אלו דברים לשבת זכור פרשת ויקרא תשפ"ב

 בשתי הזדמנויות  קודמות פגשתי את Patrick Kavanagh

המפגש הראשון היה לפני שנים רבות, כשלראשונה צפיתי בשיחה של המשורר האירי שיימוס היני בפני קהל סטודנטים באוניברסיטת M I T. היני בחר לפתוח את השיחה בהקראת שיר של Patrick Kavanagh (להלן פ"ק)  . שיר (Epic) שבעברית אקרא לו אפוס.

המפגש השני שלי עם פ"ק היה לפני כמה שבועות, כשהיה זה תורי להעביר שיחה בחוג הירוחמי של 929. ה"לו"ז" נפל על פרק יוד לספר בראשית. פרק זה עוסק בתולדות בני נח והוא ממוקם בין שני סיפורים גדולים - סיפור המבול וסיפור מגדל בבל. במהלך הכנת הדברים נזכרתי בשיר הנ"ל של פ"ק והתחלתי לקרוא עליו, על שירתו ועל הסיפור האישי שלו.

הזמנתי באמזון קובץ שירים שלו וכן את הביוגרפיה שלו.

אתמול הגיע קובץ השירים.

בפתח ההקדמה לקובץ  כותב קאוונאו כך:

"מעולם לא נחשבתי רבות בעיני המבקרים האנגליים. אני מניח שלא הייתי צריך לומר כך. אבל בעבור השנים כבר לא אכפת לי וכן למדתי שהבסיס לביקורת ספרותית הוא בדרך כלל בן־חלוף. להציע סטנדרטים שהם אפילו מוחלטים למחצה פירושו להשתיק אנשי ספרות חינניים רבים."

"מלחמה ושלום"

זוהי כותרת השיר שצד את עיני בעלעול ראשוני בקובץ. הינהו בתרגום של הח"מ:

"התשמעי את הרעש ההוא אמא,

הרעש שבא מן הים ?

האם זהו אלוהים האב זועם

באין־סופיותו ?

זוהי אך מלחמה, יקירתי,

גברים שיכורים שבים

ממסבאות העונג שלהם,

עד הבוקר יתפכחו הם.

התשמעי את הלחש ההוא, אמא,

הלחש שבעקבות האנחה

האנחה שבאה מבית העוולה ?

מה זה היה מה שחלף ?

היה זה אלוהים זועם, ילדתי,

עליך לחשוש מפניו יותר

מאשר מפני הצעקות 

של לילה שלם של שיכרות."*

שבת שלום

    ג'ף

*Patrick Kavanagh,"War and Peace" in Collected Poems, W. W. Norton & Company, p 81

מתוך הרוח השבויה

 

The man of the East cannot take Americans seriously because they have never undergone the experiences that teach men how relative their judgments and thinking habits are. Their resultant lack of imagination is appalling.

.....

Americans, aware of the nature of their law, compare democracy to an awkward raft on which everyone paddles in a different direction. There is much hubbub and mutual abuse, and it is difficult to get everyone to pull together. In comparison with such a raft, the trireme of the totalitarian state, speeding ahead with outspread oars, appears indomitable. But on occasion, the totalitarian ship crashes on rocks an awkward  raft can sail over.

Czeslaw Milosz, The Captive Mind, Penguin Books, pp 29, 33

אלו דברים לשבת פרשת פקודי תשפ"ב

אקדים את המקור של השיר להלן לתרגום

War 

Charles Simic

The trembling finger of a woman

Goes down the list of casualties

On the evening of the first snow.

The house is cold and the list is long.

All our names are included.*

מלחמה 

צ'ארלס סימיק

האצבע הרועדת  של אשה

יורדת למטה ברשימת ההרוגים

בערב השלג הראשון.

הבית קר והרשימה ארוכה.

השמות של כולנו כלולים בה.

* השיר הופיע בקובץ של סימיק שנקרא "מלון אינסומניה" בהוצאת אקו, התרגום לעיל הוא של הח"מ

שבת של שלום

      ג'ף

מלחמה - צ'ארלס סימיק

 מלחמה 

צ'ארלס סימיק

האצבע הרועדת  של אשה

יורדת למטה ברשימת ההרוגים

בערב השלג הראשון

הבית קר והרשימה ארוכה

השמות של כולנו כלולים בה.

מבזק ___מבזק.___מבזק....מבזק....מבזק.....מבזק....

במסה שנקראת "בשבחה של שטות" כותב צ'ארלס סימיק : "הנה המבט שלי על המאות הארוכות הקודמות הללו:

מאה אחת אינה גרועה מחברתה, לעניות דעתי. שבר ענן מדי פעם, שנ"צ בַּצל, בזרועותיה של האחת והיחידה, נשיקה אחת או שתים, וזהו זה. במוקדם או במאוחר הארוחה נאכלת ואנחנו נותרים עם כמה עצמות עוף בצלחת שלנו. שאר הזמן מדובר במגפות, מלחמות, בצורות, רדיפות, גלות, ומאות פגעים ויגונות אחרים ששולטים ביד רמה."

ההשלמות הנדרשות תבואנה ב"נ בהמשך עם החזרה למחשב הנייד

אלו דברים לשבת פרשת שקלים - ויקהל תשפ"ב

ישראל אלירז מצטט את ויטגנשטיין באומרו : "מה שאנו מספקים אלה הערות על תולדות טבע האדם."

קיבצתי להלן כמה פרגמנטים - שברים, מפה ומשם, ברוח הימים האלו, מתוך תימהון.

כפי שאמר וואלס סטיבנס : השירה היא אלימות מבפנים שעוזרת לנו להתמודד כנגד האלימות מבחוץ.

יהודה עמיחי בבית הראשון ב"שיר ליל שבת" כותב: 

הֲתָבוֹאִי אֱלַי הַלַּיְלָה?
כְּבָסִים כְּבָר יָבְשׁוּ בֶּחָצֵר.
מִלְחָמָה, שֶׁאַף פַּעַם לֹא דַּי לָהּ,
הִיא עַכְשָׁו בְּמָקוֹם אֲחֵר.

הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ בדברים על "סיפור" הקמת המשכן שבשתי הפרשות האחרונות של ספר שמות  אומר :

"התהליך שבסופו של דבר 'מכריח' את הקדמת בניית המשכן מתחיל  בחטא העגל."

"מספרם של עושי העגל הוא באמת קטן; רוב מניינם של ישראל באמת לא שייך לכך. מה קרה אם כן ? מתברר, שיש מעגל רחב מאוד של אנשים, שאחרי שכבר יש עגל, הם הולכים אחריו ביחד עם כולם. משה רבנו איננו, ומישהו מציע שבמקומו יהיה עגל, זה אמנם לא בדיוק כמוהו - אבל בשעת הדחק אפשר להסתפק גם בו. במצב הזה, גם אלה שאינם משוגעים לעגל , נשאבים פנימה."

ישעיהו ליבוביץ כותב:

 "לעבודת העגל אין צורך להתגבר; ואילו עבודת ה' היא גבורה. אבל כבר בתהילים עובדי ה' נקראים : 'גבֹּרי כֹח עֹשי דברו'. לעבודת העגל  האדם נדחף מטבעו; לעשות את דבר ה' - זוהי גבורה גדולה."

ישראל אלירז:

"הדרך היחידה להתעסק בזעיר, החולף, הבלתי נראה כמעט, הוא להעיד בדרך של שברים. ההערות על העולם אומרות שאיני יכול להעיר הערה אחת כוללת על העולם."

אהרן אפלפלד כותב:

"העזרה באה ממקום שלא ציפינו לה, מאיש שלא היה בשואה, אבל את הבלהות כבר חזה בימים השלווים של הממלכה ההבסבורגית השוקעת, הרי הוא היהודי פראנץ קפקא. אך נגענו בדפי 'המשפט' לא הירפתה מאיתנו התחושה, כי הוא היה עמנו בכל גלגולנו. כל שורה אמרה אנחנו. בשפתו של קפקא מצאנו מצד אחד את החשד ואת הספקנות ומאידך את הכיסופים החולים לפשר. קפקא החזיר לנו פתע את המלים. אלמלא קפקא ספק אם היה בכוחנו להעלות מן הנבכים אפילו מלה אחת. מבחינתנו, הוא לא רק היה מורה אלא גואל. המחשבה, שאין אנו בודדים בנסיון שלנו, לא רק הקלה עלינו אלא הכניסה אותנו אל המעגל הרחב של הסבל הרוחני."

שבת שלום

    ג'ף

מקורות

חוה פנחס-כהן, אסכולה של איש אחד, דיאלוג עם ישראל אלירז, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 165

Wallace Stevens The Necessary Angel Essays On Reality And The Imagination

יהודה עמיחי, שירים 1948 -1962, הוצאת שוקן, תשל"ז, עמ' 89

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 201

י. ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקדמון, עמ' 63

אהרן אפלפלד , "מסות בגוף ראשון ", הוצאת הספריה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית, עמ' 15

אלו דברים לשבת פרשת כי תשא תשפ"ב

 

אלו דברים של ר' מאיר שמחה כהן מדווינסק (בעל ה"משך חכמה") על שבירת הלוחות בידי משה :

"כי התורה והאמונה הם עיקר האמונה הישראלית, וכל הקדושות - ארץ ישראל וירושלים והמקדש - אינן אלא פרטי וסניפי התורה ונתקדשו בקדושת התורה. ולכן אין חילוק לכל ענייני התורה בין במקום ובין בזמן, והיא שווה בארץ ישראל ובחוץ לארץ...ואל תדמו כי המקדש והמשכן הם עניינים קדושים בעצמם. חלילה. השי"ת שורה בתוך בניו, ואם המה כאדם עברו ברית, הוסרה מהם כל קדושה והמה ככלי חול, באו פריצים וחיללוה...ויותר מזה: הלוחות, מכתב אלוהים, גם הם אינם קדושים בעצמם, רק בשבילכם, אם אתם מקיימים אותם. וכאשר זינתה כלה בתוך חופתה [זה ביטוי מדרשי חריף, שמציין את מעשה העגל סמוך להר סיני -י.ל] - המה [הלוחות] נחשבים לנבלי חרש, ואין בהם קדושה מצד עצמם, רק בשבילכם כשאתם שומרים אותם. סוף דבר [הדברים האלה ראוי שייכתבו בכתב בולט היום לעינינו- י.ל]: אין שום עניין קדוש בעולם...רק השי"ת שמו הוא קדוש...כי אין בנברא קדושה בעצם, רק מצד שמירת התורה כפי רצון השי"ת...וכל הקדושות הן מצד שציווה הבורא לעבוד אותו." (ההדגשות אינן במקור והן של הח"מ )

הדברים מובאים על ידי ישעיהו ליבוביץ  [י.ל. לעיל ] ב"הערות לפרשיות השבוע". הוצאת אקדמון, עמ' 61

שבת שלום

    ג'ף