הדברים קרו אמנם בבוקר - בשעות האור
הדברים האלו נרשמים בשעות לילה - בוקר מוקדמת
מה זה משנה ?
אדם מבקש לדייק.
לשם מה ?
הורדתי מהמדף את "מצבי רוח" של יואל הופמן
ביקשתי למצוא שם מעין מזור
מעין פשר. פעמיים קראתי כבר את הספר הזה ואני מעיין
ואני מעיין ומוצא קטעים חדשים לא מוכרים.
מדפדף קדימה, מדפדף אחורה, - פתחתי הספר בכוונה באקראי באמצע -
עד שהסתכלתי בכריכה וראיתי שלא את "מצבי רוח" הורדתי
אלא "Curriculam Vitae". מי שמכיר יודע שהמרקם והצבע של
הכריכות דומים; דומה לcardboard, סוג של.
ניסיון ההתנקשות בטראמפ החזיר אותי כ 50 שנה אחורה ( יותר ) להתנקשות
בקנדי. הייתי אז כבן 6 - בכיתה ב - התגוררנו בשיכון הרופאים
בתל־השומר ולמדתי בקרית אונו. היינו נוסעים בבוקר לבית הספר באמבולנסים
וברכבים צבאיים אחרים. יום אחד, אני מסתובב בשכונה על קורקינט
ושכן - נער מבוגר ממני - ניגש אלי ואמר: "קנדי מת". לא הבנתי. שאלתי
"מה זה מת ?" "קנדי קפוט" השיב. לימים היה לטייס בחייל האויר.
אביו היה רופא, חבר של אבי שהביא אותנו מארה"ב לשנת שבתון
בארץ כדי שהוא יעבוד עם ד"ר שיבא.
והנה הקטע מ"מצבי רוח" שנפתח באקראי
מתוך פסקה 115 : "הגיבור הראשי בספר הזה הוא האדם. וגיבור המשנה
הוא האלוהים. ועל כן הוא ( כלומר הספר ) כשלון חרוץ מפני שהוא אינו מגיע
באמת לא אל זה ולא אל ההוא."
צ'ארלס סימיק סיים את ספרו שזכה בפרס פוליצר
לשנת 1990 - "העולם אינו נגמר" - בשיר קצר בן שתי שורות.
השורה השנייה פתוחה - ללא נקודה בסופה
סימן שאין לדברים סוף.
----------
הציטוט לעיל הוא מתוך פסקה 115, כאמור, בספרו של יואל הופמן, "מצבי רוח" , הוצאת כתר ספרים ( 2005 ) בע"מ. אין מספור עמודים בספר הזה והטקסט המקורי כולו מנוקד. העתקתי הטקסט כמיטב יכולתי בכתב מלא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה