפ"ו - לעיון

"כל אותה השעה שסיפר ר' אברהם יצחק בשבח רבו עמד ר' יעקב יוסף ואמר תהלים. ספר תהלים היה עמו בכיסו ובכל עת שהטרידוהו יסורי הדעת היה מוציא את ספר תהלים וקורא במקום שפתח, ולא היה מדקדק אם מכוון הוא המזמור לענין שנצטער עליו, שהתבונן וראה שכל המזמורים שוים לפני הנשמה."

ש"י עגנון, האש והעצים, ספר תכלית המעשים, הוצאת שוקן, תשכ"ב, עמ' ריט


ישעיהו ליבוביץ:

"מן הסדרה העצומה הזאת, 'כי תבא', סדרת הברכות והקללות, הייעודים הנפלאים לעתיד והתוכחה האיומה מכל, אני רוצה לעמוד על שני פסוקים בלבד. שני הפסוקים, אשר בהם אני הקטן רואה מעין מפתח להבנת יסוד היסודות בעולם האמונה הישראלית על היחס בין ישראל ואלהיו - או שמא נעיז לומר, בין אלהי ישראל ועמו. אני קורא את שני הפסוקים האלה ככתבם וכלשונם. משה מדבר אל עם ישראל:

' את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו ולשמור חקיו ומצותיו ומלשמוע בקולו.

וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דבר-לך ולשמר כל- מצותיו'.

....

שני הפסוקים האלה לא זו בלבד שאינם דברים המקבילים זה לזה ואינם שני דברים אשר אחד מהם הוא סיבת השני, אלא הם דבר אחד. היחס בין ה' לעמו, או היחס בין העם לאלהיו אינם שני דברים זה כנגד זה, אלא הם אותו דבר עצמו. העובדה שהעם  מקבל על עצמו את ה' לאלהים היא-היא העובדה שאלהים בחר בעם הזה. זהו המושג העמוק ביותר של בחירת ישראל: ה' בחר בעם ישראל, ובמה זה מתבטא ? בזה שעם ישראל בחר בה' לאלהיו.

לדבר הזה יש ביטוי באחת התעודות הגדולות ביותר, אולי הגדולה והנשגבה ביותר שיש לאמונה היהודית, באותה תפילה שהיא ( לפי הבנתי ) המרכזית שבכל התפילות, אף-על-פי שנוהגים לזלזל בה, משום שהיא שגורה כל-כך בפי המתפללים - ב'עלינו', הקטע המרכזי של תפילת ראש-השנה: 'עלינו לשבח לאדון הכל, לתת גדולה ליוצר בראשית'. על מה ? על מה שהוא גמל לנו? לא - על זה שאנחנו 'כורעים ומשתחווים ומודים' לפנו. אנחנו משבחים אותו על שאנחנו עובדים אותו, על שיש לנו הזכות לעבוד אותו.

בזה אנחנו נבדלים מגויי הארצות ואין חלקנו ככל הגויים: לא בזה שיש ליהודי שומר תורה ומצוות אריכות ימים יותר מאשר לאדם שאיננו שומר תורה ומצוות, ולא שיש לו יותר נחת בחיים; גם לא בזה שלעם ישראל יש גורל העולה ומשובח מבחינה אובייקטיבית לעומת גורלם של עמים אחרים - אלא בזה שעם ישראל עובד את ה'. ולכן גם בציפיה לעתיד - 'ועל כן נקווה לה' אלוהינו' וכו' - לא מדובר בעתידו של האדם היהודי , וגם לא בעתידו של העם היהודי, אלא מדובר שאנחנו מצפים שכל העולם יכיר באלוהים, כשם שעם ישראל ( על-כל-פנים עם ישראל האידיאלי, לא האקטואלי ) מכיר באלוהים. זהו המובן העמוק של המושג הגדול של בחירת עם ישראל. אין זה מענק שהוענק לנו, אלא זו המשימה הגדולה והקשה ביותר שהוטלה עלינו - שה' הוא אלוהינו באשר אנחנו מכירים בו כאלוהינו."*

שבת שלום

   ג'ף

*י. ליבוביץ, "הערות לפרשיות השבוע", הוצאת אקדמון , עמ'  128 - 129 וראו את הטקסט במלואו שם


יום שישי, 21 באוגוסט 2026

אלו דברים לשבת פרשת כי תצא תשפ"ו ( גרסת הפייסבוק )

 ייתכן שאחד המפתחות לספר המוזר והמופלא של קורט ווגנוט, בית מטבחיים 5, מצוי בקטע הדברים הבא מתוך הספר בו הדובר מציג למו"ל שלו, סם, את הספר:

"ועכשיו אני אומר לסם: 'סם  - הנה הספר'.

הוא כל כך קצר  ומפוטפט ומבולבל, סם מפני שאי אפשר לומר שום דבר אינטלגנטי על טֶבח. כולם אמורים להיות מתים, לא לומר שום דבר לעולם ולא לרצות שום דבר לעולם. על הכול להיות דומם מאוד אחרי טבח, וזה כך תמיד, מלבד הציפורים.

ומה אומרות הציפורים ?  כל מה שיש לומר על טבח, דברים כמו 'ציץ־צוויץ ?'

אמרתי לבָנַי שבשום נסיבות אל להם לתת יד לטבח, ושידיעות על מעשי טבח באויביהם בל ימלאו אותם סיפוק או שמחה לאיד.

אמרתי להם גם לא לעבוד בחברה שמייצרת  אמצעי הרג המוניים, ולהביע את רגשי תיעובם כלפי אנשים שסבורים שאנו זקוקים לאמצעים כאלה."*

שבת  שלום

    ג'ף

* קורט ווגנוט, בית מטבחיים 5, תרגום: יורם קניוק, כנרת,זמורה־ביתן, דביר מוציאים לאור בע"מ, עמ' 29 - 30

יום חמישי, 20 באוגוסט 2026

אלו דברים לשבת פרשת כי תצא תשפ"ו

הבוקר הדהדה בראשי שורה משיר של שיימוס היני :

whatever you say say nothing

נדמה לי שאין צורך בתרגום, ולגבי פירושים - נראה.

"הלכתי לעיין בדברים". מצאתי שבאלו דברים לשבת פרשת חוקת תשפ"ה

מופיע עיסוק נרחב בשיר יחד עם תרגום.*

בעיון הבוקר, שמתי לב שיש שוני בשורה הנ"ל כפי שהיא מופיעה

בכותרת השיר לבין הצורה שבה היא מופיעה בגוף השיר.

הכותרת היא : from Whatever You Say Say Nothing

בגוף השיר :

Where to be saved you only must save face

And whatever you say, you say nothing.^

מהכותרת משמע שהפנייה היא אל הדובר  - הזהר - אל תאמר כלום ואם תאמר אל תאמר דברים משמעותיים

מגוף השיר משמע שהפנייה אינה אל הדובר/ת אלא זו הערה של מי שמתבונן מהצד ( ומאזין מהצד ) : לא משנה מה תאמר - הדברים שלך שווים לכלום.

האם ישנה משמעות כלשהי לדקויות הנ"ל ?

האם ישנה משמעות לדברים בוטים ?

כיצד עלינו להתייחס לארועי אתמול בנתב"ג ?

האם נכון לראות בהם משל ?

ואם כן מהו הנמשל ?

שבת שלום

    ג'ף

לדברים על הפרשה ראו נא אלו דברים לשבת פרשת כי תצא מאשתקד

https://eludevarim.blogspot.com/2025/09/blog-post_4.html

וכן מוזמנים לעיין בדבריו של לייבויץ על הפאשה ב"הערות לפרשיות השבוע", הוצאת אקדמון, עמ' 125 - 127

* https://eludevarim.blogspot.com/2025/07/blog-post.html

^ לשיר במלואו ראו 

https://allpoetry.com/poem/11014161-from-Whatever-You-Say-Say-Nothing-by-Seamus-Heaney

יום שלישי, 4 באוגוסט 2026

אלו דברים לשבת פרשת ראה תשפ"ו

 

בארצות הברית קיימת משרה ציבורית הנקראת Poet Laureate ("המשורר הלאומי"). זוהי משרה לתקופה של שנה, במסגרת ספריית הקונגרס האמריקאית (The Library of Congress),

בנאום הפתיחה שלו, עם תחילת כהונתו בתפקיד בשנת 2010, ציטט המשורר W. S. Merwin דברים מתוך מכתב שכתב המשורר האנגלי William Blake לכומר אנגליקני, ביום 23 באוגוסט 1799 (ראו בנספח להלן):

“The tree which moves some to tears of joy is in the eyes of others only a green thing that stands in the way. Some see nature all ridicule and deformity… and some scarce see nature at all. But to the eyes of the man of imagination, nature is imagination itself.”

“העץ שמביא אחדים לידי דמעות של שמחה אינו, בעיני אחרים, אלא דבר ירוק העומד בדרך. יש הרואים בטבע רק לעג וכיעור, ויש שכמעט אינם רואים את הטבע כלל. אך בעיני אדם בעל דמיון, הטבע הוא הדמיון עצמו.”

הדברים לעיל של בלייק, הם לדברי מרווין תמצית ה”יחס החיוני” שבין השירה לבין החיים על כל צורותיהם ; הם ה”מקור והמחיה” (the source and the sustenance) של האומנויות כולן.

קישור לשיחה הזאת: https://youtu.be/6v9anwGTniI?si=jsHgv7BMayp5CxZz

שבת שלום

   ג'ף

נספח ( "המידע" להלן מה Chat GPT )

"הציטוט על העץ" מופיע במכתב שכתב ויליאם בלייק אל הכומר ד"ר ג'ון טרסלר ב־23 באוגוסט 1799. טרסלר מתח ביקורת על ציוריו של בלייק וטען שהם "דמיוניים מדי". בלייק השיב במכתב שהוא למעשה מניפסט על הדמיון.

הכומר ד"ר ג'ון טרסלר (Rev. Dr. John Trusler, 1735–1820) היה איש דת אנגליקני, סופר, מלקט ומוציא לאור פורה במיוחד. הוא נודע כאדם רב־תחומי, ולעיתים אף כאקסצנטרי.

בין עיסוקיו:
הוסמך לכומר ב־1759 ושירת בכמה קהילות של הכנסייה האנגליקנית. 

חיבר וערך עשרות ספרים במגוון עצום של נושאים: נימוסים והליכות, בריאות, חקלאות, משפט, גאוגרפיה, פילוסופיה, דרשות ועוד. 

הקים עסק מצליח של דפוס והוצאה לאור.
התפרסם בזכות יוזמה יוצאת דופן: הדפיס דרשות בכתב יד מדומה, כך שכמרים יוכלו פשוט לקרוא אותן או להעתיקן בלי להכין דרשה משלהם. המיזם הצליח מאוד.

אלו דברים לשבת פרשת ראה תשפ"ו ט


אגב "ראה" ( "התבוננות" )*

אגב מגילת העצמאות^ - 

בארצות הברית ישנה משרה ציבורית שנקראת the poet laureette ( בתרגום לעברית : " המשורר הלאומי " ).

זוהי משרה לשנה, במסגרת "הספריה הלאומית האמריקאית" וליתר דיוק הספריה של הקונגרס האמריקאי The Library of Congress

בדברי הפתיחה שלו בנאום שציין את תחילת כהונתו בתפקיד לשנת 2010 - 2011 ,  ציטט המשורר W S Merwin את הדברים הבאים מתוך מכתב  שכתב המשורר האנגלי William Blake לכומר אנגליקני ב23 לאוגוסט 1799 ( ראו בנספח להלן )

“The tree which moves some to tears of joy is in the eyes of others only a green thing that stands in the way. Some see nature all ridicule and deformity... and some scarce see nature at all. But to the eyes of the man of imagination, nature is imagination itself.”

העץ שמביא אחדים לידי דמעות של שמחה אינו, בעיני אחרים, אלא דבר ירוק העומד בדרך. יש הרואים בטבע רק לעג וכיעור, ויש שכמעט אינם רואים את הטבע כלל. אך בעיני איש הדמיון, הטבע הוא הדמיון עצמו.

מרווין מטעים כי בעיניו לדברים דלעיל ישנם חשיבות השווה לחשיבותם של הדברים שבמגילת העצמאות האמריקאית; הדברים לדידו נותנים ביטוי ל"יחס החיוני" שבין השירה לבין החיים על כל צורותם, הם ה"מקור והמחייה" the source and the sustenance לאומנויות כולן


* ראו אלו דברים משבוע שעבר
^ של ארצות הברית 
https://youtu.be/6v9anwGTniI?si=dkmgdwf61XEAfUVr

נספח ( יציר ה Chat GPT במענה לשאלה של הח"מ ) 

הציטוט מופיע במכתב שכתב ויליאם בלייק אל הכומר ד"ר ג'ון טרסלר ב־23 באוגוסט 1799. טרסלר מתח ביקורת על ציוריו של בלייק וטען שהם "דמיוניים מדי". בלייק השיב במכתב שהוא למעשה מניפסט על הדמיון.

מדובר באחד המשפטים "המכוננים" של בלייק. הוא אינו אומר שהדמיון "מוסיף" משהו למציאות, אלא שהראייה עצמה תלויה במי שמתבונן. לכן אותו עץ הוא, עבור אדם אחד, מכשול ירוק, ועבור אחר – התגלות. זו תפיסה הקרובה מאוד למה שבלייק כתב במקום אחר: "שוטה אינו רואה את אותו עץ שחכם רואה."

הכומר ד"ר ג'ון טרסלר (Rev. Dr. John Trusler, 1735–1820) היה איש דת אנגליקני, סופר, מלקט ומוציא לאור פורה במיוחד. הוא נודע כאדם רב־תחומי, ולעיתים אף כאקסצנטרי.

בין עיסוקיו:
הוסמך לכומר ב־1759 ושירת בכמה קהילות של הכנסייה האנגליקנית. 

חיבר וערך עשרות ספרים במגוון עצום של נושאים: נימוסים והליכות, בריאות, חקלאות, משפט, גאוגרפיה, פילוסופיה, דרשות ועוד. 

הקים עסק מצליח של דפוס והוצאה לאור.
התפרסם בזכות יוזמה יוצאת דופן: הדפיס דרשות בכתב יד מדומה, כך שכמרים יוכלו פשוט לקרוא אותן או להעתיקן בלי להכין דרשה משלהם. המיזם הצליח מאוד. 

יום שישי, 31 ביולי 2026

אלו דברים לשבת פרשת עקב תשפ"ו ( גרסת פייסבוק )

 בסוף "הקדמת המחבר לתרגום העברי" של הטרילוגיה "אבות אבותינו" כותב איטאלו קאלווינו:

"ב'האביר שלא היה ולא נברא' אנו רואים שריון ריק המתנועע והממלא תפקידו בדייקנות ובלי להיתפס אף לרגע לפקפוקים. אני חושב שקל למצוא כאן הֵיקֶש עם צורה נוקשה של אוטומאטיזם ביורוקראטי, צבאי, טכנולוגי, יצרני, וכולי וכולי, אשר שום גורם אנושי אינו מקביל ליעילותה הפעלתנית. כנגד דמות זו של האביר, הנה דמות אחרת, נושא הכלים, דמות של מישהו שקיים מבלי לדעת שהוא קיים, והוא מתמזג, ללא־היכר, עם הכלל. אך אולי אני עובר את הגבול...על מה שאני כותב אינני רוצה להעמיס מספר רב מדי של מובנים מפורשים ומובהרים. אני רוצה רק להציג דמויות שאליהם ניתן יהיה להשוות מצבים שונים, היסטוריים וקיומיים, תוך קביעת הקבלות וניגודים.

דרכי זו היא של אדם שכרבים מבני־אירופה, בני דורי, החל, בימים האיומים ביותר של מלחמת העולם השנייה, להרהר באי־הצדק שבעולם, במעשי הדיכוי, באי־הסובלנות, ומאז הוא הוסיף לשאול את עצמו, ואינו מסתפק בתשובות שמצא פה ושם. אני חושב שעם רבים מקוראי הישראליים אצליח לפתח קשר טבעי ומיידי. רצוני כי ספרי זה יגיע אליהם יחד עם איחוליי שישראל תוכל למצוא את דרכי השלום עם יתר עמי המזרח התיכון, כיאה למקורותיה העמוקים של התרבות העברית ושל תולדות אומתכם.

                                                                                                                     איטאלו קאלווינו"*

שבת שלום

    ג'ף

*איטאלו קאלווינו, אבות אבותינו, הוצאת ספרית פועלים, תרגםמאיטלקית גאיו שילוני, עמ' 8 - 9

יום חמישי, 23 ביולי 2026

אלו דברים לשבת נחמו - פרשת ואתחנן

מוצאי ט' באב אינו זמן מתאים, לדידי, להכנת טור לשבת הקרובה.

מסיבות אישיות לחלוטין, תשישות וגרעון חמור בנוזל  שחור ( קפה ) בגוף.

ובכל זאת - תוך כדי ה"מועד" שעבר עלינו היום, עיינתי בספרו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל, "חיי עולם" על הפרשה. הדיון של הרב עדין שם נסוב על מהותה של עבודה זרה - והדברים, כדרכו מעוררים מחשבה. 

בחרתי להביא את הפסקה קצרה הבאה:

"קשה להיות יהודי , כי היהדות דורשת ממני להיות קיצוני ולהיות מתון, להיות שקט ולהיות פרוע, לרקוד ולקפוץ על רגל אחת ולעמוד על ארבע. זה המכלול של החיים. ואדם צריך להחזיק מעמד בתוכו, אף על פי שבכל פעם היצר הרע דופק על פתחו ואומר לו: אולי תבוא ונעמיד את הכל על דבר אחד ?"*

וראו אלו דברים לשבת נחמו לתשפ"א^ ובספר עצמו

שבת שלום

  ג'ף

* הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 402

^https://eludevarim.blogspot.com/2021/07/blog-post_22.html



יום רביעי, 15 ביולי 2026

אלו דברים לשבת חזון - פרשת דברים תשפ"ו

קוצק.

חורבן.

מה הקשר בין "קוצק" לחורבן ?

האם חורבן אפשרי ?

אנחנו "יודעים", לצערנו הרב, שכן ( חלק מאתנו. חלק מאתנו "ידעו" זאת לפני ה7/10; חלק אחרי וחלק עד היום לא "יודעים" זאת ).

כולנו מבקשים למנוע חורבן.

השאלה היא כיצד ?

כאן נכנס "קוצק" לתמונה.

מהו "קוצק".

נעיין קמעא בדברי הפתיחה של אברהם יהושע השל לספרו ( ביידיש ) בנושא ( בתרגום לשפת הקודש ).

הדברים כמובן רחוקים מלהיות ממצים אבל הם מצביעים על כיוון.

"כל ימיי רגשו בקרבי דבריו של הרבי מקוצק. אף על פי שלא תמיד הסכמתי עם דבריו, חשתי שוב ושוב בדחף הפנימי האדיר שבהם. לא קלה הייתה דרכי, אבל בחושבי על אודות הרבי מקוצק, הכול נהיה קשה יותר וקל יותר כאחד.

ר' [מנחם] מנדל [מקוצק] חשף בעיות שמייסרות אותנו , ביודעים או שלא ביודעים, עד עצם היום הזה. לעתים קרובות יתקשה בן דורונו לקבל את תשובותיו. אך מבטו - נוראי, ומטלטל את המצפון. מי שחי במחיצתו, ולוּ גם שעה אחת, לא יחוש עוד לעולם בטעמה של שביעות רצון עצמית."

שבת שלום
    ג'ף


א. י. השל , קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום: דניאל רייזר ואיתיאל בארי, עורך: דרור בונדי, הוצאה : ספרי מגיד הוצאת קורן, עמ' 3

יום רביעי, 8 ביולי 2026

אלו דברים לשבת פרשות מטות - מסעי תשפ"ו

אומר הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל בדבריו על פרשת מטות בספרו "חיי עולם":

"כשהתורה אומרת ש'ככל היוצא מפיו יעשה', היא אומרת משהו גדול מאוד על מהותו של האדם. מעין מה שאומרים בגמרא (סנהדרין סה,ב), שאם הצדיקים היו רוצים , היו בוראים עולם. מסתבר שאפילו מי שאיננו צדיק, ושאינו יכול לברוא עולם, יכול לברוא מציאות במאמרו. יש בנו משהו, שיכול לקשור מהויות מתוך המציאות וליצור מהן מציאות אחרת. כשאני מוציא מנושא הנדרים את הפן ההלכתי, הרי שהוא עומד על שאלה מאוד בסיסית - מהו האדם ? בפרשת נדרים מדובר על האדם כבעל כוח לבנות ולהרוס. האדם יכול, בכוח הדיבור בלבד - לבנות עולם ולהחריב עולם, לבנות מציאות ולהרוס מציאות."


שבת שלום
    ג'ף

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 373 - 374