[המשך דברי הרב עדין זצ"ל על הפרשה מתוך "חיי עולם" ]
"לבלעם יש את האינטרס שלו, את העניין שלו, וזה מה שהוא ממשיך לעשות. אברהם, לעומת זאת, נתקל בסתירה, שמבחינת האמת כואבת לו יותר מאשר לבלעם, והוא מוכן ללכת איתה הלאה. אצל בלעם השאלה היא בסך הכל האם הוא יזכה לקבל קצת כסף וקצת כבוד, או לא. אצל אברהם כל חייו, באופן חיצוני ובאופן פנימי, עומדים מול סימן שאלה בגלל התירה הזו; הוא נתקל בסתירה מול כל מה שהיה קודם לכן. ובכל זאת, לאברהם, למרות הסתירות ועם הסתירות, יש מוכנות להמשיך ללכת עם הקב"ה.
אפשר לתאר כמה סתירות לוגיות מיניה וביה, כמה קושיות יוצאות מן הכלל, יש לאברהם אבינו כשהוא צריך ללכת לעקידה. כל העולם שלו נחרב. לא רק העולם הרגשי; אלא כל מה שהיה לו, כל מה שהוא יודע, כל מה שהבטיחו לו, כל מה שהוא מבין - הכל נחרב בבת אחת. מה שנשאר לו, זה רק להיות עם הקב"ה. בנקודה זו נוצר הפיתוי הגדול. הוא יכול ומר: 'ריבונו של עולם, יותר מזה אני לא יכול לעשות, אם אתה רוצה להרוג את הילד - קח את הסכין ותהרוג את הילד, אבל אתה רוצה להכניס גם אותי לתוך המצב הזה ? אחרי שכל החיים אני מדבר על זה, אתה רוצה שאני בעצמי אעשה את זה ?!' אלא שאברהם לא אומר דבר כזה, וזו נקודה של מהות אצלו.
יש מחלוקת תנאים ( סוטה לא, א ) על הפסוק ' הן יקטלני לא (קרי: לו ) אייחל' ( איוב יג, טו ), האם הולכים לפי הכתוב וקוראים : כאשר יקטלני, אפסיק לייחל, או לפי הקרי: אפילו כשיקטלני, עדיין אייחל לו. ההבדל הזה הוא לכאורה הבדל של מה בכך; בסך הכל הבדל בין ו' לא', אבל בעצם הוא הבדל מהותי, משום שהוא מצביע על הצורה בה אדם ניגש לדברים, ואיך הוא מגיב אליהם."*
שבת שלום
ג'ף
*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 354
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה