הגיגים בעקבות סימיק על קו 58 (ד)

 פרופ' חנוך בן פזי העיר, באחת משיחותיו על אברהם יהושע השל, ש -"להשל היה כנראה עניין עם כותרות.".

יכול להיות. היה לו בוודאי עניין עם מילים. זאת בדומה לכל המשוררים. השל התחיל את דרכו כמשורר, בדומה אגב, לאפלפלד ואולי ל ג'יימס ג'ויס ואני מניח לא מעט אחרים.

"האדם אינו לבד", קרא השל בספרו הראשון.

"אלוהים מבקש את האדם", קרא בשני.

"העולם אינו נגמר", קורא צ'ארלס סימיק בקובץ שירי פרוזה שלו מתחילת שנות התשעים.

The World Doesn't End

תודו, זוהי קריאה מנחמת.

העולם נמצא בעיצומה של מגיפה.

לחלק, הדבר הזה, עוזר לשים לב למגפות אחרות שתוקפות אותנו. כמו מגפת המסכים.

אנשים מדברים על רוח רעה בימים אלו. אין זו המצאה של מילים קלוטות מן המציאות. במקומות מסוימים אכן ניתן לחוש ברוח רעה. ב"ה לא בכל המקומות. שלשת המשפטים האחרונים נכונים, כך נדמה, לכל עת ולכל זמן. אנחנו שוכחים.

סימיק מצטט את איש ההגות האמריקאי מהמאה ה19 הנרי דויד תוראו שאמר: "השאלה איננה במה אתה מתבונן אלא מה אתה רואה."

" The question is not what you look at, but what you see," Thoreau writes in his journal.

אנחנו זקוקים, לתזכורות. ראיתי לאחרונה  בפוסט של אחד מתלמידי הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ זצ"ל, שהרב אמר שזהו אחד התפקידים העיקריים של התפילה, לשמש תזכורת לנו ולקב"ה, תזכורת בין השאר לקיום המשותף שלנו ושלה.

השירה בדומה לתפילה (הרי  אלו  "קרובות משפחה" ) , מסייעת גם כן, לזכור את מה שצריך, כמו גם לשכוח את מה שצריך...

כשהזמנתי שלושה מספרי סימיק לא חשבתי שבאחד מהם אקבל מנה גדושה של תרבות ואומנות. מדובר בספר הגות - ביקורת - ושירה של סימיק סביב יצירתו ואישיותו של אמן אמריקאי בשם ג'וסף קורנל.

על קורנל כותב סימיק את הדברים הבאים באחת המובאות בספר:

"Joseph Cornell could not draw, paint, or sculpt, and yet he was a great American artist."

ג'וסף קורנל לא היה מוכשר ברישום, ציור או פיסול. אף על פי כן היה קורנל אמן אמריקאי גדול. 

וממשיך סימיק וכותב:

"קורנל הסתובב ברחובות ניו יורק מסוף שנות העשרים של המאה הקודמת עד למותו בשנת 1972. הוא נבר בחנויות יד שנייה של ספרים וחפצים משומשים. 'מלאכתי היתה פועל יוצא מאהבתי את העיר', אמר. יום אחד ב1931, ראה כמה מצפנים בויטרינה של חנות אחת וכמה קופסאות בויטרינה של חנות אחרת ועלה בדעתו לחבר ביניהם.

להלן כמה מהדברים שמצא ושהניח בקופסה שקרא לה L'Egypte de Mille Cle'o de Me'rode cours e'le'mentaire d'histoire naturelle , אותה הרכיב בשנת 1940:

אמה של בובה, תפזורת חול אדומה, כדור עץ, מטבע גרמני, כמה שברי מראה וזכוכית, 12 בקבוקים סגרוים עם פקקי שעם, דגם נייר של ראש ספינקס, גזרי בד צהוב, 2 ספירלות מנייר מחוברות, ציור גזור של ראשה של קליו דה מ'רוד..." והרשימה ממשיכה וממשיכה ....

וכפי שכבר העיר סימיק, בספר אחר שלו : העולם אינו נגמר

שבת שלום

   ג'ף

המובאות בדברי סימיק הן מהספר Dime-Store Alchemy  - The Art of Joseph Cornell published by The New York Review of Books pp 19,16

הגיגים על קו 58 בעקבות סימיק ( ג)

 עלה בדעתי הבוקר, שיש מקום להתעכב על הדברים שכתב סימיק תחת הכותרת "החקר הקסום של האושר", מול הציפור בקופסה של קורנל. בקטע אחר באותו הספר, שמופיע לפני העמודים עם הצילומים של יצירות קורנל, תחת הכותרת "האמת של שירה" The Truth of Poetry כותב סימיק בפסקת הסיום שם:

"זה מה  שקורנל גם כן מחפש  בסופו של דבר. כיצד לבנות כלי של ערגה, דבר שיעשיר את הדמיון של הצופה וילווה אותו לעד."

This is what Cornell is after , too. How to construct a vehicle of reverie, an object that would enrich the imagination of the viewer and keep him company forever.

אני לא בטוח לגבי תרגום המילה reverie. מורפיקס מתרגם : חלומות בהקיץ, הזיה. לפי מה שאני מכיר משמעותה קרובה יותר להערצה, ערגה. זהו נלך על ערגה לא פליאה.

"זה מה  שקורנל מחפש, גם כן, בסופו של דבר. כיצד לבנות כלי של פליאה, דבר שיעשיר את הדמיון של הצופה וילווה אותו תמיד."

הדגש על לעד, תמיד, ואולי כפי ששמעתי אומרים במקומות מסוימים "פוראבר".

ואולי, כפי שכותבת רחל, לא היו הדברים מעולם....

הגיגים על קו 58 בעקבות סימיק ( ב)

 "פעם היה מטבח עם שלחן עליו נותרו כמה פירורי לחם. מבעד לחלון יכולת לראות את אמך הצעירה משוחחת ליד הגדר עם שכנה. היה לה קר והיא חבקה את שמלתה הדקה חזק חזק. העננים בשמים הפליגו הלאה כשראשה נטה לאחור בצחוקה.

כשהמילים אינן יכולות להתקדם הלאה - שם ניצב השולחן הקשה. פירורי הלחם מביטים בך כשם שאתה בתורך מביט בהם. הלא נודע בך והלא נודע בהם נמשכים זה לזה. שני הלא נודעים האלה הם כמו מאהבים אסורים בעודם מאושרים עד בלי די ובלי הסבר."

לצד הדברים האלה, בדף הסמוך, נמצאת תמונה של ציפור בקופסא, בפיה חוט שחור שמסתלסל מסליל של חוטים שנראים לבנים בתוך קופסה אחרת גבוה יותר , קטנה יותר. בגב הקופסה בה נמצאת הציפור מצוי שלט דהוי וקרוע שניתן להבחין בו בכיתוב : מלון עדן. אתה מבין ורואה שמלון ידע ימים טובים יותר. ספק בכלל אם עודנו קיים. מימן לשלט מנורת לילה בתוך מכסה זכוכית שקוף על עמוד עץ קטן, סוג של ארון לבן סגור כשמעליהם כדור צהוב דהוי בין שני מוטות לבנים, ספק עוצר מלכת ספק בתנועה קפואה. יצירה של ג'וסף קורנל.

אה. ועוד דבר. הצפור ניצבת על ענף עץ שמצביע על טבלה כלשהי כשבעמודה השמאלית מילים בצרפתית באותיות קטנות, בעמודה מימין ספרות ליד האות n ברבוע ובעמודה הימנית ביותר מאחורי קמט בענף ספרות באלפים.

אה ועוד - כל הנ"ל מצויים בתוך קופסת עץ בעלת מסגרת בצבע חום.

ואין הדברים כמובן ממצים.

הגיגים על קו 58 בעקבות סימיק ( א )

לקובץ שלהלן של צ'ארלס סימיק אני קורא בעברית, "אלכימיה של הסופר־פארם -האומנות של ג'וסף קורנל". אם למאן דהיא או דהוא, יש הצעה יותר טוב לDime -Storeאשמח לשמוע. אחד הקטעים בספר הזה נקרא: "החקר הקסום של האושר". תרגום שלי ל The Magic Study of Happiness. המשפט הפותח לדברים תחת כותרת זו הוא: "בתאטרון הקטן ביותר בעולם פירורי הלחם מדברים." או אולי צריך להיות: " בתאטרון הקטן ביותר בעולם מדברים פירורי הלחם ." המשפט באנגלית הוא

" In the smallest theater in the world the bread crumbs speak."

והמשפט לאחריו אומר:

"It's a mystery play on the subject of a lost paradise."

שזה אומר בעברית

"מדובר בהצגה מסתורית בנושא גן עדן אבוד."

כדי להגיע לשם בעברית, להצגה, צריך לעקוף את "המשחק" play ולהעדיף ההצגה על פני המשחק. ואולי בעצם לא צריך לעקוף וצריך לומר בעברית: "זהו משחק מילים מסתורי בנושא גן עדן אבוד". על כל מקרה, אחר ההצגה או משחק המילים רק אז, רק אז מגיעים לפירורי הלחם. נשאיר משהו למחר...

To be continued....

לייק

תגובה

שתף

על אומנות, באקראי, עוד בעקבות צ' סימיק

 לא הערכתי נכון את מקומה או חשיבותה של האמנות עד שהגיע אלי , די באקראי. ספר. זה שנקרא : "אלכימיית הסופר- פארם"

שזהו תרגום שלי לספרו של צ'ארלס ימיק Dime-Store Alchemy . כותרת המשנה של הספר היא: האומנות של ג'וסף קורנל.

המשך בלי נדר אינשאללה יבוא, בדרך כזו או בדרך אחרת

בשבח השטות - צ'ארלס סימיק

 במאמר שנקרא "בשבח השטות" In Praise of Folly, שוטח סימיק בפסקת הפתיחה תחזית דימיונית לשנת 2000. בין השאר, הוא צופה שתימצא  אנדרטה ענקית של אלויס פרסלי על מאדים ושיין אדום עתיק יופק מכוסות פלסטיק משומשות של רשתות מזון מהיר. 

בפסקה השניה הוא שואל:

 "מה לגבי השירה ? מה יעשו משוררים במאה הבאה ? אינך צריך להיות נוסטרודמוס", הוא כותב "כדי לחזות שמשוררים יעשו בדיוק מה שהם עשו  במשך שלשת אלפים שנה: הם ימשיכו לצרוח ולבעוט אודות כך שאף אחד לא מעריך אותם."*

כתגובה או במענה למחשבה הזאת, סימיק ממשיך והוגה בגוף ראשון  בקורותיה הדימיוניות מימי קדם ועד ימינו של משוררת יוונית בשם סאפו. לפי ויקיפדיה, אבוי, סאפו היתה פופולרית בימי חייה כאלויס בימי חייו. ניחא, לנו יש את תכניות הראליטי חלף סיפורי המיתולוגיה היוונית על אלים ואנשים; כיצד בכלל אפשר להשוות ?

בכל מקרה, או טו טו מתחיל שבוע עבודה חדש, של שנה חדשה. ככל שירשה הזמן, במסגרת המעקב שלנו אחר סימיק, נעקוב, אולי גם אחר הגיגיו אודות השירה באמצעות אותה סאפו.

נחיה ונראה

שנה אזרחית חדשה  וטובה שתהיה לנו

*צ'ארלס סימיק, במסה שנקראת "In Praise of Folly", בקובץ "החיים של  דימויים" ( The Life of Images ), בהוצאת  Harper Collins , כל הזכויות שמורות לצ'ארלס סימיק,  עמ' 134-133,התרגום שלי - ג'ף

הופעה קצרה וחד פעמית - צ'ארלס סימיק

היה לי תפקיד קטן, ללא קטע דיבור 

בעלילת גבורה מדממת. הייתי אחד

מאלה שהופצצו, אחד מהאנושות הנמלטת.

ברקע המנהיג הגדול

כרכר כמו תרנגול מהמרפסת,

שמא היה זה שחקן גדול

מחקה את המנהיג הגדול.

זה אני, אמרתי לילדודס.

אני שנדחק בין הגבר

עם שני הידיים החבושות המורמות

לבין האשה הזקנה שפיה פעור

כאילו להראות לנו שן כלשהי

שכואבת הרבה. מאות פעמים

צפינו בסרטון, מעולם 

לא הצליחו לזהות אותי

בתוככי ההמון האפור ההוא

המון אפור בדומה לכל המון אפור אחר

קדימה למיטות, אמרתי לבסוף

אני יודע שהייתי שם. טייק אחד בלבד עשו

לא היה פנאי ליותר.

רצנו והמטוסים לחלכו את ראשנו 

ונעלמו כלא היו

בעמדנו המומים בעיר הבוערת,

אבל את זה, כמובן, לא צילמו.

מה