במבוא לספרו שנקרא "ויקרא - ספר הפולחן והמוסר", כותב יעקב מילגרום ( בתרגומה מאנגלית של אניטה תמרי ) :
"ספר ויקרא כולו ערכים. כל פרק וכמעט כל פסוק חדורים ערכים. אמירה זו תפתיע רבים, שכן התפיסה הרווחת היא שספר זה כולו פולחן וטקס, וביניהם הקרבת קורבנות וטקסי טומאה וטהרה. ואומנם צודקים גם אלה שתופסים כך את הספר. אכן ספר ויקרא דן בפולחן ובטקס. ואולם אלו שקוראים במשנה זהירות יגלו מתחת לרובד הטקסי רשת מסועפת של ערכים המבקשת לעצב את יחסינו עם אלוהים ועם הזולת.
האנתרופולוגיה מלמדת אותנו שחברה שמבקשת להציג את ערכיה הבסיסיים ולשמרם, מסתירה אותם בטקס. מה יכול להיות הגיוני יותר ? המילים נושרות משפתותינו כנשור עלי השלכת מהעץ, אך הטקסים חוזרים על עצמם בפריחה מחודשת. הטקסים חזותיים ושיתופיים, והם משתקעים בזיכרוננו עוד בגיל הרך ומתעצמים בכל פעם שאנחנו חוזרים עליהם.
ברור שכאשר אין הטקס ממחיש את המחויבות התאולוגית שלנו הוא הופך ליצור גשמי תמוה, לאמונה תפלה או לעבודת אלילים זוטא. הטקס הוא שירתה של הדת המובילה אותנו לרגע של התעלות, אם ייכשל טקס בשל היותו חסר תוכן או מתעתע הרי שהחטיא את מטרתו ואיבד את תועלתו. על הטקס לסמל משהו שמעבר לו עצמו, אותו משהו שהשגתו מגבירה את משמעות החיים ואת ערכם. לדעתי זוהי תמציתו של ספר ויקרא וזה הישגו.
על פי ספר ויקרא, ,הטקסים שואבים את הלגיטימיות שלהם במישרין מהאל, והכתוב חוזר ואומר 'וידבר ה' אל משה'. האם עלינו להבין את הדברים כפשוטם ? האם הטענה שמקורם של הטקסים הוא אלוהי מוצאת הד בלבו של קורא רציונלי הקורא את ספר ויקרא ? וכיצד אפשר לשלב את הטענה בדבר המקור האלוהי עם חוסר העקיבות ועם הסתירות הפנימיות בתורה ? ראו פרק יט, פסוק יב ( להלן עמ' 225 - 226 )."
ואידך זיל גמור
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה