עלה בדעתי הבוקר, שיש מקום להתעכב על הדברים שכתב סימיק תחת הכותרת "החקר הקסום של האושר", מול הציפור בקופסה של קורנל. בקטע אחר באותו הספר, שמופיע לפני העמודים עם הצילומים של יצירות קורנל, תחת הכותרת "האמת של שירה" The Truth of Poetry כותב סימיק בפסקת הסיום שם:
"זה מה שקורנל גם כן מחפש בסופו של דבר. כיצד לבנות כלי של ערגה, דבר שיעשיר את הדמיון של הצופה וילווה אותו לעד."
This is what Cornell is after , too. How to construct a vehicle of reverie, an object that would enrich the imagination of the viewer and keep him company forever.
אני לא בטוח לגבי תרגום המילה reverie. מורפיקס מתרגם : חלומות בהקיץ, הזיה. לפי מה שאני מכיר משמעותה קרובה יותר להערצה, ערגה. זהו נלך על ערגה לא פליאה.
"זה מה שקורנל מחפש, גם כן, בסופו של דבר. כיצד לבנות כלי של פליאה, דבר שיעשיר את הדמיון של הצופה וילווה אותו תמיד."
הדגש על לעד, תמיד, ואולי כפי ששמעתי אומרים במקומות מסוימים "פוראבר".
ואולי, כפי שכותבת רחל, לא היו הדברים מעולם....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה