הדברים שלהלן פורסמו השבוע על ידי אבינועם רוזנק בדף הפייסבוק שלו:
"יש בידי שיחות יקרות ערך שקיימתי עם אבי ז"ל פרופ' מיכאל רוזנק. אלה התקיימו כמה שנים לפני פטירתו. אני מעלה אותם על הכתב ועורכם, ואי"ה הם יהפכו לדבר מה לתועלת הקוראים והרוח.
ואולם בקוראי את הדברים אני מוצא שראוי לשתף עתה את הקוראים בהתבטאות, שיכולה להאיר ולהעיר על הכאן והעכשיו של חיינו – והדברים נאמרו בתחילת שנות ה-2000.
מיכאל רוזנק: "להבנתי, ב-1965 בהשכלה הגבוה ובכל אותם ציבורים שחשבו על הרוח – הייתה תקווה שהעולם משתפר. אנשים הרגישו שיש חשיבות למה שקורה כאן. וכיוון שהם האמינו שבעוד 20-30 שנה המצב יהיה הרבה יותר טוב – התודעה הייתה 'אשרנו מה טוב חלקנו'. לא כך היום. לדעתי, אנשים היום לא חושבים שבעוד חמישים שנה העולם יהיה במקום טוב יותר מאשר היום הם רק מקווים שזה לא יהיה מקום רע יותר. זה מהפך נפשי גדול מאד". [ותוך כדי דיבור זה החל אבי ז"ל לבכות]
שאלתיו: "מה גרם למהפך הזה?" והוא השיב: "אני חושב שזה קרה בתקופה בה התרגלנו להסתכל על האדם מקרוב. לראות בהדגשה את קמטיו. הטלוויזיה מתמחת בכך. החשיפה המרושעת. היכולת להחזיק את התקווה והשאיפה שיהיה עתיד טוב יותר כרוך בהסכם נעלם שבונים את העולם ומחליטים לראות את הצד הטוב שבאדם. אם עושים את ההפך – ההשלכות הן המציאות הנוכחית".
הקשיתי ושאלתי:" גם אם זה לא אמיתי?" והוא השיב: "במובן מסויים זה אף פעם לא אמיתי. אבל זה כן אמיתי. 'אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי כָּל הָאָדָם כֹּזֵב' (תהילים קטז, יא). אבל ברגע שאני מחליט לעשות את המאמץ ולראות את המכוער – תמצא את המכוער בכל מקום. פתאום הרבה דברים מכוערים. ובעולם כזה אנשים כבר לא מאמינים בעצמם. הם אומרים אנחנו רוצים להיות טובים, אנחנו אפילו רוצים לשמש דוגמא כמחנכים. אבל אז נכנסת לתמונה איזו ציניות שצעירים קולטים מייד. עד כדי כך הם קולטים, שכשיש מישהו שהוא לא ציני מייד הופכים אותם ל'פריירים' ולאנשים לא רציניים. המהלך הרע הזה לא רק שאינו גורם לאף אחד להיות יותר מאושר. הוא גם גורם לכך שכולם הופכים להיות פחות אפקטיביים. הירידה הזאת מחבלת בכל אותם דברים שבלעדיהם החברה לא יכולה להתקיים.
[...] הבעיה טמונה בכך שאיבדנו את תפיסת הקונסנזוס לגבי השאלה: 'איך אנחנו היינו רוצים לראות את העולם? והאם יש להניח שהמצב ילך וישתפר?'. איבוד היכולת לענות על שאלה זו הוא מסוכן מאד. אם אנשים לא מאמינים שיש אופק חיובי של תמונת עולם שהם שואפים אליה – זה מהר מאד עלול לגלוש לדיקטטורה. אריך פרום דיבר על כך בספרו 'מנוס מחופש'. עם השחתת הטוב המצוי בשל הציניות – יגיעו אחרים, רודנים, היודעים כיצד ליצור מיתוסים; והמיתוסים הללו מכילים בחובם על פי רוב אלימות וקונפורמיזם. על השחתת היכולת לראות את הטוב נבנו כל המשטרים הטוטליטריים".
להבנתי יש כאן קריאת כיוון צופה פני המערב בכלל וחיינו כאן בפרט. קריאת כיוון על טיבה של רוח מצמיחה; על תפקיד המדיה החברתית והתקשורת בהסללת חיינו; על הטוב המצוי בלבבות אנשים ונשים רבים שמתקשה לבלוט ולצמוח לנוכח מכונות הציניות שסובבות אותנו וההשלכות של זה על כל המערב שאנו חלק ממנו.
מצאתי תמונה שאני מקווה שמבטאת את אותו מבע פנים שליווה את שיחתי עמו, מבע פנים מאמין ומודאג, אנושי שיודע שעל התקווה צריכים להתפלל."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה