"'כל שיר, במודע או שלא במודע, מופנה אל הקב"ה', כך סיפר לי המשורר פרנק סמפירי לפני שנים רבות. אני זוכר שהייתי מופתע, הבעתי התנגדות והפניתי תוך כדי, לכמה שירים גרועים מהתקופה שלנו. תייקנו יחד טפסי מינויים כלשהם לירחון שעסק בצילום, בחדר ששימש מחסן . בד בבד ניהלנו שיחות פילוסופיות ארוכות בנושא השירה. פרנק קרא הרבה "דנטה" באותה תקופה. זהו, כך הנחתי, שורש האמירה שלו: הוא תקוע באיטליה של המאה הארבע־עשרה.
טעיתי. היום אני סבור כמותו. אין זה משנה כלל אם אלים או שדים קיימים בכלל. השאיפה הנעלמת של כל שיר־אמת היא להתעניין בהם הגם ותוך כדי שהוא מודה בהעדרם."
"Every poem, knowingly, or unknowingly, is addressed to God," the poet Frank Samperi told me long ago. I remember being surprised, objecting, mentioning some awful contemporary poems. We were filing subscription cards in the stock room of a photography magazine and having long philosophical conversations on the subject of poetry. Frank has been reading a lot of Dante, so I figured, that's it. He's stuck in fourteenth -century Italy.
No more. Today I think as he did then. It makes absolutely no difference whether gods and devils exist or not. The secret ambition of every true poem is to ask about them even as it acknowledges their absence.
מתוך "Charles the Obscure" "צ'ארלס הבלתי ברור" ב"החיים של דימויים" The Life of Images, הוצאת Harper Collins Publishers בעמי 81-80, התרגום של הח"מ -ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה